|
|
|
לאחר הניתוח, ניתנת לאישה הוראה להגביל את פעילותה הגופנית ולדווח על כל חשש הנוצר בעקבות סימנים של זיהום כמו: עליית חום, הפרשות בעלות ריח רע, וכאב רציף. רופאים ממליצים על נקיטת פעולות למניעת התעטשות, שיעול ועצירות.
אם הניתוח נוחל כישלון, ניתוחים עוקבים יכולים להיות קשורים במישרין או בעקיפין לניתוח הראשוני. ניתוחים נוספים שניתן לבצע לאחר התיקון הראשוני יכולים להיות במטרה לטפל בסיבוכים של תזוזת הרשת הכירורגית, כאב, או דימום. ייתכן שיהיה צורך בניתוחים נוספים לטיפול בבריחת שתן.
מחקר גדול בנושא מצא שיעור של 29% אחוזי הערות במהלך חיים של אישה, ומחקרים אחרים מצביעים על שיעור הישנות קטן של כ-3% במהלך מחיים .
בארה"ב נערכים מעל ל200,000 ניתוחים לתיקון קריסה של איבריים באגן , ו81% מהם נעשים על מנת לטפל בקריסת שלפוחית השתן . אם כן , תופעה זו היא השכיחה ביותר מבין יתר קריסות האברים המתרחשות באגן . צניחת שלפוחית השתן שכיחה עד פי שלוש מצניחת הנרתיק ועד פי שתיים מצניחת הקיר האחורי של הנרתיק . השכיחות של התופעה היא כתשעה מקרים למאה שנות חיים של אישה, והשכיחות הגדולה ביותר של הופעת תסמינים מתרחשת בין הגילאים 70-79 . בהתבסס על סטטיסטיקת גדילת האוכלוסייה , מספר הנשים עם קריסת שלפוחית השתן יעלה בארה"ב עד למינימום של 46% עד לשנת 2050.
==אפידמיולוגיה==
|
