טיפול קוגניטיבי-התנהגותי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת הפנייה |
מ קישורים פנימיים |
||
שורה 2:
הגישה ההתנהגותית מבוססת בין השאר על מודל [[התניה סמויה|ההתניה הסמויה]], לפיו גם תהליכים [[הכרה|קוגניטיביים]], כגון מחשבות אוטומטיות, נרכשים בתהליכי [[למידה]] הדומים ללמידה ההתנהגותית. הגישה הקוגניטיבית (הכרנית) מבוססת על ההנחה שכל אחד מגיב אחרת כלפי ה[[מציאות]] בהתאם לפירוש שהוא נותן לה.
השיטה משלבת את הרעיון לפיו על מנת ליצור שינוי אצל המטופל יש צורך בשינוי ב[[תפיסה|תפישת]] המציאות, כפי שנעשה בטיפול הקוגניטיבי, עם הרעיון לפיו יש צורך ליצור שינוי ב[[התנהגות]] המטופל ולכן יש צורך גם בלמידה ותרגול של התנהגויות חדשות, כפי שמקובל בטיפול ההתנהגותי. עם זאת, רוב הגישות העכשוויות הן משולבות, ומתייחסות לגורמים קוגניטיביים, התנהגותיים, רגשיים, בין-אישיים וביולוגיים. התאוריות הקליניות מסוג זה עוסקות בעיקר בגורמים המשמרים של ההפרעה, ולא באטיולוגיה שלה.<ref>הפרט, 2011, עמ׳ 2.</ref> בניגוד לגישות [[פסיכודינמיקה|פסיכודינאמיות]], רוב שיטות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי אינן מייחסות חשיבות לשיח בין המטפל למטופל על הקשר הטיפולי.<ref>הפרט, 2011, עמ׳ 5.</ref>
הטיפול המשולב הוכח כיעיל בטיפול בהפרעות [[חרדה]] ו[[תבהלה|פאניקה]],{{הערה|שם=מוניץ2016|מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.}} ב[[דיכאון]] וב[[הפרעות אכילה]].
| |||