ג'ורג' הרברט ווקר בוש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 323:
=== משבר הערבויות לקליטת העלייה מברית המועצות ===
{{ראו גם|העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90}}
מאז הציגו ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] [[דווייט אייזנהאואר]] ו[[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] שלו, [[ג'ון פוסטר דאלס]], את "תבנית היחסים המיוחדים" עברו יחסי ארצות הברית-ישראל כברת דרך ארוכה. תבנית היחסים המיוחדים שהציג אייזנהאואר סתרה במהותה את האינטרסים הלאומיים של שתי המדינות.{{הערה|שם=הערה חמשית}} במהלך העשורים שחלפו מאז הצגת תבנית היחסים המיוחדים של איינהאואראייזנהאואר כביטוי לאינטרסים פוליטיים צרים וסקטוריאליים, המתעלמים מהצרכים הממלכתיים והיעדים האסטרטגיים הרחבים אותם ניסתה וושינגטון לקדם, נהפכה ישראל לנכס אסטרטגי מוערך ומכוח בעיני הבית הלבן.{{הערה|שם=הערה חמשית|אברהם בן-צבי, '''מטרומן ועד אובמה''', 2011, עמ' 196}} אחדים מנשיאי ארצות הברית מאז הצגת תבנית היחסים המיוחדים, ובהם [[לינדון ג'ונסון]] ו[[רונלד רייגן]], נתנו לתבנית לגיטימציה רחבה והעמיקו את היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. אך, עם זאת, נעשה ניסיון מצד ממשלו של בוש להשיב את היחסים בין שתי המדינות לתבנית המקובעת והצרה של [[שנות ה-50 של המאה ה-20]]. ניסיון זה היווה את אחד משיאיו של "משבר הערבויות", שהעיב על השנתיים האחרונות של בוש בבית הלבן ושדעך עם עלייתו של [[יצחק רבין]] לראשות ממשלת ישראל ב[[הבחירות לכנסת השלוש עשרה|בחירות לכנסת השלוש עשרה]].{{הערה|אברהם בן-צבי, '''מטרומן ועד אובמה''', 2011, עמ' 197}}
 
היעד המרכזי והבלתי-מוצהר של ה[[דיפלומטיה]] האמריקאית במהלך המשבר הושג במלואו ב-[[23 ביוני]] [[1992]], כאשר [[מפלגת הליכוד]] בהנהגתו של שמיר נחלה תבוסה ל[[מפלגת העבודה]] בהנהגתו של רבין.{{הערה|שם=הערה ששית}} ראשיתו של משבר הערבויות הצטלבה עם המשבר המחריף בתחום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהעכיר את יחסיו של ממשל בוש עם ממשלת שמיר והעלה את מפלס החשדנות והטינה שרכשו הנשיא בוש ומזכיר המדינה שלו, [[ג'יימס בייקר]] כלפי ישראל בהנהגת שמיר.{{הערה|שם=הערה ששית|אברהם בן-צבי, '''מטרומן ועד אובמה''', 2011, עמ' 198}} שורשיו של העימות בסוגיית הערבויות לבניית דירות עבור העולים החדשים [[חבר המדינות]] נעוצים בתלותה הבלתי-פוסקת של ישראל בסיוע ותמיכה מצד ארצות הברית מחד, ובמעמדו המחוזק של בוש כמנהיג מעצמת העל היחידה שנותרה במערכת הגאופוליטית עם תום המלחמה הקרה מאידך. ניצנים ראשוניים של המשבר נצפו עוד בטרם הפלישה העיראקית לכווית ובכך העניקה לארצות הברית להוכיח את מנהיגותה והשפעתה בעולם החד-קוטבי החדש, אך הצלחתו של בוש כמנהיג הקואליציה הבינלאומית והתוצאות החיוביות שהניבה מלחמת המפרץ ניתבו את הבית הלבן של בוש לעימות עם ישראל מתוך תחושת עֹצמה וביטחון עצמי מוגברים.{{הערה|שם=הערה ששית}}