אלכסנדר קרנסקי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניקוד
שורה 53:
קרנסקי התגורר ב[[פריז]] עד [[1940]], והיה מעורב בריבים הבלתי פוסקים בין המנהיגים הרוסים הדמוקרטיים הגולים. כשהגרמנים כבשו את צרפת ב[[מלחמת העולם השנייה]], הוא ברח ל[[ארצות הברית]] ב־[[1940]] שם חי עד מותו. כש[[היטלר]] פלש ל[[ברית המועצות]] ב־[[1941]], הציע קרנסקי את עזרתו ל[[סטלין]] אך לא נענה. במקום זאת הוא שידר ב[[רוסית]] כתמיכה במאמץ המלחמה. לאחר המלחמה הוא ארגן קבוצה שנקראה "הארגון לשחרור רוסיה", אך זו השיגה מעט.
 
קרנסקי התיישב בסופו של דבר ב[[ניו יורק]] אך בילה חלק ניכר מזמנו ב[[מכון הובר]] ב[[אוניברסיטת סטנפורד]] ב[[קליפורניה]], שם השתמש כמו גם תרם לגנזך הענקי של המכון העוסק ב[[היסטוריה]] של רוסיה, ושם גם הרצה. הוא כתב ושידר באופן נרחב על הפוליטיקה וההיסטוריה של רוסיה. עבודותעבודותיו העיקריות הן, בין השאר: "הקדמה לבולשביזם" ([[1919]]), "הקטסטרופה" ([[1927]]), "צליבתה של החירות" ([[1934]]) ו"רוסיה ונקודת המפנה של ההיסטוריה" ([[1966]]). הוא נפטר בניו יורק ב־[[1970]], בגיל 89, אחד מאחרוני המשתתפים באירועי [[1917]].
 
ה[[כנסייה|כנסיות]] ה[[נצרות אורתודוקסית|אורתודוקסיות]] המקומיות סירבו לקבור את קרנסקי כיוון שראו בו במידה רבה אחראי לנפילתה של רוסיה בידי הבולשביקים. גם כנסייה [[סרביה|סרבית]] אורתודוקסית סירבה. גופתו הוטסה ל[[לונדון]], שם נקבר ב[[בית עלמין]] לא-דתי.