משה קראוס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 20:
ב-[[19 במרץ]] [[1944]] כבשה [[גרמניה הנאצית]] את הונגריה והעמידה אותה תחת שלטונם הישיר, ושלחה את [[אדולף אייכמן]] לבודפשט. שלושה ימים קודם לכן קיבל המשרד הארץ ישראלי בבודפשט הודעה שלפיה עומדים לרשותו 600 רישיונות עלייה. הגרמנים דרשו להציג את העלייה כגירוש, על מנת שלא ייתפסו כמצילי יהודים. ב-[[15 במאי]] 1944 החלו הנאצים בגירוש היהודים מערי השדה שבהונגריה ל[[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]] ב[[פולין]]. באותם ימים עמד קצב השמדתם של יהודי הונגריה על כ-12 אלף בני אדם ביום.
בימים אלה ניהל קסטנר [[משא ומתן]] עם אנשי ה[[אס אס]], ללא קשר למשרד הארץ ישראלי. אדולף אייכמן הציע את עסקת [[סחורה תמורת דם]]: הצלת יהודי הונגריה תמורת אלפי כלי רכב וטונות של מזון. [[יואל ברנד]], עמיתו של קסטנר ב[[ועדת העזרה וההצלה בבודפשט|וועדת העזרה וההצלה בבודפשט]], יצא לאיסטנבול כדי לשכנע את נציגי הסוכנות היהודית לקבל את העסקה. קסטנר, במקביל, עסק בארגון "[[רכבת ההצלה]]", שנוסעיה יעזבו בבטחה את הונגריה כחלק מהעסקה. לקראוס עצמו הוצע מקום ברכבת אך הוא סירב. הוא היה אחד המנהיגים המעטים שנשארו בבודפשט להמשך פעולות ההצלה. עד ליציאתה של הרכבת ב-30 ביוני גורשו ונרצחו
קראוס הגה את הרעיון של חלוקת כתבי חסות ("שוץ-פאסים", Schutz-Pass) לכ-7,800 יהודים שהיו כלולים כביכול ברשימת המועמדים לעליה מהונגריה לארץ ישראל, ושהסרטיפיקטים שלהם לא נוצלו מאז תחילת המלחמה.
| |||