ג'ורג' הרברט ווקר בוש – הבדלי גרסאות

בעקבות מאבק עם הקונגרס, ובאילוץ הרוב הדמוקרטי, נאלץ בוש להעלות את מס ההכנסה; כתוצאה מכך, רפובליקנים רבים חשו נבגדים משום שבוש הבטיח לא להעלות מסים במסע הבחירות שלו מ-1988. בגלל רגשות נקם נגד בוש, הדפו חברי קונגרס רפובליקנים את הצעתו של בוש, שעיגנה בחוק את קיצוץ ההוצאות ואת העלאות המס שיצמצמו את הגירעון ב-500 מיליארד דולר במשך חמש שנים.{{הערה|דייוויד לווסקי, [[רויטרס]], [http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/?href=MAR%2F1983%2F05%2F06&page=2&entityId=Ar00206#panel=search&search=1 נחתם הסכם בין ג'ורג' בוש לקונגרס על קיצוץ בתקציב], [[מעריב]], 1 באוקטובר 1990}} תוכנית הקיצוץ אומצה ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] בתום ישיבה סוערת בת 21 שעות, ולאחר מכן אושרה גם ב[[סנאט של ארצות הברית]]. התוכנית כללה העלאות במחירי ה[[דלק]], והמסים, והטילה מסים חדשים על [[משקה חריף|משקאות חריפים]], [[טבק השיח]] ו[[טיסה|טיסות]].{{הערה|רויטרס, [http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1990%2F10%2F28&id=Ar00904&sk=5DD399C6 הקונגרס אישר צמצום הגירעון ב-500 מיליארד], מעריב, 28 באוקטובר 1990}} הוא קיבל דרישות נוספות של הדמוקרטים – מסים גבוהים יותר והוצאות נוספות, מה שהרחיק אותו מהרפובליקנים והוביל לירידת הפופולריות שלו. מאוחר יותר אמר בוש שהוא מעולם לא רצה לחתום על הצעת החוק.{{הערה|שם=הערה עשר}}

 

 

בשנה השנייה לכהונתו, נאמר ליועציו הכלכליים של בוש להפסיק את הטיפול במשק, שכן הם האמינו שעשה את כל הדרוש כדי להבטיח את בחירתו מחדש. בשנת 1992, שיעורי ה[[ריבית]] וה[[אינפלציה]] היו הנמוכים ביותר, אך עד אמצע השנה הגיע שיעור האבטלה ל-7.8%, הגבוה ביותר מאז 1984. בספטמבר 1992 דיווחה [[לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית]] כי 14.2% מכלל האמריקאים חיים ב[[עוני]].{{הערה|שם=הערה חמש}} ב[[מסיבת עיתונאים]] מ-1990, אמר בוש ל[[כתב (מקצוע)|כתבים]] כי הוא נהנה יותר להתעסק ב[[מדיניות חוץ]].{{הערה|שם=הערה עשר}}