ויקיפדיה

הסכסוך הישראלי-פלסטיני – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מאין תקציר עריכה
עריכה, סקריפט החלפות (מיסים, דייווי)
שורה 30:
| מפה=[[קובץ:West Bank & Gaza Map 2007 (Settlements)-he2.jpg|250px]]{{ש}}מרכז [[ישראל]] לצד [[יהודה ושומרון]] ו[[רצועת עזה]], 2007
|שם=הסכסוך הישראלי-פלסטיני}}
'''הסכסוך הישראלי-פלסטיני''' (ב[[ערבית]]: '''النزاع الفلسطيني-الإسرائيلي''' - ”הסכסוך הפלסטיני־ישראלי“ או '''القضية الفلسطينية''' - ”הסוגיה הפלסטינית“) הוא [[סכסוך]] בין [[יהודיתושביה היהודים של ארץ ישראל|יהודים]] תושביובהמשך גם [[ישראלים|מדינת ישראל]] שהקימו לבין [[ערבים]]-[[פלסטינים]]. יש המחשיבים{{מקור}} כמועד תחילתו של הסכסוך את שנת [[1860]] כמועד תחילתו של הסכסוך, אז הוקמה [[משכנות שאננים]] - השכונה היהודית הראשונה [[היציאה מן החומות|מחוץ לחומות]] [[העיר העתיקה בירושלים]], ציון דרך בהתפתחות היישוב ב[[ארץ ישראל]] ובכינונה של [[התנועה הציונית]]. כך למשל נמנים באופן רשמי [[נפגע פעולת איבה|נפגעי פעולות האיבה]], החל משנה זו.
 
סכסוך זה בין שני חלקי האוכלוסייה היושבים ב[[ארץ ישראל]], [[יהודים]] ו[[ערביי ארץ ישראל|ערבים]], החל לפני [[הקמת המדינה]], והמשיך בעוז לאחריה. אף שהמונח "פלסטינים" במשמעותו המקובלת כיום לא היה בשימוש לפני הקמת המדינה - מורחבת כיום משמעות הביטוי "הסכסוך הישראלי-פלסטיני" אף לתחילתו של הסכסוך בין היהודים לערבים בארץ ישראל. והוא כולל גם את המאבק בין [[היישוב|יהודי ארץ ישראל]] לבין ערביי ארץ ישראל במהלך שלהי [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל]] ותקופת [[המנדט הבריטי]].
שורה 38:
שש סוגיות עיקריות, העומדות כיום במוקד המחלוקת בין הצדדים הן - גבולות הקבע, מעמד הפליטים הפלסטינים ([[זכות השיבה]]), השליטה בירושלים וב[[הר הבית]], חלוקת [[משאבי מים בישראל|משאבי המים]], ה[[התנחלויות]] והסדרי הביטחון.
 
במהלך השנים נעשו ניסיונות רבים ליישוב הסכסוך, כגון [[תהליך השלום הישראלי-פלסטיני]]. מרבית ההצעות ניסו לקדם פתרון קבע אשר כרוך ביצירת [[אוטונומיה]] פלסטינית (למשל, [[תוכנית האוטונומיה]]) או [[מדינה פלסטינית|מדינה פלסטינית עצמאית]] לצד מדינה יהודית עצמאית (עד 1948) או לצד מדינת ישראל (אחרי הקמתה), הידוע כ[[פתרון שתי המדינות]]. פתרון אחר שהוצע ליישוב הסכסוך הוא "[[פתרון מדינה אחת]]" שלפיו כל ארץ ישראל המערבית כולל רצועת עזה ויהודה ושומרון תהפוך ל[[מדינה דו לאומית]], תוך שליטה מוגברת של אחד הצדדים או שלטון שוויוני. הניסיונות לא צלחו בשל חילוקי דעות בתחומים רבים על אופי הפתרון וכן בשל אי אמון הדדי בין הצדדים. מאפיין בולט בסכסוך הוא גילויי האלימות וה[[טרור פלסטיני|טרור]] הקשים מהצד ה[[טרור פלסטיני|פלסטיני]]הפלסטיני, אשר קיימים כמעט לכל אורכו של הסכסוך. הלחימה מבוצעת על ידי צבאות סדירים, כוחות צבאיים למחצה, תאי טרור ויחידים. הסכסוך הוביל לאורך השנים למספר רב של הרוגים בקרב האוכלוסייה האזרחית בשני הצדדים.
 
גורמים בינלאומיים בולטים מעורבים בניסיונות לפתרון הסכסוך. שני הגורמים העיקריים המעורבים במשא ומתן הם [[ממשלת ישראל]] וארגון [[אש"ף]], קודם הקמת [[הרשות הפלסטינית]], והרשות מאז הקמתה. מתווכים בין הצדדים נציגות בינלאומית המכונה [[הקוורטט לענייני המזרח התיכון]] אשר מורכב מנציגים מ[[ארצות הברית]], [[רוסיה]], [[האיחוד האירופי]] ו[[האו"ם]].
שורה 71:
משרדי הממשלה, [[הכנסת]] ו[[בית המשפט העליון]], ממוקמים בחלקה המערבי של העיר החדשה מאז שנת 1949. במלחמת ששת הימים שחררה מדינת ישראל את מזרח ירושלים והחילה עליו את ריבונותה. בשנת 1980 נחקק "[[חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל]]" אשר הכריז בסעיף 1: "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל".
 
במהלך פסגת קמפ דיווידדייוויד ופסגת טאבה אשר נערכו בשנים 2000 ו-2001, ארצות הברית הציעה תוכנית בה החלקים בהם מתגוררת אוכלוסייה ערבית בירושלים יכללו בהסכם העתידי כחלק מהמדינה הפלסטינית, בעוד שהחלקים בהם מתגוררת אוכלוסייה יהודית בירושלים יישארו בידי ישראל. כל העבודות הארכאולוגיות תחת הר הבית יערכו בשיתוף פעולה בין ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית. שני הצדדים, קיבלו את ההצעה באופן עקרוני, אף על פי שבסופו של דבר שתי הפסגות נכשלו.
 
בישראל קיים חשש לשרידותם של המקומות הקדושים ליהודים ולשמירת זכויות הפולחן הדתי לבני כל הדתות אם יעברו לשליטה פלסטינית, כך למשל, ב-1996 במהלך [[הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית|בנייה בלתי חוקית בהר הבית]]{{הערה|הכנסת מרכז מחקר ומידע, [http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m00070.pdf עבודות חפירה בהר הבית], 18 במרץ 2001 }}- מסגד [[אורוות שלמה]], חפרו הפלסטינים כ־12,000 טון [[פרויקט סינון עפר הר הבית|מילויים רוויי עתיקות]] ושפכו אותם ל[[נחל קידרון]]. בשנת 2000, המון פלסטיני השתלט על [[קבר יוסף]] אשר נחשב קדוש גם ליהודים וגם למוסלמים, בזז ושרף את המבנה והפך אותו ל[[מסגד]].
שורה 86:
מדינת ישראל וגורמים בינלאומיים דורשים כי במסגרת משא ומתן להשגת שלום צודק ובר קיימא תועלה גם תביעה בשם כ-900,000{{הערה|[[אמנון רובינשטיין]], [http://amnonrubinstein.com/הפליטים-האחרים.html '''הפליטים האחרים''']}} [[פליטים יהודים ממדינות ערב]] ואיראן להכרה והם יפוצו בגין הלאמת רכושם על ידי ממשלות מדינות ערב לרבות רכוש שהיה בבעלות הקהילות היהודיות, כתמיכה בתביעה זו נחקק [[החוק לשמירה על זכויותיהם לפיצוי של פליטים יהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן]], התש"ע-2010.
 
מספר הפלסטינים אשר גורשו או ברחו מישראל לאחר הקמתה הוערך בשנת 1949 בכ-711,000. משום שההגדרה של [[אונר"א]] לפליטים הפלסטינים כוללת את כל צאצאי הפליטים, בניגוד להגדרה של [[נציבות האו"ם לפליטים]] שאיננה מעניקה זכויות פליט לצאצאי פליטים. על פי אונר"א, נכון ל-2015, מספר הפליטים הרשומים עומד על כ-5.15 מיליון{{הערה|[http://www.unrwa.org/sites/default/files/unrwa_in_figures_2015.pdf] באתר אונרא]}}. רוב האנשים הללו נולדו מחוץ לישראל אך הם טוענים ל[[זכות השיבה|זכות שיבה]] לארץ ישראל. גורמים פלסטינים אשר השתתפו לאורך השנים בתהליך המשא ומתן מול ישראל, אשר הבולט בהם היה [[יאסר ערפאת]], התעקשו על העיקרון לפיו לפליטים הפלסטינים הזכות לחזור אל המקומות שם חיו לפני 1948 ולפני 1967, ותיקפו את תביעתם ב[[ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם|הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם]] וב[[החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם]].
 
גורמים פלסטיניים ובינלאומיים שונים העלו לאורך השנים מספר טענות בדבר הצדקת מתן זכות השיבה לפליטים הפלסטינים:
שורה 94:
* הבסיס המשפטי העיקרי לסוגיה זו היא [[החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם|החלטה 194 של האו"ם]], אשר התקבלה בשנת 1948 וקובעת כי "...הפליטים אשר ברצונם לשוב לבתיהם ולחיות בשלום יורשו לעשות זאת במועד המוקדם ביותר האפשרי מבחינה מעשית, בעבור רכושם של אלה אשר יעדיפו לא לעשות כן ישולמו פיצויים לפי עקרונות המשפט הבינלאומי וכי ישולמו פיצויים בעבור רכושם של אלה אשר יעדיפו לא לעשות כן ועבור אובדן או פגיעה ברכוש לפי עקרונות המשפט הבינלאומי, אשר צריכים להתבצע על ידי הממשלות או הרשויות האחראיות." החלטה מס' 3236 שהתקבלה בשנת 1974 קבעה מחדש כי אין להעביר את זכותם של הפלסטינים לחזור לבתיהם או לרכוש אשר ממנו הם גורשו או אשר עזבו וקוראת להחזרתם". [[החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם]] מאשרת את נחיצות "השגת הסדר צודק לבעיית הפליטים", עם זאת, החלטה 242 איננה מציינת בפירוש כי "הסדר צודק" חייב או צריך להיות כולל את זכות השיבה הפלסטינית.
 
יש ישראלים המוכנים להתפשר בנושא בעיית הפליטים, באמצעים שונים כגון מתן פיצויים כספיים כפי שהוצעו על ידי [[אהוד ברק]] בפסגת קמפ דיווידדייוויד בשנת 2000. אחרים, עם זאת, התנגדו לכך. הטענות הנגדיות הנפוצות ביותר הן:
* ממשלת ישראל טענה כי בעיית הפליטים נגרמה, במידה רבה, כתוצאה מסירובן של כל הממשלות הערביות מלבד [[ירדן]] להעניק אזרחות לערבים-הפלסטינים אשר מתגוררים בתוך אותן המדינות. גורם זה הוביל להיווצרות רוב מקרי העוני והבעיות הכלכליות של הפליטים, על פי מסמכי [[משרד החוץ|משרד החוץ הישראלי]].
* בעיית הפליטים הפלסטינים מנוהלת על ידי רשות נפרדת מפליטים אחרים, כלומר, על ידי [[אונר"א]] ולא על ידי [[נציבות האו"ם לפליטים]]. רוב האנשים אשר מזהים עצמם כפליטים פלסטינים היו משתלבים במדינה הנוכחית בה הם גרים ולא היו שומרים על סטטוס הפליטים במידה שלא היו קיימות ישויות נפרדות.
שורה 131:
 
==== מעמד בינלאומי ====
בהסכמי פריז (שהיוו את הפרק הכלכלי בהסכמי אוסלו) סוכם על כך שישראל תשלוט במעברי הגבול בין השטחים הפלסטיניים עם ירדן ומצרים וזאת כתוצאה מדרישתה של ישראל בתמורה לכך שהשטחים הפלסטינים יהוו יחידה כלכלית אחת עימה (מצב אליו שאפו הפלסטינים על מנת להקל על הייצוא והיבוא שלהם כמו גם על גביית המסיםהמיסים).
 
הפלסטינים דורשים שהמדינה הפלסטינית העתידית תכיל טריטוריה רציפה אשר תשבור את הרצף הטריטוריאלי של מדינת ישראל. במסגרת הסכמי הביניים אליהם הגיעו הצדדים בהסכם אוסלו א', הרשות הפלסטינית קיבלה שליטה אזרחית וביטחונית מלאה בערים (שטחי A), בעוד שהאזורים הכפריים עברו להיות תחת שליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ושליטה ביטחונית של כוחות הביטחון הישראלים (שטחי B) או תחת שליטה ישראלית מלאה (שטחי C). בהמשך ישראל בנתה כבישים עוקפים נוספים על מנת לאפשר לישראלים לחצות אזורים בעייתיים מבלי להיכנס לערים הפלסטיניות. האזורים אשר נמצאים תחת שליטת הרשות הפלסטינית הם רבים ואינם רציפים. השטחים השתנו לאורך הזמן בשל תהליך המשא ומתן בין הצדדים אשר התנהל בהמשך וכלל בין השאר את הסכם אוסלו ב', הסכם ואיי, והסכם שארם א-שייח'.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הסכסוך_הישראלי-פלסטיני"