יחסי אלג'יריה–צרפת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת קישורים עודפים |
←חינוך: הרחבה |
||
שורה 95:
לצד החיילים ואנשי הממשל הצרפתים שלחו גם מורים ומיסיונרים, שלימדו לימודי דת, [[קרוא וכתוב]] ובשלב מתקדם אף לימודים כלליים כגון [[היסטוריה]] ו[[ספרות]] צרפתית. הצרפתים התפארו כי בכל יום לומדים ילדים ברחבי האימפריה הצרפתית את אותו חומר לימודי, בין אם הם בצרפת עצמה, באלג'יריה או ב[[מערב אפריקה]]{{הערה|שם=סיקור ממוקד|}}. לצרפתים הייתה התערבות עמוקה בחינוך באלג'יריה. לפי הגישה הצרפתית, אלג'יריה הייתה חלק מצרפת, ולכן הצרפתים שאפו באמצעות החינוך לתרבות את האלג'יראים ולהטמיע בהם את התרבות הצרפתית. הגישה הצרפתית הייתה שאלג'יריה פעמים רבות המעמד הסוציואקונומי של תושבי אלג'יריה, נקבע בעקבות בהתאם למידה שבה אימצו את ההשכלה והתרבות הצרפתית. עמדות הכוח באלג'יריה וסמכויות ההנהגה המקומית הוענקו אך ורק למנהיגים חדשים שטופחו על ידי הצרפתים. מנהיגים אלו הגיעו למעמדם רק אם רכשו השכלה צרפתית ונטמעו בתרבות הצרפתית. בהתאם לסברה הצרפתית לפי תרבותם נעלית על התרבות הנחשלת של המקומיים, תוכנית הלימודים שהנהיגו שהצרפתים באלג'יריה הייתה דומה מאוד לזאת שהייתה בצרפת. בבתי הספר שהקימה צרפת המורים היו צרפתים ונלמדו השפה הצרפתית וההיסטוריה הצרפתית - בהתאם לתוכניות הלימודים שהיו נהוגות בצרפת. תוכניות אלה יושמו המערכת החינוך האלג'יריאית מתוך מחשבה מוטל על צרפת לפתח ולקדם את בני המקום ברוח התרבות האירופית המערבית{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=ד"ר קציעה אביאלי טביביאן|כותרת=מסע אל העבר: עולם מודרני נולד|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=rwhLBtptAu0C&printsec|תאריך=[[2003]]|עמודים=149|מידע נוסף=CET [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]]}}}}.
נפוליאון השלישי מצא לנכון לקדם את החינוך באלג'יריה. בתקופת שלטונו רוב בתי הספר באלג'יריה התבססו על הקוראן ובשנת [[1863]] נמנו כ-2,000 בתי ספר מסוג זה. בתקופת נפוליאון הוקם בית ספר של [[אקול נורמל סופרייר]] באלג'יר ([[1865]]), בית ספר מקצועי בקיבליה ([[1867]]) ועד [[1870]] הוקמו כ-36 בתי ספר פרנקו-ערביים{{הערה|שם=חינוך|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' פיליפ ניילור|כותרת=Historical Dictionary of Algeria|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=ftFbCQAAQBAJ&pg|תאריך=[[1981]]|עמודים=220|שפה=אנגלית}}}}. עם זאת, באותה שנה הודח נפוליאון, [[הקיסרות השנייה]] נפלה והוקמה [[הרפובליקה הצרפתית השלישית]].
עד מהרה חלה הדרדר היחס לחינוך באלג'יריה. אמנם בזכות הצרפתים נוסדה בשנת [[1879]] האוניברסיטה הראשונה באלג'יריה - [[אוניברסיטת אלג'יר]], אך מתוך 2,014 סטודנטים, רק כ-92 היו מוסלמים. כמו כן, מספר בתי הספר הפרנקו-ערביים ירד בהתמדה עד שבשנת בשנת [[1882]] היו רק 16 כאלה שהיו זמינים לתושבים המוסלמים.
קשיים אלה הובילו לכך שבשנת [[1890]] רק 1.9% מהאוכלוסייה המוסלמית בגיל בית ספר, אכן למדו בבתי ספר פרטיים או ציבוריים{{הערה|שם=חינוך|}}. כך גם בין השנים [[1884]]–[[1914]] סיכלו המתיישבים הצרפתים ניסיונות נוספים להרחיב את החינוך היסודי לסגנון צרפתי. הם טענו שיש להעביר למוסלמים הכשרות מקצועיות בסיסיות מאוד, אך למעשה בפועל הם התנגדו גם לכך. עם הזמן ההרשמה המוסלמית לבתי הספר היסודיים הצרפתיים הלכה גברה והגיעה ליותר מ-33,000 בשנת [[1908]]. אף על פי כן, הללו היו רק 4.3% מהאוכלוסייה בשכבת גיל זו והחינוך הדו-לשוני בבתי הספר הפרנקו-ערביים נסגר{{הערה|שם=סגאלה}}.
ב-[[30 בדצמבר]] [[1909]] הסתיימה רפורמת ההשכלה הגבוהה באלג'יריה הצרפתית וה[[פקולטה|פקולטות]] הצרפתיות ל[[מדע]], [[ספרות]], [[משפטים]] [[רפואה]] ו[[מדעי הרוקחות|רוקחות]] אוחדו תחת אוניברסיטת אלג'יר{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=אוניברסיטת אלג'יר בעידן הקולוניאלי|כתובת=http://www.univ-alger.dz/univ_ang/index.php/extensions/historique|מידע נוסף=האתר הרשמי של אוניברסיטת אלג'יר|שפה=אנגלית}}}}. האוניברסיטה נחשבה לאחת מ-16 האוניברסיטאות הצרפתיות האזוריות. רוב הסטודנטים הגיעו ממשפחות אירופיות שהתגוררו בצפון אפריקה להם האוניברסיטה אפשרה תוכנית לימודים מלאה עד דוקטורט. היו 30 סטודנטים אלג'יראים מוסלמים בשנת 1914, מתוך כ-500 סטודנטים בכל האוניברסיטה וב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]] מספרם עלה למאה. בשנים [[1945]]–[[1946]] היו 360 תלמידים מוסלמים באוניברסיטה, וב-[[1961]], זמן קצר לפני עצמאות אלג'יריה, ייצגו הסטודנטים המוסלמים היוו רק כ-18% מכלל התלמידים באוניברסיטה.
המצב לא השתפר במרוצת הדורות ובשנת [[1930]] רק 776 תלמידים מוסלמים למדו בבית ספר תיכון{{הערה|שם=חינוך|}}. צרפת הצהירה חזור והצהר על "השליחות המתרבתת" שנטלה על עצמה, ועל רצונה להנחיל את השפה ואת החינוך הצרפתיים לאוכלוסייה המקומית. אלא שהחינוך הצרפתי היה מצרך נדיר, שהוענק במשורה לתושבים הלא אירופים. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה היו 81% מהגברים ו-95% מהנשים באוכלוסייה המוסלמית באלג'יריה אנאלפביתים{{הערה|שם=צמיחת46|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' [[מיכאל אביטבול]]|כותרת=צמיחת המדינות החדשות באפריקה|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=ErsbJS8ENSkC|תאריך=2003|עמודים=46|מידע נוסף=האוניברסיטה הפתוחה}}}}. רוב מוסדות החינוך באלג'יריה התאפיינו בצפיפות, העדר כוח אדם מיומן וברמה אקדמית נמוכה. את עיקר המשאבים ריכזו הצרפתים בהרי הקביליה המאוכלסים ברברים, וזאת בהתאם למדיניות ההעדפה של הברברים על פני הערבים.
בשנת [[1944]] קיבלו 8% בלבד מבני 7–14 באוכלוסייה המוסלמית האלג'ירית חינוך יסודי מסודר. בשנת [[1954]] עלה שיעורם ל-15%, ובהם 5,308 תלמידי תיכון בלבד. באותה שנה יותר מ-90 אחוזים מאוכלוסייה זו הייתה אנאלפביתית{{הערה|שם=חינוך|}}. בעת מלחמת העצמאות האלג'יראית התייחסו הרשויות הצרפתיות לחוסר החינוך החמור של האלג'יראים. תוכניות של אחת-עשרה שעות לימוד, דוגמת תוכנית קונסטנטין {{צר|Plan de Constantine}}, העלו את ההרשמה למערכת החינוך במאות אלפי סטודנטים, אך אלו העלו חרס בעקבות המלחמה. אף על פי כן, עם קום המדינה האלג'יראית, הממשלות העצמאיות עקבו אחר הכיוון הכללי של התוכניות הצרפתיות ופעלו ליישומן{{הערה|שם=חינוך|}}.
=== מלחמת העולם השנייה ===
| |||