|
| קידומת טלפון = 220
}}
'''הרפובליקה של גמביה''' (ב[[אנגלית]]: '''Republic of The Gambia''') היא ה[[מדינה]] היבשתית הקטנה ביותר ב[[אפריקה]]. צורתה היא צורת רצועה צרה, שבמרכזה זורם [[גמביה (נהר)|נהר גמביה]], והיא מוקפת על ידי [[סנגל]] מכל עבריה, מלבד רצועת חוף ב[[האוקיינוס האטלנטי|אוקיינוס האטלנטי]] ממערב. מצב גאוגרפי יוצא דופן זה הוא תוצאה של תולדותיה של גמביה, אשר כמו מדינות רבות באפריקה נוצרה ועוצבה על ידי מעצמות קולוניאליות. גבולות המדינה גם אינם משקפים חלוקה אתנית או לשונית, ואוכלוסייתה הקטנה מגוונת מאוד מבחינות אלה[[קובץ:Stamp_Gambia_1944_1.5p.jpg|שמאל|ממוזער|150px|בול מבחינהדואר דתיתשל האוכלוסייההמושבה הומוגנית: יותר מ-90 אחוזים מתושביהבריטית גמביה הם [[אסלאם|מוסלמים]].
מאז שקיבלה גמביה את [[עצמאות]]ה מ[[האימפריה הבריטית|בריטניה]] בשנת [[1965]], שררה בה לרוב יציבות שלטונית, ובחלק מהזמן מידה מסוימת של [[דמוקרטיה]]. הנשיא המכהן הוא [[אדאמה בארו]], שנבחר לתפקיד בשנת [[2016]].
בדצמבר [[2016]] הפסיד [[יחיא ג'אמה]] ב[[הבחירות לנשיאות גמביה 2016|בחירות לנשיאות]] ליריבו [[אדאמה בארו]] {{אנ|Adama Barrow}} והודיע כי יפנה את כסאו, אך שינה את דעתו כעבור כמה ימים והכריז כי התוצאות זויפו. מדינות האזור איימו כי יגיבו באופן צבאי אם הנשיא לא יעביר את השלטון לבארו עד 19 בינואר [[2017]].{{הערה|{{הארץ|רויטרס|צבא סנגל מאיים לפלוש לגמביה אם נשיאה לא יפרוש עוד הלילה|1.3372111|18 בינואר 2017}}}}. עם תום ה[[אולטימטום]] פלש צבא סנגל למדינה וכפה את החלפת השלטון{{הערה|1={{דבר ראשון|אוריאל לוי|צבא סנגל פלש לגמביה לאחר שהנשיא המודח סירב להתפנות מתפקידו|50601|20 בינואר 2017}}}}. צבא גמביה בחר שלא להיאבק בפלישה, וג'אמה ירד למחתרת.
גמביה היא מדינה ענייה, גם ביחס לאפריקה. ה[[כלכלה]] מבוססת על [[חקלאות]], וה[[תיירות]] מהווה מקור הכנסה משמעותי.
==היסטוריה==
{{הפניה לערך מורחב|היסטוריה של גמביה|להשלים=לא}}
===היסטוריה מוקדמת: סחר העבדים===
התיעוד הכתוב הראשון של התיישבות באזור מצוי ברשומות של סוחרים ערבים מן [[המאה התשיעית]] ו[[המאה ה-10|העשירית]]. תושבי טרקור, ממלכה ששכנה באזור [[סנגל (נהר)|נהר סנגל]] מצפון, היו הראשונים באזור שקיבלו עליהם את דת ה[[אסלאם]]. סוחרים ערבים ביססו נתיבי סחר החוצים את ה[[סהרה]], על מנת לסחור ב[[שנהב]], [[זהב]] ו[[עבד]]ים. במאה ה-14 הייתה רוב גמביה של ימינו חלק מ[[ממלכת מאלי]].
ה[[האימפריה הפורטוגזית|פורטוגזים]] הגיעו לאזור דרך הים במאה ה-15, והחלו להשתלט על המסחר. ב-[[1588]] מכר הטוען לכתר הפורטוגזי, אנטוניו הראשון, את זכויות הסחר הבלעדיות בנהר הגמביה לסוחרים [[בריטניה|בריטים]]. בין [[1651]] ל-[[1661]] התקיימה בחלק מגמביה, [[האי ג'יימס (גמביה)|האי ג'יימס]], התיישבות קולוניאלית של דוכסות [[קורלנד]], שהייתה חלק מן [[האיחוד הפולני-ליטאי]]. הבריטים השתלטו על המושבה לבסוף.
[[בריטניה]] ו[[צרפת]] ניהלו מאבק על השליטה באזורי גמביה וסנגל לאורך המאות ה-17 וה-18. החזקה על אזור נהר הגמביה ניתנה לבריטניה ב[[חוזה ורסאי (1783)|חוזה ורסאי]] מ-[[1783]], פרט למובלעת צרפתית קטנה שנמסרה מאוחר יותר.
גמביה מילאה תפקיד ב[[סחר עבדים|סחר העבדים]] הבינלאומי לאורך כל אותה תקופה, בין דרך היבשה, על ידי סוחרי עבדים ערבים ובין דרך הים למושבות [[אמריקה]], על ידי סוחרים אירופים. מעריכים כי כ-3 מיליון עבדים נלקחו מן האזור בשלוש מאות שנות [[סחר עבדים]] טרנס-אטלנטי. ברובם, נמכרו העבדים לסוחרים על ידי אפריקאים. חלקם היו שבויים ממלחמות שבטים, חלקם היו בעלי חוב שלא עמדו בתשלום חובותיהם, ואחרים נחטפו.
===מושבה בריטית===
[[קובץ:Stamp_Gambia_1944_1.5p.jpg|שמאל|ממוזער|150px|בול דואר של המושבה הבריטית גמביה]]
ב-[[1807]] אסרה בריטניה על סחר העבדים, ובשנים שלאחר מכן ניסתה ללא הצלחה להילחם בסוחרי העבדים בגמביה. לשם כך הוקמה ב-1816 מצודה בבאת'וּרסט, כיום בנג'ול בירת גמביה. עד 1888 הייתה גמביה כפופה לשלטון הקולוניאלי ב[[סיירה לאון]], ובאותה שנה קיבלה מעמד של מושבה עצמאית. שנה מאוחר יותר נקבעו סופית גבולותיה, והיא הפכה ל[[מושבת כתר בריטית]]. מועצות שלטוניות ומחוקקות מקומיות הוקמו ב-[[1901]], והמושבה החלה לצעוד בהדרגה לעבר שלטון עצמי. צו מ-[[1906]] ביטל את העבדות.
| 