החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←קרב מוסקבה: תקלדה |
מ ←רקע: תקלדה |
||
שורה 118:
== רקע ==
[[אדולף היטלר]] ו[[המפלגה הנאצית]] עלו לשלטון בגרמניה על בסיס אידאולוגיה, שכללה, בין השאר, אמונה בצורך של גרמניה להשתלט על "[[מרחב מחיה]]" במזרח אירופה, שיכלול גם את שטחי ברית המועצות, וראתה באוכלוסייה ה[[סלבים|סלאבית]] המקומית בני אדם נחותים מבחינה גזעית ("אונטר-מאנשן"), שנועדו לשרת את גזע האדונים ה"[[אריים]]". החל מ-1933 החלה גרמניה הנאצית לבנות ולפתח את כוחה הצבאי, וב-[[1939]] כבר הייתה לאחת המעצמות הצבאיות החזקות באירופה, לאחר [[אנשלוס|סיפוח אוסטריה]] ו[[כיבוש צ'כוסלובקיה]] תוך סיפוח [[חבל הסודטים]].
עד אוגוסט 1939 נקטה ברית המועצות במדיניות אנטי-נאצית ואנטי-[[פאשיזם|פאשיסטית]] מובהקת, עודדה את המפלגות הקומוניסטיות במערב אירופה לשתף פעולה עם כוחות פוליטיים אחרים, כדי לעצור את עליית הנאציזם, ואף סייעה באופן ישיר ועקיף לצד הרפובליקני ב[[מלחמת האזרחים בספרד]]. גם לאחר שמעצמות המערב נטשו את צ'כוסלובקיה, ואפשרו לנאצים להשתלט עליה ב[[הסכם מינכן]], עדיין ניסתה ברית המועצות ללא הצלחה להגיע לברית הגנה הדדית עם צרפת ובריטניה נגד גרמניה הנאצית, אך מעצמות המערב חששו מדי מסטלין ומהתפשטות הקומוניזם וסמכו בעיקר על האינטרס של ברית המועצות להגן על עצמה מפני המשטר הכי אנטי-קומוניסטי באירופה. אולם באוגוסט 1939, עם מינויו של [[ויאצ'סלב מולוטוב|מולוטוב]] הפרו-גרמני כשר חוץ, חל שינוי משמעותי במדיניותה של ברית המועצות. חששו של סטלין, שמדיניות מעצמות המערב מכוונת לעודד את היטלר לפנות מזרחה ולתקוף את ברית המועצות לאחר כיבוש פולין, וחוסר רצונו להישאר בודד במערכה נגד גרמניה הנאצית, הביאו אותו למסקנה שברית המועצות חייבת להגיע להסכם עם גרמניה.
| |||