ניתוח אף – הבדלי גרסאות

למרות בטיחותו היחסית של ניתוח האף, כמו בכל ניתוח גדול אחר, גם ניתוח אף טומן בחובו סיכונים רבים. דימום שלאחר הניתוח הוא תופעת לוואי שכיחה. דימום מסוג זה, עובר לבד ברוב המקרים. [[זיהום (רפואה)|זיהום]] הוא סיכון יחסית נדיר, אבל כאשר ישנו זיהום, הוא עלול להתפתח לכדי [[אבצס]] הדורש ניתוח ניקוז אבצס המבוצע בהרדמה כללית. בעקבות הניתוח עלולות להופיע הידבקויות- צלקות שחוסמות את מעבר האוויר ויש צורך בניתוח על מנת להסירן. במידה ומוסרות יותר מדי רקמות עצם או סחוס מהאף, האף יכול להיחלש, והעור שעוטף אותו עלול להפוך לחסר צורה. דוגמא לעיוות מהסוג הזה נקרא ״עיוות מקור תוכי״ (באנגלית: Polly Beak Deformity) המשווה לאף מראה כמו מקור של תוכי. אם מוסרת התמיכה במחיצת האף במהלך הניתוח, גשר האף עלול לשקוע פנימה. עיוות מסוג זה נקרא ״עיוות אוכפי״ (Saddle Nose Deformity). קצה האף עשוי להתעקם כלפי מעלה, מהדבר שגורם לנחיריים שנראים חשופים, מראה שעשוי להיראות ״חזירי״. אם חותכים יותר מדי את הסחוסים של קצה האף, הנחיריים נראים כאילו ״קרסו פנימה״ ונוצרים שקעים. לעיוות מסוג זה קוראים ״עיוות אף צבוט״ (באנגלית: Pinched Nose Deformity). אם ה״קולומלה״ נחתכת שלא כראוי, עשויה להופיע רמה מסוימת של חוסר תחושה שייתכן שתיפתר לאחר חודשים ארוכים. מעבר לכך, במהלך הניתוח, המנתח עלול לנקב בטעות את המחיצה. נקב במחיצה עלול להוביל לדימום כרוני מהאף, שריקות בעת ניסיון לנשום. בנוסף, כריתת קונכיות האף עלולה לגרום ל[[סינדרום האף הריק|תסמונת האף הריק]].