איטליה הפשיסטית – הבדלי גרסאות

המפלגה הפאשיסטית בשנותיה הראשונות הייתה ערב רב של אנשים בעלי דעות שונות, רעיונות מנוגדים, אך התבססה על החשש מן הקומוניזם, ועל חבורות של בעלי זרוע, שכונו [[החולצות השחורות]], בהנהגת אישים כ[[דינו גראנדי]] ו[[איטלו באלבו]] שהטילו חתיתם על מתנגדיה הפוליטיים של התנועה. ב-[[1920]] קיבלה המפלגה אחיזה במספר [[עיר|ערים]] על ידי ראשי עיר שראו במוסוליני את האדם שיעצור את הקומוניזם. בבחירות ב-[[1921]] התמודדה הרשימה הפאשיסטית במסגרת אחת עם רשימות ליברליות ולאומניות, כשהיא טוענת שהיא נמצאת בימין הקיצוני של תנועה זו. בבחירות אלו כבר זכתה תנועתו המחודשת של מוסוליני להישג נאה כשהכניסה לפרלמנט 35 נציגים מטעמה, יותר מ-6% מכלל המושבים בבית. משנכנס מוסוליני לפרלמנט, וזכה ללגיטימציה של הימין השמרני והמתון, שוב לא היה תלוי בשותפיו מן העבר. הוא הביט מן הצד בכישלון מנהיגיה השמרנים והליברלים של איטליה, [[ג'ובני ג'וליטי]], ולאחריו [[לואיג'י פאקטה]]{{אנ|Luigi Facta}}, תוך שהוא מטפח את בריוני "החולצות השחורות" וממתין לשעת כושר לכיבוש השלטון.