הקרדינל רישלייה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 41:
בשנת [[1629]] הכניע קיסרה ההבסבורגי של [[האימפריה הרומית הקדושה]], [[פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרדיננד השני]], נסיכים פרוטסטנטים רבים ברחבי האימפריה, ואגב כך הגדיל את עוצמתו בצורה ניכרת. הקרדינל רישלייה, שחשש מהתעצמותו הפתאומית של פרדיננד, עודד את [[שוודיה]] לתקוף, בהבטיחו למלך שוודיה, [[גוסטבוס אדולפוס]], סיוע כלכלי ניכר. בין צרפת לאימפריה הרומית הקדושה לא התנהלה מלחמה גלויה, כך שהסיוע ניתן באופן חשאי. בינתיים, מעשי האיבה בין צרפת לספרד המשיכו עם רקע שאיפותיה של האחרונה באזור צפון איטליה. רישלייה סירב לכונן שלום עם ספרד ההבסבורגית משהוצע לו הדבר, בשנת [[1630]], שכן הדבר היה מונע מצרפת להתערב במלחמה עם האימפריה הרומית הקדושה.
בראשית שנות השלושים של [[המאה ה-17]] נחלו הנסיכים הפרוטסטנטים הגרמניים תבוסות מרובות על ידי צבאותיו הקתוליים של הקיסר, והדבר גרם לרבים מהם לקבל בשנת [[1635]] את [[שלום פראג (1635)|שלום פראג]]. הסכם זה, שהותיר עוצמה רבה בידי ההבסבורגים, לא היה לשביעות רצונה של צרפת, שנאלצה להכריז מלחמה על האימפריה הרומית הקדושה. הצטרפותו הגלויה של רישלייה לכוחות הפרוטסטנטים במלחמתם נגד מדינה קתולית עוררה זעם ותחושת נבגדות בקרב גורמים רבים בכנסייה הרומית-קתולית. תחילה ספגו הצרפתים מפלות קשות מידי כוחות האימפריה וספרד. ואולם המערכה הגיעה לקיפאון, כשאף צד לא השיג יתרון מכריע. הסכסוך המזוין נמשך עד אחרי מותו של רישלייה.
ההוצאות הצבאיות היו בבחינת עול על אוצר הממלכה. הקרדינל נאלץ להעלות המסים על ה[[מלח בישול|מלח]] ועל ה[[קרקע]]. הכמורה, האצולה ובעלי האמצעים היו פטורים מתשלום, או הצליחו להתחמק ממנו, ועיקר הנטל נפל על המעמדות הנמוכים. איסוף מסים יעיל יותר, תוך הפחתת השחיתות, נעשה על ידי החלפת פקידי הגבייה המקומיים בנציגיו הישירים של הכתר. תוכנית זו גרמה לאי שקט ולהתמרמרות בקרב האיכרים, ובין השנים [[1636]] ו-[[1639]] התרחשו התקוממויות רבות. הקרדינל דיכא את המרידות הללו באלימות, ונהג במורדים ביד קשה.
| |||