שדרן רדיו – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:יש עם מי לדבר.jpg|ממוזער|שדרני הרדיו: [[דליק ווליניץ]], [[גדעון רייכר]], [[יעקב אחימאיר]] ו[[איתן ליפשיץ]], המגישים את התוכנית: "[[יש עם מי לדבר (תוכנית רדיו)|יש עם מי לדבר]]"]]

ב[[ארצות הברית]] רוב תוכניות הרדיו עוסקות בפוליטיקה, חלקן בתרבות פופולרית (כמו תוכניתו של [[הווארד שטרן]]), ואחרות בספורט. עד [[1987]] חויבו שדרני הרדיו על ידי [[הוועדה הפדרלית לתקשורת]] של ארצות הברית (FCC) להקדיש זמן הוגן להשמעת תגובות מן הצד הנגדי לדעותיהם אלא אם אלו נייטרליות. לאחר ביטול מדיניות זו פרחו תוכניות הרדיו, ושדרני הרדיו התחלקו לפי שתי המפלגות העיקריות: שמרנים (התומכים לרוב ב[[המפלגה הרפובליקנית|מפלגה הרפובליקנית]]) וליברלייםוליברלים (התומכים לרוב ב[[המפלגה הדמוקרטית|מפלגה הדמוקרטית]]). סקר מ-[[2004]] מצא ש-17% מהציבור האמריקני מאזינים לתוכניות רדיו, רובם גברים [[שמרנות|שמרנים]]. שדרני הרדיו מהווים תחליף ל[[רשתות טלוויזיה בארצות הברית|רשתות הטלוויזיה העיקריות]] ואמצעי [[בידור]] ברכב לנהגים. ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] הוביל [[ראש לימבו]] את שידורי הרדיו השמרניים תוך הצלחה מסחרית. בין שדרני הרדיו הבולטים כיום נמנים ראש לימבו, [[ביל אוריילי]], [[מייקל סאבג']], [[שון האנטי]], [[גלן בק]], ולורה שלזינגר (הידועה כד"ר לורה). שדרני הרדיו השמרניים ידועים בכוחם לגיוס התנגדות ציבורית לחקיקה ליברלית כמו העלאת [[מס|מסים]]ים ומתן זכויות ל[[הגירה|מהגרים]].