גביש – הבדלי גרסאות

'''גביש''' (בלועזית: '''קריסטל''') הוא תצורת [[חומר]] ב[[מצב צבירה]] [[מוצק]].

מרבית [[אבן חן|אבני החן]], ובראשן ה[[יהלום]], הן גבישים גדולים בהם הסדר ארוך הטווח משתרע על פני נפחים גדולים - כלומר '''חד-גבישחד־גביש'''. בטבע נדיר למצוא חד-גבישים גדולים, ומרבית החומרים מופיעים במבנה '''[[רב- גביש|רב־גביש]]''', שהוא מבנה של מספר רב של גבישונים צמודים זה לזה.

היהלום הוא אחת מארבע תצורות המוצק של ה[[יסוד כימי|יסוד]] [[פחמן]]. גביש זה ממחיש הן את הצורה ה"מושלמת" של הגביש והן את הנדירות של ההיווצרות הספונטנית שלו (ולכן הערך ה[[כסף (אמצעי תשלום)|כספי]] הגבוה שלו). הפחמן ממחיש שלחומר יכולות להיות יותר מתצורת התגבשות אחת. ב[[מעבדה|מעבדות]] ובקווי יצור ניתן לשחזר את התנאים הנדירים הללו באופן מלאכותי. קיימות טכניקות של ייצור יהלום באופן מלאכותי, אך היישום הנפוץ ביותר של גביש תעשייתי הוא כנראה גביש ה[[צורן (יסוד)|צורן]] (סיליקון) המשמש בתעשיית ה[[מיקרואלקטרוניקה]]. לקבלת תכונות של [[מוליך למחצה]], נדרשת תצורת הגביש, היות שרק בגביש יש סדר ואחידות פנימיים היוצרים [[דיאגרמת פסים]] מובהקת של רמת-ערכיותרמת־ערכיות ורמת-הולכהורמת־הולכה קבועות.

הענף העוסק בחקר הגבישים נקרא [[קריסטלוגרפיה]]; במיוחד מתייחס מונח זה לחקר מבנה הגבישים באמצעות [[קרינה]] ([[קרני רנטגן]], או קרינת אלקטרונים למשל). תהליך שבו חומר הופך עצמו לגביש נקרא '''התגבשות'''; תהליך שבו הופכים באופן פעיל חומר לגביש נקרא '''גיבוש'''. שני המושגים נקראים בלועזית '''קריסטליזציה'''.