תקרת השכר של ה-NBA – הבדלי גרסאות

"חוק שחקן צעיר ייעודי" (אנגלית: Designated Player Rule) ניתן להחלה על שחקנים מבטיחים בשנותיהם הראשונות בליגה, וגרסה מסוימת שלו, הנקראת "חוק דריק רוז" (אנגלית: Derrick Rose Rule) נותן בידי קבוצותיהם אפשרות אטרקטיבית להשאירם בקבוצה ובידי השחקנים אפשרות לרווח גדול יותר. על פי חוקי החוזים, לשחקנים בשנותיהם הראשונות בליגה ניתן להגיש חוזה לעד 4 שנים, הנקרא '''חוזה רוקי'''. חוק דריק רוז מאפשר לשחקןלשני אחדשחקנים מכל קבוצה שנמצא תחת חוזה כזה (אולחתום שניים,על אםהארכת השניחוזה הועברל-5 בטרייד)שנים לחתוםאחרי עלשחוזה חוזההרוקי שלו מסתיים (במקום ההגבלה הכללית ל-54 שנים בחוזה מהסקאלה הזו), שיכול להגיע ל-25% מתקרת השכר (על פי חוקי תקרת השכר האישית). בתנאים מסוימים שהשחקן צריך לעמוד בהם, המעידים על כך שהוא אכן יגיע לגדולות, השכר יכול להגיע ל-30% מהתקרה. אלו הם הקריטריונים לחוזה של 5/30% על פי הסכם ה-CBA מ-2011:

במידה והשחקן לא עמד באחדבאף אחד מהקריטריונים, החוזה קטן בחזרה לממדיו הקבועים בחוק הראשוני - חוזה של 25% מתקרת השכר למשך 5 שנים (ולא 4, כאמור). החוק נקרא על שם [[דריק רוז]], שבהיותו שחקן [[שיקגו בולס]] זכה בתואר ה-MVP של עונת {{בספורט|NBA|2011|2012}}, והיה השחקן הראשון שעליו הוחל החוק. החוק, כאמור, יכול לחול על שני שחקנים בכל קבוצה, אך זאת רק השני הועבר בטרייד בעת שהיה חתום על חוזה ייעודי, והראשון האריך את חוזה הרוקי שלו לחוזה ייעודי באותה קבוצה, או ששניהם השתמשו בחוק באותה קבוצה דרך הארכת חוזה. לא ניתן לקיים שני חוזים כאלו אם שני השחקנים הועברו בטרייד.