שוודיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 107:
ה[[פרלמנטריזם]] הופעל מחדש ב-[[1917]] כשהמלך [[גוסטב החמישי, מלך שוודיה|גוסטב החמישי]], לאחר עשורים של מאבק, אישר את זכות ה[[מפלגה]] בעלת המושבים הרבים ביותר בפרלמנט להקים [[ממשלה]]. [[רפורמה]] זאת לוותה על ידי '''חוק ההצבעה הכללית השווה''', שהופעל החל מ-21–1918. הפרלמנטריזם נתמך על ידי יורשו של המלך, [[גוסטב השישי אדולף, מלך שוודיה|גוסטב אדולף השישי]], עד ש[[חוקה]] חדשה בשנת [[1975]] ביטלה למעשה את שארית כוחו הפוליטי של המלך. באופן רשמי נותר המלך על כסאו, אולם תפקידו הפך [[סמל]]י ו[[טקס]]י בעיקרו.
 
חוקת שוודיה קובעת, לגבי [[סדר הירושה]] כי את כס המלך יירש המבוגר שבילדיו, בלי קשר למינו. שוודיה הייתה המונרכיה הראשונה שחוקקה זאת ב-1980 ובעקבותיה הלכו רוב המונרכיות של צפון מערמערב אירופה.וכךכך, נכון ל-[[2019]] יורשת העצר היא [[ויקטוריה, נסיכת שוודיה|הנסיכה ויקטוריה]], אף על פי שיש למלך גם בן.
 
המדיניות הפוליטית-כלכלית-חברתית בשוודיה היא [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטית]], כשהיא משחקת תפקיד פוליטי דומיננטי החל מ-[[1917]], לאחר שהרפורמיסטים וידאו את חוזקם הפוליטי והמהפכניים עזבו את המפלגה. הסוציאל-דמוקרטיה השפיעה באופן כה נרחב על החברה והשלטון בשוודיה עד כי לרוב מתוארת השפעה זאת כ[[הגמוניה]]. "[[מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה]]" שלטה ב[[קבינט (ממשלה)|קבינט]] החל מ-[[1932]] כמעט ללא הפסקה (מלבד מספר חודשים ב-[[1936]], בין השנים [[1976]]–[[1982]] ובין [[1991]]-[[1994]]). התמיכה המסורתית בסוציאל-דמוקרטים החלה מתערערת לאחר ההאטה הכלכלית במדינה ב[[שנות השבעים]], שיצרה לראשונה עימות בין המדיניות החברתית למדיניות הכלכלית, והחריפה עוד יותר עם רצח ראש הממשלה [[אולוף פלמה]] ב-[[1986]]. ב-[[2006]] וב-[[2010]] הייתה שוב המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ל[[אופוזיציה]] כשלראשות הממשלה נבחר [[פרדריק ריינפלדט]], מטעם [[המפלגה השמרנית (שוודיה)|המפלגה השמרנית]]. ב-[[2014]] חזרה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לשלטון.