תוכנית גלווסטון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור למתורגמן |
סקריפט החלפות (פילנתרופ), הסרה (דאז), הגהה |
||
שורה 7:
=== מספר מניעים להגירה המונית זו ===
מניעים אלה באו לידי ביטוי באופן שונה בקרב ההגירה היהודית{{הערה|שם=:0|{{צ-מאמר|מחבר=אריה גרטנר|שם=ההגירה ההמונית של יהודי אירופה|כתב עת=הגירה והתיישבות בישראל ובעמים|עמ=346-353|שנת הוצאה=תשמ"ב}}}}.
# גידול דמוגרפי – ירידה דרמטית באחוזי [[תמותת תינוקות]] באירופה הביאה לריבוי אוכלוסין משמעותי. תוך מאה שנה האוכלוסייה הוכפלה. בקרב היהודים הריבוי חימש את האוכלוסייה בעיקר בשל חשיפה נמוכה של הילדים לתחלואה. בנוסף, ריבוי ידיים עובדות הביא לתחרות גדולה שהביאה להגירה{{הערה|שם=:0}}.
# עיור – קשיי הפרנסה בכפר והחיפוש אחר ידיים עובדות בעיר בימים שלאחר [[המהפכה התעשייתית]] האיצו את התנועה אל עבר הערים. בתוך כך, היהודים, שלא הורגלו בעבודת כפיים, לא השתלבו היטב בתעשייה, ולכן נותרו במעמדם החברתי הנמוך כבעלי מלאכה, תחת עוני ודוחק. שמירת השבת והחגים שימשה אף היא כגורם מעכב בהשתלבות בתעשייה. מצוקות אלה גרמו להגירה{{הערה|שם=:0}}.
# תחבורה המונית – אירופה הפכה למרושתת [[מסילת ברזל|במסילות ברזל]], ובנוסף [[אוניית קיטור|אוניות הקיטור]] יכלו לחצות את [[האוקיינוס האטלנטי]] בעשרה ימים ובמחיר מוזל יחסית, כאשר בבטנן אלפי מהגרים. נמלי [[נמל המבורג|המבורג]] [[ברמן|וברמן]] הפכו מרכזיים, ומהם יצאו קווים ישירים ועקיפים לאמריקה, כאשר [[אנגליה]] שימשה תחנת מעבר מרכזית{{הערה|שם=:0}}.
# נטישה מול קליטה – לעומת אירופה שהקיאה את תושביה, ארצות הברית התפתחה מהר ותרה אחר ידיים עובדות, אשר המהגרים סיפקו לה ככל שיידרש.
# [[פוגרומים]] – בניגוד לתפיסות רווחות, הפוגרומים בארצות אירופה לא היוו גורם מרכזי אלא זרז להגירה מאירופה. מרביתם פרצו באזורים מבוססים כלכלית וההתייחסות אליהם הייתה כצל חולף. אמנם, גורם זה הפך למשמעותי יותר בתחילת [[המאה ה-20]] כפי שיתואר להלן. עם זאת, האזורים מהם יצאה ההגירה במספרים גבוהים לא סבלו בהכרח מפוגרומים, כ[[גליציה]] בה נהנו היהודים מ[[שוויון זכויות]] מלא. בגליציה למשל, הסיבות היו כלכליות בעיקרן – רמת המחיה הנמוכה גרמה לרבע מיליון איש לארוז את מטלטליהם{{הערה|שם=:1|{{צ-ספר|מחבר=גור אלרואי|שם=אמיגרנטים: ההגירה היהודית לארץ ישראל בראשית המאה העשרים|מו"ל=יד יצחק בן צבי|שנת הוצאה=2004|עמ=15-16}}}}.
=== ממאפייני הגירה זו לארצות הברית ===
#כרטיס חד-כיווני – מנתוני הגירה החל משנת 1907 ועד הקפאת ההגירה, עולה כי בעוד ששני שלישים מהמהגרים הלא-יהודים לארצות הברית יצאו אותה חזרה, רק חמישה אחוזים מהיהודים עשו זאת, והיתר נותרו ביבשת לבלי שוב. היהודים ראו בהגירה זו יעד לחייהם החדשים, ואילו האחרים ראו בה יעד להישג כלכלי{{הערה|שם=:2|{{צ-מאמר|מחבר=ליבמאן הערש|שם=ההגירה היהודית לארה"ב, 1925-1899: ניתוח דמוגרפי|כתב עת=ההגירה היהודית הגדולה וגיבושה של יהדות אמריקה|עמ=30-48|שנת הוצאה=תשל"ז}}}}. חזרת היהודים לארץ מוצאם הייתה הנמוכה ביותר מקרב המהגרים מעמים אחרים, גם משום שלא היה להם לאן לחזור{{הערה|שם=:2}}{{הערה|שם=:1}}.
#מוצא - למעלה משלשת רבעי ההגירה היהודית מוצאה היה מ[[רוסיה]] [[פולין|ומפולין]]; מרבית המהגרים מ[[רומניה]] היו יהודים; אחוזי ההגירה מרוסיה דמו רק ליציאה מ[[אירלנד]].
#הרכב מגדרי וגילאי – הגירה משפחתית לעומת הגירת אבי המשפחה אפיינה את ההגירה היהודית לעומת את יתר ההגירה מאירופה. זה מסביר מדוע מעט פחות ממחצית המהגרים היו נשים, כשליש יותר מבקרב ההגירה הכללית; רבע מכלל המהגרים היהודים היה בן פחות מ-14 שנה; ועל כל ארבעה ילדי מהגרים לא יהודיים היה ילד יהודי אחד{{הערה|שם=:2}}{{הערה|שם=:1}}.
#משלוח יד - מטבע הדברים אחוז חסרי משלח-יד בקרב היהודים היה גדול יותר בהשוואה ליתר אוכלוסיית המהגרים בשל ריבוי ילדים בקרב היהודים. ובכל זאת, אחוז נטולי התעסוקה מקרב היהודים היה גדול מזה שבקרב עממים אחרים; אחוז הפועלים בקרב היהודים היה גדול יחסית בהשוואה ליתר אוכלוסיית המהגרים{{הערה|שם=:2}}
שורה 33:
החלטה זו גררה פרישה של קבוצה קטנה בהנהגת [[ישראל זנגוויל]], אשר הכריזה על ייסוד ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית היא [[טריטוריאליזם יהודי|יט"א]] (Jewish Territorialism Organization - ITO). יט"א ביקשה לתת מענה למצוקה הקיומית של היהודי הנרדף ומתוך חוסר היכולת לראות כל תוחלת במקום מושבו במזרח אירופה. משך תקופה ארוכה אזרחים רבים היו פונים לנשיא התנועה זנגוויל ומתארים קושי קיומי. רשמים אלה ניטעו בליבו של האחרון אשר גדל בגטו לונדון והיה בנם של מהגרים עניים ממזרח אירופה. בנוסף לתיאורים אלה, פוגרום קישינב סימן תחילת גל של פוגרומים ויהודים חשו שחייהם במזרח אירופה נעשו כעת מסוכנים יותר. זנגוויל אף חשש מסגירת שערי ההגירה והאיץ את חיפושו אחר פתרון טריטוריאלי הולם ליהודים "שיכולים או שאינם רוצים להישאר בארצות מגוריהם"{{הערה|שם=:3}}.
התנועה נוהלה מאנגליה באמצעות ועד פועל מקומי, והוועדה הגאוגרפית של התנועה החלה בחיפוש אחר פתרון. התנועה לא ראתה עצמה מתנגדת לציונות והייתה נכונה לשתף עמה פעולה "אם רק אלה יוכלו להבטיח אמצעי ביטחון פוליטיים בה"; ו"ארץ קיימת בשביל עם ולא עם בשביל הארץ"{{הערה|שם=:3}}.
[[קובץ:Israel Zangwill.jpg|ממוזער|ישראל זנגוויל]]
שורה 43:
=== החיבור בין שתי התנועות ===
תוכנית גלווסטון הייתה למעשה התוצר היחיד של יט"א בתחום ההגירה היהודית של אותה תקופה. היא באה כתולדה של החיבור בין שתי התנועות. שיף הבין, שעל מנת להשפיע על המהגרים עליו לפעול בארץ המקור שלהם. לעומתו, זנגוויל חרד לגורלם הכלכלי והפיזי של אחיו בתחום המושב. שיתוף הפעולה ביניהם ארך עד לפרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]]. עדיין, חיבור זה לא גרם לסינתזה רעיונית ביניהם – זנגוויל כציוני לשעבר ואחד השותפים הקרובים להרצל, הבין את הפוטנציאל הכרוך כאן כהזדמנות ליצור במערב ארצות הברית בית ליהודים. הוא ראה בכל מתיישב יהודי בתוכנית זו עושה מצווה של ממש בכך שהוא גם מונע את סגירת ארץ המפלט הנוכחית ליהודים, ובנוסף סולל את הדרך לאחיו שיבואו אחריו. שיף לעומתו לא תמך בשאיפות יט"א לרכוש אוטונומיה יהודית, וראה בתוכנית זו סיוע [[
=== הבחירה בגלווסטון ===
לבחירת עיר הנמל המתאימה בארצות הברית קדם תהליך בו הוצעו כמה ערים. מבין הערים שנבחנו כחלופות היו [[צ'ארלסטון (קרוליינה הדרומית)|צ'ארלסטון]] בדרום קרולינה, [[ניו אורלינס]] בלואיזיאנה וגלווסטון ב[[טקסס]]. צ'ארלסטון ביכרה מהגרים [[אנגלו-סקסים|אנגלוסקסים]] על פני אחרים, ועל ניו אורלינס איימה מגפת [[קדחת צהובה]]. מהיתרונות של גלווסטון ניתן היה למנות את גודלה הקטן - על אף שהייתה מהערים הגדולות בטקסס
== ביצוע התוכנית ==
שורה 52:
שלש לשכות מודיעין נוסדו על מנת ליישם את התוכנית: ב[[קייב]] שבקיסרות הרוסית – הייתה אמונה על מיון וגיוס המהגרים; בעיר [[ברמן]], גרמניה – נמל היציאה לגלווסטון, הופעלה על ידי ארגון "העזרה"; והשלישית – בנמל גלווסטון, שילחה את המהגרים ליעדם הסופי. תפקידם של שיף וזנגוויל היה לפקח על הנעשה ממקום מושבם בניו יורק ובלונדון. מספר כללים נקבעו להגירה על ידי ונאכפו על ידי הלשכה בקייב: הגבלת גיל המהגר ל-40 שנה והדרישה שיהיה פועל חזק; ההבנה כי שמירת השבת במציאות של ארצות הברית היא קשה עד בלתי אפשרית; אם היה נשוי, על משפחתו היה להיות חזקה ובריאה, ותואמת את חוקי ההגירה של ארצות הברית; נשים לא נשואות וילדים מתחת לגיל שש עשרה שלא היו מלווים על ידי הורה או קרוב משפחה נשוי, לא יכלו להגר; על נשים נשואות שרצו להגר בגפן היה להוכיח שבעליהן כבר התיישבו בארצות הברית והם חיים שם; ובסופו של דבר על המהגר היה לשלם מכיסו את הנסיעה מברמן לגלווסטון{{הערה|שם=:3}}{{הערה|שם=:4}}.
לפי כתביו של יעקב שיף, יט"א נאלצה לעבוד לפי חוקי ארצות הברית אשר אסרו על סיוע כלכלי למהגרים, אבל למעשה היא עשתה ככל שביכולתה להקל עליהם באמצעות מערכת של ייעוץ ופיקוח, מרגע עזיבתם את ביתם ועד להגעתם לגלווסטון. עם הגעתם, המהגרים חסו תחת צילה של לשכת המודיעין. לשכה זו שנוהלה על ידי הנרי ברמן ובהמשך על ידי מוריס אפשטיין, ייסדה בהדרגה מערכת של סוכנויות ברחבי היבשת, מהמיסיסיפי ועד [[הפסיפיק|לחוף הפסיפי]]. היא עמדה בקשר עם סניפי ארגון [[בני ברית]] ודומיהם, אשר מהם קיבלה סיוע ושיתוף פעולה, וכך ניתן היה לספק תעסוקה מיידית למהגרים אשר הגיעו מפעם לפעם לגלווסטון. הוצאות הניהול של תנועת גלווסטון, הטיפול במהגרים עד למציאת תעסוקה עבורם, ועלות התחבורה מגלווסטון ליעדים השונים, כולם הובלו ומומנו על ידי ועדת גלווסטון{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Jacob Schiff|שם=Opening of the Hinterland|כתב עת=Jewish Communal Service Association of North America (JCSA)|שנת הוצאה=1914-06-01|קישור=http://www.bjpa.org/Publications/details.cfm?PublicationID=3321}}}}.
[[קובץ:B'nai Israel Synagogue & Community House.jpg|ממוזער|בית הכנסת בני ישראל בטקסס אותו הנהיג הרב הנרי כהן]]
שורה 61:
כהן נולד בשנת [[1863]] ב[[אנגליה]], ובא להנהיג את [[קהילה יהודית|קהילת]] "בני ישראל" בגלווסטון בשנת [[1888]], לאחר ששימש בתפקידים דומים בקהילות אחרות. באותה עת הקהילה הייתה קטנה והוא נותר בה על אף הצעות מפתות ממקומות נחשבים יותר, מה שמצביע, יחד עם סימנים נוספים, על מידת מחויבותו לקהילה זו. החל מהגל הראשון של המהגרים שנחתו לחופי הנמל, היה הרב כהן זה שקיבל פעם אחר פעם את פניהם, וכך עשה למשך שבע שנים. הוא וצוותו עמדו שם מהגעת הנוסע הראשון ועד שאחרון הנוסעים נסע ליעדו בפנים היבשת. פעמים אף עלה לסיפון הספינה לשוחח עמם על מנת לתת להם הרגשה טובה בארצם החדשה. נקודת העצירה הראשונה של הנוסעים הייתה מטה התנועה. כאן יכלו לפוג קמעה לאחר המסע המפרך, שארך משמעותית יותר מהמסע לניו יורק, וכן ליהנות ממקלחת מרעננת וארוחה נדיבה. כאן גם קיבלו, כל אחד בשפתו, מידע שנסך בהם מעט ביטחון וסדר בנוגע ליעד מגוריהם. לאחר מכן נשאלו בנוגע לתעסוקה והיעד העדיפים עליהם, מה שעזר לשדך להם את היעד המתאים על פי צרכיו. לאחר שנבחר היעד נרכש כרטיס רכבת, אליה עלה הנוסע, לא לפני שסעד את ליבו לקראת המסע הלילי{{הערה|שם=:7}}.
עורכו של עיתון הג'ואיש הראלד ווייס ב-[[1937]] תיאר את פועלו של הרב כהן באומרו כך: {{ציטוטון|תרומתו הגדולה ביותר של האחרון במהלך הקריירה ארוכת השנים שלו, היא סיועו למהגרים להגיע לביתם החדש. הוא היה עמוד האור של לשכת המודיעין, והיה לו עניין אישי לתת את האמצעים הראשוניים למשפחות הנזקקות על מנת להקים את ביתם. הוא עבד
=== הקהילות הקולטות ===
| |||