פיליפו ליפי – הבדלי גרסאות

ליפי נולד ב[[פירנצה]]. בילדותו מתו הוריו, ובגיל 14 נשלח ל[[מנזר]] [[כרמליטיםכרמליתים|כרמליטיכרמליתי]], אך, לפי דברי ה[[ביוגרף]] [[ג'ורג'ו וזארי]], במקום ללמוד את עיקרי ה[[נצרות]], הקדיש את זמנו למלאכת ה[[ציור]] וכישרונו האמנותי נתגלה עד מהרה.

בשנת [[1456]] הוזמן ליפי לצייר במנזר סנטה מרגריטה שב[[פראטו]], שם התאהב בנזירה צעירה בשם לוקרציה בוטי. הוא הצליח להשיג את הסכמת [[אם המנזר]], להרשות לה לשמש לפניו כדגם של [[מריה הקדושה| "הבתולה הקדושה"]]. השניים ברחו מן המנזר והיא הפכה לפילגשו ונולד להם בן, הצייר הנודע [[פיליפינו ליפי]].

עד שהותרו נדרי נזירותם בשנת [[1461]], הספיקה לוקרציה לשמש עבור ליפי דוגמנית לציורים רבים של "הבתולה הקדושה" (Madonna), שכמהשהנודע מהםשבהם, מפארים"המדונה עדעם ימינוהילד אתומלאכים" אוספי([[1465]] התמונותבקירוב), נמנה על היצירות המפורסמות ביותר של [[קרייתגלריית הוותיקןאופיצי]].

ליפי נתמך על ידי ראש [[משפחת מדיצ'י]] ובין תלמידיו היו, [[קוזימו דה מדיצ'י]]. תלמידו המפורסם ביותר היה ו[[סנדרו בוטיצ'לי]]. עבודתו המרשימה ביותר היאשל פיליפו ליפי הם ציורי ה[[פרסקו]] בקתדרלת פראטו ובהם דמויותיהם של [[יוחנן המטביל]] ו[[סטפן הקדוש]]. בעבודה זו סייעו בידו בוטיצ'לי ובנו הקטן, פיליפינו, אשר הושפעו בעבודתם מציורי פרסקו אלה.

ליפי מת תוך כדי עבודתו על "סצנות מחיי מריה הבתולה" ב[[קתדרלת ספולטו]], ונפוצה שמועה כי קרוביה של נערה שאותה פיתה הרעילוהו. הוא נקבר בספולטוב[[ספולטו]], ולפי הוראותיו של שליט פירנצה, [[לורנצו דה מדיצ'י]], הקים בנוהוקמה מצבת שיש הדורה על קברו.

אומנותואמנותו מצטיינת בקו אנושי, גם בסצנות דתיות. דבר זה היה חידוש בזמנו והשתלב עם רוח ה[[הומניזם]] של פירנצה באותה תקופה. כמו כן ניתן לציין את גישתו לצבעוניות רבה הבאה לבטא את יפי הצבעים במציאות.