נפתלי בזם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 12:
בשנת [[1957]] זכה נפתלי בזם ב[[פרס דיזנגוף|פרס דיזנגוף לציור]] על ציורו "בחצר הבית השלישי" (צבעי גואש על קרטון; גם הוא באוסף [[מוזיאון תל אביב לאמנות]]) שנוצר בתגובה ל[[טבח כפר קאסם]] ואשר עורר הדים רבים, ובכלל זה מחאות נגד האמן על עיסוקו בנושא, הן בציבור הרחב והן בחוגי האמנים.
החל משלהי שנות החמישים ואילך גיבש בזם [[איקונוגרפיה]] אישית ופרטית העוסקת בגורל העם היהודי ובשיבתו לארצו. ראשיתה של זו הופיעה בסדרת רישומים שהוצגה בתערוכה ב[[בית הנכות בצלאל]] בשנת 1958, סדרה שזכתה לשם "פרחי שמש" והופיעה מאוחר יותר כאלבום בהוצאת [[ספרית פועלים]]. איקונוגרפיה זו, שמבחינה סגנונית הושפעה בחלקה מאמנים שונים זה מזה כ[[יענקל אדלר]] ו[[פרנאן לז'ה]], הפכה להיות "סמלו המסחרי" של בזם ועמה הוא מזוהה עד היום יותר מכל. היא הוצגה במלוא הדרה כאשר בזם הוזמן בשנת [[1970]] על ידי האדריכל [[אבא אלחנני]] לצייר את תקרת אולם קבלת הפנים ב[[משכן הנשיא]] בירושלים. ציור התקרה הענק, המתאר את שיבת עם ישראל לארצו, מורכב מ-63 לוחות שגודל כל אחד מהם הוא 160X160 ס"מ ומשתרע על שטח של כמאתיים מטרים רבועים.
נפתלי בזם היה נשוי לחנה, שסבלה בארבעת העשורים האחרונים לחייה מ[[מחלת פרקינסון]], עד מותה בשנת 2009.{{הערה|{{הארץ|מיה אשרי|האמן נפתלי בזם מת בגיל 93|1.6529556|4 באוקטובר 2018}}.}}לזוג נולדו שני בנים. ב-[[1975]] נפצע אנושות בנם הבכור, יצחק (איצ'ה) בזם, בפיגוע [[מקרר התופת בכיכר ציון]], וכעבור שלושה שבועות מת מפצעיו.{{הערה|{{קורבן טרור|35486|יצחק (איצ'ה) בזם}}.}} נפתלי בזם נפטר ב-[[2 באוקטובר]] [[2018]] ונטמן ב[[הר המנוחות]] בירושלים.{{הערה|{{Cite news|url=https://gideonofrat.wordpress.com/2018/10/05/%D7%90%D7%95%D7%99-%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A9%D7%94-%D7%90%D7%95-%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%A6%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%90%D7%9E%D7%9F-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90/|title=אוי לבּושה! או: איך קוברים אצלנו אמן ישראלי דגול|date=2018-10-05|newspaper=המחסן של גדעון עפרת|language=he-IL|access-date=2018-11-11}}}} הותיר אחריו את בנו הצעיר, שלמה.
| |||