נ"מ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של Raider123456789 (שיחה) לעריכה האחרונה של MathKnight |
Carpatianlynx (שיחה | תרומות) מ עיצוב |
||
שורה 3:
[[קובץ:Zsu23-4.jpg|ממוזער|שמאל|250px|תותח נ"מ מתנייע מדגם [[ZSU-23-4]]]]
[[קובץ:SA-7.jpg|ממוזער|250px|[[טיל כתף]] מדגם SA-7 "[[9K32 סטרלה-2|סטרלה]]"]]
[[קובץ:Patriot missile launch b.jpg|ממוזער|250px|שיגור [[טיל
'''נ"מ''' (קרי: נוּ"ן-מֵ"ם) הם ראשי התיבות של המונח "'''נגד מטוסים'''" הבא לציין את היחידות ואת אמצעי הלחימה שמטרתם היא הגנה אווירית ו[[יירוט]] [[כלי טיס]] של האויב, לרבות [[מסוק
במובן הרחב, נ"מ כולל הן סוללות [[תותח אוטומטי|תותחים אוטומטיים]] נגד מטוסים והן סוללות [[טיל קרקע-אוויר|טילי קרקע-אוויר]] שמשתמשות ב[[טיל]]ים מונחים על מנת להפיל כלי טיס. במובן הצר יותר, המונח "סוללת נ"מ" מתייחס למערכות קניות ([[תותח אוטומטי|תותחים אוטומטיים]] ו[[מקלע]]ים), ואילו למערכות רקטיות/טיליות קוראים "סוללת טק"א" (באנגלית: SAM, ראשי תיבות של Surface-Air Missile).
שורה 21:
בסוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] החלו המעצמות בפיתוח [[טיל קרקע-אוויר|טילי קרקע-אוויר]]: מדובר ב[[טיל]]ים מונחים שכללו מנגנוני [[התבייתות]] ועקיבה שונים אחרי כלי הטיס. הכנסת סוללות הטק"א התחייבה עקב הופעת [[מטוס סילון|מטוסי הסילון]] שטסו גבוה ומהר מידי עבור התותחים. המערכות כללו מערכות מתנייעות החמושות בטילים בינוניים וארוכי-טווח (כגון ה-[[MIM-72 צ'פרל]]) לצד מערכות הנפרשות בשטח ולא יכולות לפעול כאשר הן מתניידות ממקום למקום (כגון ה-[[MIM-104 פטריוט]]). לצידן הופיעו [[טיל כתף|טילי כתף]] שהיו נחותים בטווח הירי, אך נישאו ותופעלו על ידי [[לוחם]] בודד, ויועדו בעיקר לפגיעה בכלי טיס מנמיכי טוס דמות [[מסוק]]ים.
מערכות הנשק כיום מבוססות בעיקר על שימוש ב[[רקטה|רקטות]] ו[[טיל]]ים מונחי מכ״ם או [[תת-אדום]]. בחלק מהמערכות מותקנות גם מערכות נגד [[לוחמה אלקטרונית]] (נל"א). מערכות הנ"מ העתידיות ככל הנראה יעשו שימוש ב[[לייזר]] להגנה אווירית.
ישנן מערכות נגד מערכות הגנה אווירית כמו [[טיל נגד קרינה|טילי ARM]], מערכות [[לוחמה אלקטרונית]] (ל"א) ו[[חמקנות|מטוסים חמקנים]] שתכנונם מקשה על גילויים<!-- גילוי או נעילה? --> באמצעות [[מכ"ם|מכ"מים]].
שורה 28:
לאחר [[מלחמת ששת הימים]] ובעיקר כלקחי [[מבצע מוקד]] שפתח אותה, הצטיידו צבאות מדינות ערב (בעיקר [[מצרים]] ו[[סוריה]]) בכמות גדולה של נשק נ"מ [[ברית המועצות|סובייטי]]. לברית המועצות הייתה באותה תקופה מערכת נ"מ מפותחת, המבוססת ברובה על טילים חדשניים, וזאת כחלק מ[[המלחמה הקרה]] ובשל הצורך להתמודד עם חילות האוויר של [[נאט"ו]].
השקעה זו החלה להניב פירות באמצע [[מלחמת ההתשה]] שבה הצליחו אנשי הנ"מ המצריים להטריד את מטוסי חיל האוויר הישראלי ולהקשות על משימותיהם. חיל האוויר הישראלי, כמו מקבילו האמריקאי ב[[מלחמת וייטנאם|וייטנאם]], התקשה להתמודד עם האיום החדש ונאלץ לפתח [[תורת לחימה]] חדשה-שילוב של אמצעים טכנולוגיים (אמצעי בסיסי כמו פיזור [[מוץ]]), תכנון נתיבי הטיסה מחוץ לטווח הגילוי של המכ"מים המצריים וטיסה בגובה נמוך מאוד, תקיפת מכ"מים וסוללות טילי נ"מ כיעד ראשי. חיל האוויר הישראלי איבד כמה מטייסיו הטובים במלחמת ההתשה אך הודות להיערכות החדשה ושינוי שיטות הפעולה, אבידות חיל האוויר היו יחסית נמוכות ממה שיכלו להיות. הסכם הפרדת הכוחות שסיים את מלחמת ההתשה כלל סעיף שאוסר על הכנסת סוללות נ"מ לאזור [[תעלת סואץ]]. לא עבר זמן רב והמצרים קידמו את סוללות הנ"מ בניגוד להסכם שנחתם. מחאות ישראל לא הועילו והמהלך עבר ללא צעדי ענישה.
הצלחה משמעותית יותר למערכי הנ"מ בצבאות ערב הייתה בתחילת [[מלחמת יום כיפור]] בה הצליחו מערכי הטק"א ([[טיל קרקע-אוויר|טילי קרקע-אוויר]]) המצריים והסורים למנוע מחיל האוויר לסייע לכוחות הקרקע בימים הראשונים למלחמה ובכך להקשות משמעותית על ישראל<!-- . על קושי זה נאמר (/אמר עזר ויצמן)-"הטיל כופף את כנף המטוס" -->. לעומת זאת, ב[[מלחמת לבנון הראשונה]] התקשו הסורים לנצל את הנ"מ שהיה להם ב[[לבנון]] להטרדת חיל האוויר, וזאת עקב הימצאותן של מערכות הטעייה ותקיפה מיוחדות בידי ישראל. מערכות חדישות אלו, חלקן פרי פיתוח ישראלי וחלקן אמריקאי, הופעלו ב[[מבצע ערצב-19]] - מהלך מתוכנן מראש שהוביל להשמדת כל סוללות הטק"א הסוריות שנמצאו בלבנון עם פתיחת הלחימה.
| |||