וינסטון צ'רצ'יל – הבדלי גרסאות

ב-[[15 בינואר]] [[1965]] לקה ב[[שבץ]] וב[[דימום תוך-גולגולתי|דימום מוחי]] נרחב, וב-[[24 בינואר]] 1965 מת. על פי פקודתה של המלכה [[אליזבת השנייה]] [[הצבת ארון|הוצב ארונו]] למשך שלושה ימים ב[[כנסיית וסטמינסטר]] על מנת לאפשר לעם לעבור על פניו, וטקס ההלוויה נערך ב[[קתדרלת סנט פול]], לשם הועבר הארון על פני אוניית הטקס Havengore. מסע הארון לווה במטס הצדעה של [[חיל האוויר המלכותי]], ובמהלכו הונמכו ה[[עגורן|עגורנים]] ברציפי ה[[תמזה]] לאות הצדעה. המלכה אף חרגה מכללי הטקס וחיכתה לבוא הארון, במקום להגיע לאירוע אחריו. בהלוויה נכחו מנהיגים רבים מכל העולם, בהם [[שארל דה גול]]. מישראל הגיעו נשיא המדינה [[זלמן שזר]] וראש הממשלה לשעבר [[דוד בן-גוריון]]. היה זה הכינוס הגדול ביותר של ראשי מדינות עד הלווייתו של האפיפיור [[יוחנן פאולוס השני]] בשנת [[2005]]. צ'רצ'יל נטמן, לבקשתו, בחלקת הקבר המשפחתית בכנסיית סנט מרטין בכפר בליידון, לא רחוק מ[[ארמון בלנהיים]] שבו נולד.

 

רנדולף, בנו של וינסטון צ'רצ'יל, הוציא לאור את שני הכרכים הראשונים של הביוגרפיה על אביו, ב-1962 התקבל ההיסטוריון היהודי הצעיר [[מרטין גילברט]] לעבודה כעוזר מחקר אצל צ'רצ'יל, שעסק בליקוט חומר לכתיבת הביוגרפיה של אביו. לאחר מותו של צ'רצ'יל הבן, לקח על עצמו גילברט את המשך הפרויקט, והפך לביוגרף הרשמי של צ'רצ'יל. הוא פרסם עוד שישה כרכים של הביוגרפיה, שמונה כרכים משלימים הכוללים מסמכים ותעודות וכן תריסר ספרים נוספים על צ'רצ'יל. בסוף 2007 יצא לאור ספר שעוסק ביחסו של צ'רצ'יל ליהודים.