שאול (עולם מתים) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←השאול במקורות חוץ-מקראיים ובתר-מקראיים: כבר לא דורש מקור אבל דורש השלמה ושכתוב תגיות: הוספת תבנית לשינויים בערך עריכה חזותית |
|||
שורה 14:
למעשה, בתנ"ך ישנם לא רק דימויים לשאול, אלא אף מתואר כי אנשים מסוימים ירדו לשאול בפועל. כך מתואר ב[[ספר במדבר]], כי עונשם של עדת [[קורח]] הוא שהאדמה פוערת את פיה, והאנשים יורדים חיים לשאול עם כל אשר להם.{{הערה|1={{הדגשה|וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים '''שְׁאֹלָה''' וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.|במדבר טז|במדבר ט"ז, לב-לג}}.}} תיאור זה של בליעת חיים בידי השאול קיים בעוד כמה מקומות בתנ"ך.
==השאול במקורות חוץ
יש דמיון רב בין השאול התנ"כי ל'''בית החופשית''' ה[[אוגרית]]י ולאופיו של האל [[מות]], אם כי קיימים מספר הבדלים. בשירה האוגריתית מתואר בית החופשית כמקום בתחתית הארץ בו נמצאות נשמות המתים, ובשניהם השאול מתואר כישות רצחנית. עם זאת, בתפיסה האוגריתית בשונה מהתפיסה התנ"כית גם אלים יכולים להמצא בו. כך [[הבעל]] מתואר כמי שיורד למקום זה מרצונו עם כל אביזריו ונשותיו, ואף [[השמש]] מתוארת כמי שנבלעת בלועו האדיר של מות ונמצאת בבית החופשית כל ערב, דבר שנראה זר לתפיסה התנ"כית. עוד נראה כי בתפיסה האוגריתית האל מות הולך בעולם ומחפש בני אדם למלא בהם את גרונו, בעוד שבתנ"ך התפיסה אודות השאול ברוב המקומות, היא תפיסה על עולם סטאטי שנמצא במקום מסוים, שבני אדם או אלוהים גורמים לאנשים להגיע לשם בהריגתם.
כמו בשירה האוגריתית, גם בתנ"ך קיים קשר בין ה[[רפאים]] לבין השאול.{{הערה|1={{הדגשה|וְלֹא יָדַע כִּי '''רְפָאִים''' שָׁם – בְּעִמְקֵי '''שְׁאוֹל''' קְרֻאֶיהָ|משלי ט יח|משלי ט', יח}}; {{הדגשה|'''שְׁאוֹל''' מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ, לִקְרַאת בּוֹאֶךָ עוֹרֵר לְךָ '''רְפָאִים'''|ישעיהו יד ט|ישעיהו י"ד, ט}} וכן [[S:תהלים פח יא|תהילים פ"ח יא]].}}
== השאול בספרות חז"ל ==
בניגוד לתפיסה שהחלה להיות רווחת אחרי תקופת התנ"ך, כנראה בהשפעה [[התקופה הפרסית|פרסית]], ובאה לידי ביטוי ב[[משנה]] וב[[תלמוד]] אודות שני מקומות למתים, [[גן עדן]] ו[[גיהנום]], על פי צדקתם של בני האדם,{{הערה|1=[[מסכת אבות]]: {{הדגשה|...הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, ובשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן.|משנה אבות ה כ|ה' כ'}}; [[תלמוד בבלי|בבלי]], [[מסכת סוטה]]: {{הדגשה|...רבונו של עולם, בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים."|סוטה כב א|דף כ"ב ע"א}}; בבלי, [[מסכת ברכות]]: {{הדגשה|ולא עוד אלא שיש לפני שתי דרכים: אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה?|ברכות כח ב|דף כח ע"ב}}.}} בתנ"ך לא נראה שקיימת חלוקה כזו. על פי התפיסה הקיימת בו, נראה שגם הצדיקים וגם הרשעים מגיעים לשאול, מפני שאנשים שנחשבו לדמויות מופת כמו יעקב ו[[חזקיהו]]{{הערה|1={{הדגשה|מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹתוֹ, וַיְחִי מֵחָלְיוֹ: אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה, '''בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל''' פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי.|ישעיהו לח|ישעיהו ל"ח, ט-י}}.}} מדברים על הגעתם לשאול במותם. גם [[משורר]] תהילים מודה ל-ה' שלא עוזב את נפשו לשאול ([[S:תהלים טז י|ט"ז, י]]), ואף שמעלה ה' את נפשו משם ([[S:תהלים ל ד|ל', ד]]) הוא שואל מה הטעם במותו, שהרי בשחת (=שאול) לא יוכל להעיד על אמיתת הבורא ([[S:תהלים ל י|ל', י]]). אך הגישה היהודית הרווחת מציגה זאת כפרשנות שגויה של הפשט, ואילו המשמעות היא עזיבת העולם הזה ומעבר לעולם הבא אם לגן עדן ואם לגיהנום. גישה זו מוסברת בכך שעדיף להישאר בעולם הזה אפילו מאשר להגיע לגן עדן, כפי שהסביר על פי האגדה [[הגר"א]] ברגעיו האחרונים, כי בעולם הזה ניתן לקנות [[ציצית]] בשתי פרוטות ולקיים מצווה, מה שלא ניתן ב[[עולם הבא]]{{מקור}}.<ref>[http://www.ateret4u.com/online/f_01925.html ספר באר יעקב - אגדות הש"ס], צדיקים במיתתן קרויים חיים - [כתובות קג.] וכן [[כאן]]</ref>▼
{{לשכתב|פסקה=|}}{{להשלים}}
▲בניגוד לתפיסה שהחלה להיות רווחת אחרי תקופת התנ"ך, כנראה בהשפעה [[התקופה הפרסית|פרסית]], ובאה לידי ביטוי ב[[משנה]] וב[[תלמוד]] אודות שני מקומות למתים, [[גן עדן]] ו[[גיהנום]], על פי צדקתם של בני האדם,{{הערה|1=[[מסכת אבות]]: {{הדגשה|...הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, ובשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן.|משנה אבות ה כ|ה' כ'}}; [[תלמוד בבלי|בבלי]], [[מסכת סוטה]]: {{הדגשה|...רבונו של עולם, בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים."|סוטה כב א|דף כ"ב ע"א}}; בבלי, [[מסכת ברכות]]: {{הדגשה|ולא עוד אלא שיש לפני שתי דרכים: אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה?|ברכות כח ב|דף כח ע"ב}}.}} בתנ"ך לא נראה שקיימת חלוקה כזו. על פי התפיסה הקיימת בו, נראה שגם הצדיקים וגם הרשעים מגיעים לשאול, מפני שאנשים שנחשבו לדמויות מופת כמו יעקב ו[[חזקיהו]]{{הערה|1={{הדגשה|מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹתוֹ, וַיְחִי מֵחָלְיוֹ: אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה, '''בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל''' פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי.|ישעיהו לח|ישעיהו ל"ח, ט-י}}.}} מדברים על הגעתם לשאול במותם. גם [[משורר]] תהילים מודה ל-ה' שלא עוזב את נפשו לשאול ([[S:תהלים טז י|ט"ז, י]]), ואף שמעלה ה' את נפשו משם ([[S:תהלים ל ד|ל', ד]]) הוא שואל מה הטעם במותו, שהרי בשחת (=שאול) לא יוכל להעיד על אמיתת הבורא ([[S:תהלים ל י|ל', י]]). אך הגישה היהודית הרווחת מציגה זאת כפרשנות שגויה של הפשט, ואילו המשמעות היא עזיבת העולם הזה ומעבר לעולם הבא אם לגן עדן ואם לגיהנום. גישה זו מוסברת בכך שעדיף להישאר בעולם הזה אפילו מאשר להגיע לגן עדן, כפי שהסביר על פי האגדה [[הגר"א]] ברגעיו האחרונים, כי בעולם הזה ניתן לקנות [[ציצית]] בשתי פרוטות ולקיים מצווה, מה שלא ניתן ב[[עולם הבא]]
== ראו גם ==
| |||