ויקיפדיה

השואה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
מ ניסוח והסרת קישורים כפולים
שורה 17:
אף על פי שרדיפות על רקע אתני לא היו נדירות בהיסטוריה האנושית, בפרט ב[[היסטוריה של עם ישראל|תולדות עם ישראל]], נחשבת השואה יוצאת-דופן, הן בממדיה ובהיקפה, הן בשיטות ההשמדה התקדימיות והן באידאולוגיה שמאחוריה, שהייתה גזענית-אתנית ולא [[דת]]ית. מקרים של טבח המוני על רקע לאומני, גזעני או אידאולוגי התרחשו גם קודם לשואה - למשל [[רצח העם הצ'רקסי]] באמצע [[המאה ה-19]], או [[רצח העם הארמני]] במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], וגם לאחריה, בעיקר ב[[אפריקה]] וב[[אסיה]]; אך מעולם לא באופן שיטתי ומאורגן, כפי שביצעה גרמניה הנאצית.
 
על פי ה[[תיקוף]] הרחב, התחילה תקופת השואה ב-[[1933]], עם [[עליית הנאצים לשלטון]] ב[[גרמניה]]בגרמניה, שעמה החלו רדיפות היהודים במדינה זו. בהגדרתה המצומצמת יותר, תקופת השואה החלה בימי [[מלחמת העולם השנייה]], בקיץ [[1939]], לאחר הפלישה לפוליןל[[פולין]] ותחילת הגירוש לגטאות. השואה עברה לשלב חדש עם תחילת הרצח ההמוני לאחר הפלישה הנאצית ל[[ברית המועצות]], במסגרת [[מבצע ברברוסה]] ביוני [[1941]], והיא הסתיימה רק עם שחרור [[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]] בידי [[בעלות הברית]], ב-[[1945]].
 
לפני המלחמה, מדיניותה של גרמניה הנאצית התמקדה בעיקר באפליה [[חוקה|חוקתית]] ועידוד [[הגירה]] של היהודים אל מחוץ למדינה. בתקופת המלחמה, התרחשה החרפה משמעותית ביחס אל היהודים. לאחר ש[[כיבוש|כבשו]] שטחים נרחבים באירופה, החלו הנאצים לגרש את היהודים מגרמניה וחלק מהשטחים הכבושים מבתיהם ולרכז אותם ב[[גטאות בשואה|גטאות]] וב[[מחנה ריכוז|מחנות]]. לאחר מכן, עם הפלישה הגרמנית ל[[בריתלברית המועצות]], החלו גם במעשי [[טבח]] המוניים, לעיתים במחנות השמדה מיוחדים שהוקמו לשם כך ותוך שימוש בפרקטיקות שכללו [[תא גזים|תאי גזים]], שבהם נרצחו הקורבנות באמצעות הרעלה בגז תעשייתי.
 
השואה התרחשה בכל מקום שאליו הגיע הכיבוש הגרמני, [[יהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי|לרבות בצפון אפריקה]]. מטרת הנאצים הייתה השמדתו של כל יהודי לפי הגדרתם, גם כאלו שהיו יהודים-למחצה, וגם כאלו ש[[המרת דת|המירו דתם]]. בתחילה נורו הקורבנות ל[[בור ירי|בורות]]. בהדרגה הוקם מנגנון ניצול והמתה מורכב שכלל את הגטאות, [[מחנה עבודה|מחנות עבודה]], ומחנות השמדה. מלבד קיפוח חיי אדם רבים, תוצאה נלווית של תקופת השואה הייתה חיסול ה[[קהילה יהודית|קהילות היהודיות]] הרבות שהתקיימו ושגשגו ברחבי [[מרכז אירופה]] ו[[מזרח אירופה|מזרחה]]. השפעתה של השואה על קהילות היהודים באירופה הייתה בלתי הפיכה. ההכחדה המספרית של היהודים, בנוסף על חורבן מרכזי הרוח והתרבות שלהם במרחב שבין מרכז רוסיה להולנדל[[הולנד]] וצרפתו[[צרפת]] במערב וטריפוליו[[טריפולי (לוב)|טריפולי]] בדרום, קטעה את רצף המסורת היהודית שנרקמה מאות שנים. לאחר המלחמה עבר מרכז החיים היהודיים מאירופה ל[[ישראל]] ול[[צפון אמריקה]].
 
הערכת ממדי השואה בתולדות עם ישראל והאנושות, תיעוד הקהילות שחרבו, תכנון המחקר הפרטי ובמסגרות אקדמיות, והצגת מדיה העוסקת בה בתערוכות וב[[מוזיאון|מוזיאונים]], החלו עוד בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. עם הקמת [[מדינת ישראל]], נקבע יום זיכרון שנתי, "[[יום הזיכרון לשואה ולגבורה]]", ב[[כ"ז בניסן]] בשל סמיכותו ליום פרוץ [[מרד גטו ורשה]]{{הערה|המרד פרץ בערב חג ה[[פסח]], [[ה'תש"ג]]-1943.}}. "יום הקדיש הכללי", שבו נהוגה אמירת [[קדיש]] על אלה שיום מותם לא נודע, נקבע ליום [[עשרה בטבת]]. במדינות רבות מציינים את [[יום הזיכרון הבינלאומי לשואה]] ב-[[27 בינואר]], יום השנה לשחרור [[מחנה הריכוז]] [[אושוויץ-בירקנאו]]. מוסד "[[יד ושם]]" הוא הרשות הממלכתית בישראל להנצחת זכר השואה.
שורה 43:
המפלגה הנאצית שהוקמה ב-[[1920]] התבססה רבות על האידאולוגיה הפולקיסטית, ובין היתר אימצה את רעיונותיה האנטישמיים{{הערה|Fischer, Conan (2002). The Rise of the Nazis. Manchester: Manchester University Press, p.47-51.}}. מנהיג המפלגה, אדולף היטלר, בו תמך הגנרל [[אריך לודנדורף]], שהיה ראש המטה הכללי הגרמני במלחמת העולם הראשונה, הפך את שנאת היהודים ליסוד האידאולוגי שלה{{הערה|שמואל אטינגר, '''תולדות עם ישראל בעת החדשה''', עמ' 298-297.}}.
 
בעקבות התפתחויות טכנולוגיות ומדעיות שחלו בתחילת [[המאה ה-20]] בגרמניה, כמו גם בעקבות עלייתה של [[מדינת רווחה|מדינת הרווחה]], התפתחה ציפייה בקרב הציבור הרחב לכך, שכל הבעיות החברתיות עומדות בפני פתרון, וחברה [[אוטופיה|אוטופית]] עתידה לקום{{הערה|שם=פיוקרט|Peukert, Detlev (1994). "The Genesis of the 'Final Solution' from the Spirit of Science". In David F. Crew. Nazism and German Society, 1933–1945. London: Routledge. pp. 274–299.}}. במקביל, הפכה השקפת עולם גזענית, הרואה בחלק מבני האדם בעלי ערך אבולוציוני רב יותר מאחרים, נפוצה יותר ויותר. השקפה זו התבססה על תאוריית ה[[דרוויניזם חברתי|דרוויניזם החברתי]] ופילוספיית ה[[אאוגניקה]]{{הערה|שם=פיוקרט}}. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], התחלפה האופטימיות ששררה בציבור לפני המלחמה בהתפכחות כואבת, בעקבות הסכמי השלום, המשפילים מנקודת מבט גרמנית. הדמוקרטיה החדשה שכוננה במדינה לאחר המלחמה הייתה שברירית.
 
=== האידאולוגיה הנאצית ===
שורה 51:
האידאולוגיה הנאצית הותוותה בעיקר על ידי [[היטלר]], אשר ניסח את עקרונותיה בשבתו בכלא הגרמני, בספרו "[[מיין קמפף]]". יחס האיבה וההתנגדות ליהודים ניצב במרכז האידאולוגיה הנאצית, על פיה הוצבו בתחתית ההיררכיה של המין האנושי, כאשר הגזע הארי ניצב בראשה. האידאולוגיה הנאצית שמה לה ליעד מרכזי לסלק כל יהודי מעל פני האדמה. מכיוון שחלק מהיהודים היו נתונים בתהליך התבוללות בסביבתם, נתנו האידאולוגים הנאצים את דעתם על מי שמוצאם היה מעורב, יהודי בחלקו וארי בחלקו ("[[מישלינג]]").
 
המדינה הנאצית הגדירה ועיגנה בחוק את המושג: "מיהו יהודי". על פי הגדרה זו, "יהודי" היה אדם, לו היו שלושה או ארבעה דורות קודמים של סבים ו/או סבתות יהודיים. כל אדם אשר ענה על קריטריון זה אמור היה להיות מושמד, אלא אם סבם וסבתם המירו את דתם לפני [[18 בינואר]] [[1871]], מועד הקמתה של [[גרמניה]]).
 
 
 
הרדיפה הגזענית ללא פשרות של כל יהודי, הייתה מודרנית במהותה. באירופה הנוצרית של ימי הביניים, כאשר בוצעו רציחות המוניות של [[מיעוטים]] דתיים בכלל וכלפי יהודים בפרט, ניתנה לקורבנות, בחלק מהמקרים, אפשרות להינצל על ידי [[המרת דת]] או על ידי כניעה והתבוללות בקרב האומה השלטת. אפשרות בחירה זו לא עמדה בפני היהודים שחיו באירופה תחת הכיבוש הנאצי. יתר על כן, במקרים רבים בהיסטוריה שבהם התחולל רצח עם, הושפע ביצועו גם משיקולים פרגמטיים, כגון שליטה על שטח ומשאבים כלכליים. רדיפות היהודים, נישולם ורציחתם אמנם העשירו את המדינה הגרמנית ואזרחיה, אך גם תבעו משאבים רבים לארגון ולוגיסטיקה של שינוע אל מחנות ההשמדה, הקצאת כוחות לדיכוי המרידות של לוחמים בגטאות וב[[יער]]ות (ה[[פרטיזנים]]) וניהול מערך מודיעין לאיתור יהודים ויהודים-למחצה. מאמצים אלו נמשכו גם בשנה האחרונה למלחמה, כאשר מצבה של גרמניה התדרדר במהירות. על כן, סבור ההיסטוריון [[יהודה באואר]], שרצח העם היהודי בשואה התבסס על שיקולים שמקורם בתפיסה הנאצית המדומיינת של היהודים כאויב בעל-עצמה. לדעתו: {{ציטוט|תוכן=המניע הבסיסי (לשואה) היה אך ורק אידאולוגי ומקורו בעולם מדומיין, שנוצר במוח הנאצי, בו מזימה של היהדות הבינלאומית להשתלט על העולם עמדה בסתירה לשאיפותיו המקבילים של [[הגזע הארי]]. אף רצח עם מעולם לא התבסס כה לחלוטין על מיתוס, הזיות ואידאולוגיה לא פרגמטית שבוצעו לאחר מכן באמצעים רציונליים ופרגמטיים במיוחד.|מקור={{מקור}}|מרכאות=כן}}
שורה 57 ⟵ 59:
האידאולוגיה הנאצית נתנה מקום מרכזי ל[[תורת הגזע]] ולדרוויניזם החברתי והקצינה אותם. היא הדגישה את הצורך ב"טוהר הדם" של הגזעים השונים ובפרט של ה"אריים", ובכך הביאה את שנאת הזרים לקיצוניות חסרת תקדים. תורת הגזע נתנה הסבר והצדקה אידאולוגיים למעשי הרצח השיטתיים שהתבצעו בכל השטחים שנכבשו על ידי הנאצים - כלפי יהודים. רובם בוצעו במרכז אירופה ובמזרחה, שם חיו למעלה משבעה מיליוני יהודים ב-1939.
 
המושג "[[מרחב מחיה]]" התבסס על תורת הגזע, שאליה נוספו טעמים פרקטיים. היטלר סבר, כי העמים ה[[סלבים|סלביים]] (פולנים, אוקראינים וכו') נחותים ביחס לגזע הארי, ויוכנעו, ישועבדו או יושמדו, במוקדם או במאוחר, על ידי "החרב הגרמנית" ו"האומה הגרמנית" - לצרכיה השונים; תפיסת עולם זו כללה את התוכנית לסיפוח שטחיהן של [[פולין]] ו[[בריתוברית המועצות]], במטרה להפכן "רזרבות קרקעיות" של האומה הגרמנית.
 
== שלבי השואה ==
[[קובץ:Reichsparteitagnov1935.jpg|ממוזער|240px|היטלר במהלך ביקור בעיר [[נירנברג]], 1935. במהלך ביקורו בעיר, נערך כנס המפלגה הנאצית, בו הוחלט על [[חוקי נירנברג]]. נירנברג שימשה יעד מועדף על הנאצים לכינוסים המוניים של תומכיהם]]
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 102-14468, Berlin, NS-Boykott gegen jüdische Geschäfte.jpg|ממוזער|240px|בבוקר ה-1 באפריל 1933, התייצבו אנשי [[פלוגות הסער|פלוגות הסער הנאציים]] בכל רחבי גרמניה, בסמוך לבתי-עסק בבעלות יהודית, במטרה להרתיע לקוחות מכניסה לחנויות.{{ש}}בתמונה: חיילים העומדים מחוץ לחנות תולים מודעה ובה הכיתוב (בגרמנית): "גרמנים! הגנו על עצמכם! אל תקנו מיהודים!". החרם הנאצי היווה תגובה נגדית לדרישת ארגונים יהודיים ב[[ארצותבארצות-הברית]] וב[[בריטניה]]ובבריטניה להחרים תוצרת גרמנית, עקב עליית הנאצים לשלטון{{הערה|1=ראו: [http://web.archive.org/web/20090116052255/http://www.ajhs.org/publications/chapters/chapter.cfm?documentID=230 מאמר על היוזמה של ארגונים יהודים להחרים את גרמניה הנאצית], אתר החברה ההיסטורית היהודית אמריקנית}}]]
[[קובץ:Burning Synagoge Kristallnacht 1938.jpg|ממוזער|240px|בית כנסת בעיר [[זיגן (גרמניה)|זיגן]] ("''Siegen''") במרכז גרמניה עולה בלהבות במהלך "[[ליל הבדולח]]", נובמבר 1938. כתשעים יהודים בכל רחבי גרמניה נרצחו באותו הלילה, לאחריו התערער קשות ביטחונם של יהודי המדינה]]
=== שלב ראשון, בשנים 1933–1939: רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית ===
שורה 93 ⟵ 95:
למראית עין, האבטלה הגרמנית חוסלה והכלכלה הגרמנית התחזקה, בין השאר בשל העסקת כוח עבודה גרמני, לצורך הסבתה של כלכלת גרמניה ל[[כלכלת מלחמה]].
 
במרץ 1938, [[אנשלוס|סיפחה גרמניה הנאצית את אוסטריה]]. מיד לאחר הסיפוח החלו הנאצים לרדוף גם את [[יהדות אוסטריה|יהודי אוסטריה]], שמנו כ-185,000 נפש. באוגוסט 1938, חוקק "[[חוק שינוי השמות]]": כל גבר יהודי חויב להוסיף לשמו את השם "ישראל", ובהתאם לכך- כל אשה חויבה בהוספת השם "שרה". באותו החודש הוקמה גם [[הלשכה המרכזית להגירת יהודים]] ב[[וינה|ווינה]], שבראשה עמד [[אדולף אייכמן]]. לשכה זו הפעילה אמצעים ברוטליים במטרה לעודד יהודים לעזוב את [[אוסטריה]], שסופחה לגרמניה הנאצית.
 
[[יהדות גרמניה]], שעד לעליית הנאצים לשלטון הייתה מפולגת לזרמים - אורתודוקסים, ליברלים, מתבוללים וציונים - התאחדה אל מול התמורה. במסגרת איחוד זה, הוקם [[ארגון גג]] משותף: "[[הנציגות הארצית של יהודי גרמניה]]", שבראשה עמד הרב [[ליאו בק]]. הארגון ניסה לספק פתרונות לבעיות שהלכו והחמירו. דוגמה: בשנותיה הראשונות של המלחמה, המשיכו התלמידים היהודים לפקוד את בתי הספר הכלליים, אך סבלו שם מרדיפות על רקע אנטישמי. על כן, עברו ללמוד בהדרגה בבתי ספר יהודיים. נוסף על הצעירים, אמון היה הארגון על מתן השכלה למבוגרים.
שורה 117 ⟵ 119:
[[קובץ:Ghettos Eastern Europe 1941-1942 HE.png|ממוזער290px| <small>(להגדלה אנא לחצו על התמונה)</small>]]
 
ב-[[1 בספטמבר]] [[1939]] [[המערכה בפולין|פלשה]] גרמניה ל[[פולין]]לפולין ותוך כחודש חולקה פולין בין גרמניה ל[[בריתלברית המועצות]] בהתאם ל[[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]]. במהלך הכיבוש הופצצה העיר [[ורשה]] מן האוויר ובתים רבים הפכו להריסות והרחובות התמלאו בפליטים. האוכלוסייה היהודית, כחלק מהאוכלוסייה הכללית, הופתעה מהפלישה המהירה, ובשל התנהגותו המתונה של הצבא הגרמני בכיבוש [[מזרח אירופה]] ב[[מלחמתבמלחמת העולם הראשונה]], לא הבינה את המצפה לה. פולין חולקה לשלושה חלקים: המזרחי סופח לברית המועצות, המערבי סופח לגרמניה, ובאמצעי הוחל ממשל צבאי שנקרא "הממשל הכללי של פולין" (ובגרמנית: [[גנרלגוברנמן]]). חלוקתה של פולין פיצלה את האוכלוסייה היהודית; מתוך כ-3.3 מיליון היהודים שישבו בפולין ערב המלחמה, נמצאו כ-2 מיליון יהודים בתחום השליטה של גרמניה, ואילו השאר נמצאו בשטח שסופח לברית המועצות או נמלטו אליו{{הערה|1= ראו: [http://www.yadvashem.org/he/holocaust/about/outbreak-of-ww2-anti-jewish-policy/conquest-of-poland פרוץ מלחמת העולם השנייה והמדיניות כלפי היהודים], באתר יד ושם.}}. רוב הנמלטים לשטח הרוסי היו צעירים, וכן חלק ניכר מהמנהיגות היהודית ובכללם פעילי [[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות הנוער הציוניות]] ואחרות, שחששו מ[[מעצר]]ם המיידי בידי הצבא הגרמני. אולם, לאחר זמן קצר חזרו רבים מהם לפולין שתחת הכיבוש הגרמני. יהודי פולין שברחו אל ברית המועצות מצאו את עצמם במדינה בעלת משטר [[טוטליטריזם|טוטליטרי]] ו[[קומוניזם|קומוניסטי]], וחלקם הוגלו למחנות ברחבי המדינה. עם זאת, היחס אליהם וסבלם בשנות המלחמה היו בדומה לכלל האוכלוסייה הרוסית.
 
המדיניות של הנאצים כלפי היהודים בפולין, שהיוו כ-10 אחוזים מכלל אוכלוסיית מדינה זו, הייתה חמורה יותר מהמדיניות שנקטו בשטחי הכיבוש שלהם ב[[מערב אירופה]], וזאת לאור עקרון "[[מרחב מחיה|מרחב המחיה]]" של גרמניה לכיוון מזרח. כך, עם כניסתם לפולין, פתחו כוחות ה[[איינזצגרופן]], שנלוו את יחידות הצבא הגרמני, ה[[וורמאכט]], במעשי התעללות והרג חסרי הבחנה בקרב היהודים וגם בקרב המנהיגות הפולנית, כנבחרי ציבור ואנשי כמורה; ורצחו אלפי בני אדם בשבועות הראשונים לפלישתם לפולין. באותה עת, השלטונות הנאצים איפשרו ל[[ג'וינט]], ארגון פילנתרופי יהודי, להגיש עזרה בסיסית ליהודי פולין.
 
ב-[[9 באפריל]] [[1940]] פלשו הגרמנים ל[[דנמרק]] ול[[נורווגיה]]. כחודש לאחר מכן פלשו גם ל[[הולנד]]להולנד, ל[[בלגיה]] ול[[לוקסמבורג]] ובתחילת יוני ל[[צרפת]]. באפריל [[1941]] כבשו הגרמנים גם את [[יוגוסלביה]] ואת [[יוון]]. בעקבות הכיבוש עברו גם יהודי מדינות אלה לשליטת הגרמנים. המדיניות האנטי-יהודית במדינות אלה ובמדינות-גרורות אחרות של גרמניה, בהשפעת לחצי גרמניה, השפיעה על חיי היהודים במידה ניכרת.
 
==== מדיניות נאצית באזורי הכיבוש במזרח אירופה ====
[[קובץ:Krakow Ghetto 06694.jpg|ממוזער|250px|יהודים בדרכם אל [[גטו קרקוב]]]]
ב-21 בספטמבר 1939 שלח ראש [[משטרת הביטחון]] [[ריינהרד היידריך]] את [[איגרת הבזק של היידריך|איגרת הבזק]] שהורתה ל[[איינזצגרופן]]לאיינזצגרופן על האופן שבו יש לנהוג ביהודים לקראת מה שכינה "המטרה הסופית". ההוראות כללו ארבע הנחיות עיקריות: (1) לרכז את היהודים במהירות בערים גדולות אחדות בקרבת צומתי מסילות רכבת, ולרוקן (בשפה הנאצית: "לטהר") כך את השטחים מנוכחות יהודית; (2) להקים "מועצות זקנים" ([[יודנראט]]ים) שתתפקדנה כאחראיות על ריכוזי היהודים; (3) העברה של מפעלי ייצור או קווי סחר שבבעלות יהודית לידיים גרמניות, אבל תוך התחשבות בצרכי הכיבוש והצבא; (4) חובה על שמירת החתירה ל"מטרה הסופית" בסוד, וזאת לעומת הצעדים המעשיים שכללו ההנחיות{{הערה|1= [http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%20721.pdf הוראות היידריך בדבר מדיניות ונקיטת פעולות כלפי היהודים בשטחים הכבושים בפולין, ספטמבר 1939], באתר יד ושם.}}. שבועות אחדים לאחר כיבוש פולין התארגן הממשל האזרחי הגרמני, ובראשו הועמד [[האנס פרנק]]. הוא פרסם סדרה של צווים ותקנות, בהשראת "איגרת הבזק", שמשמעותם והשלכותיהם היו:
* ריכוז היהודים ובידודם (גם אם לא הרמטי) מהאוכלוסייה המקומית הכללית.
* הרס התשתית הכלכלית היהודית, וענישה חמורה במקרים של מסתור או הברחה.
שורה 137 ⟵ 139:
{{הפניה לערך מורחב|מחנה עבודה}}
[[קובץ:Female prisoners in Ravensbrück chalk marks show selection for transport.jpg|ממוזער|200px|אסירות במחנה נשים ברוונסברוק מסומנות בגבן בגיר לקראת משלוח למחנה השמדה]]
למרות התוכניות לרוקן את הרייך השלישי מיהודים וקבוצות אחרות, עלה הרעיון לנצל את כוח העבודה של העמים הכבושים או הנידונים למוות לפי תורת הגזע, או של אלו שנתפסו כ"אויבי המשטר" הנאצי עד לשחיקתם הגופנית הגמורה. שכן, מחנות העבודה הופעלו גם על פי רעיון של [[השמדה באמצעות עבודה]] (ב[[גרמנית]]: Vernichtung durch Arbeit). העובדים רוכזו במחנות מגודרים או שונעו מהם (למשל מ[[גטו ורשה]]), והועסקו במילוי שלל צרכים או תוכניות של השלטונות הנאציים, ובמיוחד כחלק מן המאמץ המלחמתי{{הערה|1=ראו: [http://www.yadvashem.org/he/holocaust/about/camps/labor-concentration-camps מחנות הריכוז והעבודה], באתר יד ושם.}}, וכן, מתוך כוונה להרבות משאבים ונכסים של האומה הגרמנית. מחנות עבודה בכפייה הוקמו בפולין עם כניסת הצבא הגרמני לשטחי הכיבוש. העובדים נוצלו למאמץ המלחמתי של גרמניה הנאצית: הם הועסקו בהקמת [[ביצורים]] ליד הגבול עם [[ברית המועצות]], בסלילת כבישים, בבניית גשרים ובסדנאות ומפעלי תעשייה. העבודות נעשו ללא כל תמורה כספית, ולוו בהשפלות ובפגיעות גופניות. תנאי המחיה, העבודה, המגורים והתזונה במחנות העבודה היו גרועים ביותר, והאסירים לא זכו אלא לאספקת צורכיהם הבסיסיים המינימליים ביותר. כך נשחקו במהירות כוחותיהם של העובדים, והם סבלו מתחלואה ומשיעורי תמותה גבוהים.
 
בשנת 1940 ניצול כוח העבודה של היהודים עלה שלב. עשרות אלפים הופרדו ממשפחותיהם ונשלחו למחנות העבודה, שהיו מפוזרים בכל רחבי ה[[גנרלגוברנמן]]{{הערה|1= ראו: דיטר פוהל, [http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%202029.pdf מחנות עבודות הכפייה ליהודים בגנרלגוברנמן], באתר יד ושם.}}.
 
==== הקמת הגטאות וניהולם ====
ה[[גטאות בשואה|גטאות]] שהוקמו על ידי הגרמנים בפולין, ובהמשך גם בשטחי ברית המועצות וב[[הארצות הבלטיות|ארצות הבלטיות]], נועדו לבודד את היהודים מן האוכלוסייה הלא-יהודית. בהדרגה רוכזו היהודים בגטאות, שרובם הוקמו ברבעים יהודיים ובסביבתם בערים. אף כי טרם גובשה תוכנית הפעולהפעולה להשמדה המונית, בגטאות שררו רעב, קור, מחלות ותנאי מחיה תת-אנושיים. בנוסף לכך [[עבודת כפייה|עבודות הכפייה]] והטרור במחנות העבודה הפילו חללים רבים. הגטאות הוקמו בהדרגה למן החודשים האחרונים של 1939, ורובם בשנים 1940–1941. ראשוני הכלואים בגטאות היו יהודי פולין, שאיכלסו גטאות שקמו בשנים 1939–1941. שני הגטאות הגדולים ביותר הוקמו בערים [[ורשה]] (בשיאו, במרץ 1941 התגוררו ב[[גטו ורשה]] 445,000 בני אדם) ו[[גטו לודז']] (בעת סגירתו למעבר חופשי ב-1 במאי 1940, התגוררו בו 164,000 בני אדם). אחר כך הוקמו גטאות בשטחי כיבוש נוספים של הנאצים.
 
זמן קצר לאחר שהוקמו וגודרו, נסגרו הגטאות למעבר חופשי. כך למשל, סביב גטו ורשה הוקמה חומת לבנים בגובה שלושה מטרים ועליה [[גדר תיל]] ושברי זכוכית, כדי למנוע הסתננות או בריחה. רוב היהודים לא יכלו ולא הורשו לצאת מתחומי הגטו, עד לגירושם ב[[טרנספורט]]ים למחנות ההשמדה. אלפים אחדים יצאו מדי יום לעבודות כפייה. ואף כי היוצאים ללא רישיון שנתפסו זכו לעונשים חמורים שהגיעו עד [[הוצאה להורג]], רבים (בהם גם היוצאים לעבודות כפייה) עסקו בפעילות הברחת מוצרים ענפה אל הגטו, תוך שהם נעזרים באוכלוסייה הפולנית. יוצא דופן היה הגטו שהוקם ב[[טרזינשטאט]], בו רוכזו מגזרים נבחרים מיהודי גרמניה, אוסטריה, [[יהדות צ'כיה|צ'כיה]], [[יהדות הולנד|הולנד]] ו[[יהדות בלגיה|בלגיה]], כדי להטעות את דעת הקהל במערב ולהציג "יישוב יהודי לדוגמה". אולם גם מטרזינשטאט נשלחו יהודים (חלקם מרצונם, ומבלי לדעת על המתרחש, כדי להתאחד עם קרובי המשפחה שכבר נשלחו) ל[[אושוויץ]]לאושוויץ. בשנת [[1942]] חוסלו רוב הגטאות, ושרידי הנשארים הועברו לגטאות מרכזיים, שם נרצחו גם הם.
 
בתקופה הראשונה לקיומם, היו בגטאות בעלי אמצעים שהמשיכו לנהל בגטו חיי פאר. בעשרות מהגטאות קמה תנועת התנגדות חמושה לשלטונות הנאציים, בסיועה של החברה המקומית הכללית; [[מרד גטו ורשה]] נחשב כהתקוממות הגדולה והידועה ביותר. אחוזי התמותה בגטאות היו גבוהים. בני אדם מתו מרעב, ממגפות, מאלימות כלפיהם ומהתאבדות. בגטו ורשה לבדו נספו למעלה מ-43,000 נפשות, עשרה אחוזים מן האוכלוסייה שחיה ב[[ורשה|וורשה]]{{הערה|1= ראו: [http://www.yadvashem.org/he/holocaust/about/ghettos/warsaw הגטאות, גטו ורשה], באתר יד ושם.}}.
שורה 151 ⟵ 153:
{{ערך מורחב|ערכים=[[תוכנית מדגסקר]], [[תוכנית לובלין]]}}
 
בשנה הראשונה לכיבוש נערכו דיונים על הטיפול באוכלוסייה היהודית הגדולה בשטחים הכבושים בידי גרמניה הנאצית, שנותרה כמעט ללא יכולת להגר בשל תנאי המלחמה. באוקטובר 1939, פעל אייכמן להעביר אל הכפר [[תוכנית לובלין|ניסקו]] וסביבתו כ-20,000 יהודים מאוסטריה, ה[[הפרוטקטורט של בוהמיה, מורביהומוראביה|פרוטקטורט של בוהמיה ומורביה]] ומערב פולין, והופסקה לאחר כשנה{{הערה|1= ראו: [http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201453.pdf לובלין, רזרוט ('תוכנית ניסקו ולובלין')], באתר יד ושם.}}. אחר כך הוצע להעביר את היהודים לאי [[מדגסקר]], ונזנח{{הערה|1= על תוכנית מדגסקר, ראו: [http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201836.pdf תוכנית מדגסקר], באתר יד ושם.}}.
 
=== שלב שלישי, בשנים 1941–1943: השמדה המונית ===
שורה 158 ⟵ 160:
==== השמדה באמצעות ירי וגז ====
[[קובץ:פוגרום יאשי 1.JPG|ממוזער|200px|גופות של יהודים ברחוב ב[[יאשי]], ב[[פרעות יאשי|פרעות]] יוני 1941]]
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-A0706-0018-030, Ukraine, ermordete Familie.jpg|ממוזער|200px|לאחר הפלישה הגרמנית לברית-המועצות בשנת 1941 ביצעו יחידות ה[[איינזצגרופן]]האיינזצגרופן מעשי רצח וטבח באוכלוסייה היהודית ובפעילים קומוניסטים]]
[[קובץ:Einsatzgruppen Killing.jpg|ממוזער|200px|"[[היהודי האחרון בוויניצה]]" - איש ה[[איינזצגרופן]] יורה ביהודי הכורע על שפת קבר אחים של יהודים שנרצחו לפניו. [[ויניצה]], [[אוקראינה]], ספטמבר 1941]]
 
ביוני 1941 פתחה גרמניה הנאצית ב[[מבצע ברברוסה|מתקפת פתע על ברית-המועצות]]. הייתה זו נקודת תפנית משמעותית במלחמת העולם השנייה, אם כי מבחינה אידאולוגית היא היוותה המשך למלחמת החורמה נגד האויב ה[[קומוניזם|קומוניסטי]] במזרח. בשלב זה חלה החרפה במדיניות הנאצים כלפי היהודים. במסגרת ההכנות לפלישה לברית המועצות, קבעו הנאצים סדרים לרצח המונים, והגיעו להחלטה ביצועית בנושא היהודים ואוכלוסיות לא-רצויות אחרות. התוכנית שהגיעה לגיבוש סופי כללה הכנות להשמדה ישירה והמונית שלהם. פעולותיו האלימות של הנאציזם, שעד עתה באו לידי ביטוי בהשפלה, הרעבה, ניצול כוח-עבודה וגזל רכוש של היהודים, הגיעו עתה לשיא חדש: הכחדה המונית בכל אתר ואתר.
שורה 165 ⟵ 167:
לפני הפלישה לברית המועצות הושג הסכם בין מפקדת הצבא הגרמני לבין ראשי ה[[אס אס]] ובו הוטלה משימה על ארבע היחידות הניידות, או בכינוין - [[איינזצגרופן]] (בגרמנית: עוצבות המבצע): לנוע אחרי הצבא הכובש ולרצוח יהודים וקומוניסטים בשטח הכבוש. תוכנית ההדרכה של המרצחים כללה סרטי [[תעמולה נאצית|תעמולה]], שבהם הוצגו היהודים כמסוכנים לציבור "המהוגן", וכמפיצי מחלות. סרטים אלה, שבוימו בקפידה, נועדו להרגיל את הצופים למחשבה, כי השמדת היהודים היא מעשה חיובי. [[היטלר]] שינן לחסידיו שוב ושוב:{{ציטוט|תוכן=חובתנו לעורר בעמנו שאט נפש אינסטינקטיבי מן היהודים.|מקור={{מקור}}|מרכאות=כן}}
 
לאחר פלישת הצבא הגרמני (ה"[[ורמאכט]]") לברית המועצות, חדרו כוחות האיינזצגרופן לעומק רוסיה, ובעזרת הצבא, רצחו למעלה משני מיליוני בני אדם ב[[אוקראינה]], ב[[ליטא]], ב[[לטביה]], ב[[בלארוס]] ובשטחים אחרים בתחומי ברית המועצות. רוברובם המוחלט של הנרצחים היוהיה יהודים, והאחריםאולם [[השמדתלצידם הצועניםנרצחו במלחמתגם העולם השנייה|[[צוענים]] וקומוניסטיםו[[קומוניסטים]]. במבצעים אלו נעזרו הגרמנים במשתפי פעולה מקרב התושבים המקומיים, בהם אוקראינים, ליטאים ולטבים. בתקופה זו נמצא כי רצח המונים אל תוך [[בור ירי|בורות ירי]] ענקיים, לאחר שהוצאו התושבים מבתיהם ומאזור המגורים שלהם, כפרי או עירוני, היה יקר, לא נוח למבצעיו בדרך-כלל, ובעיקר מסורבל ולא יעיל; ההנהגה הנאצית רצתה בפתרון "הבעיה היהודית" ובהשלטת גרמניה באזורי הכיבוש החדשים במהירות, בהחלטתיותבהחלטיות ובסטריליות.
 
לאחר מחקר ממושך, החליטו אנשי ה[[אס אס]] על פתרון [[המתה]] באמצעות [[גז]], ושריפת הגופות או הטמנתן. תחילה נעשו ניסויים, שחלקם יוזמות מקומיות ומארגניהן ציפו לעידוד מהממונים. איש האס אס [[ולטר ראוף]] המציא שיטת המתה באמצעות [[משאית|משאיות]] גז. השיטה פעלה באופן זה: הקורבנות נאספו מן הכפרים והוכנסו למשאית, שאל תא המטען שלה הוחדר צינור המפלט שלה (האגזוז). תוך כדי נסיעה היו הנוסעים נחנקים ולמבצעים נותר להוציא את הגוויות ולהשליך לקברים. השמדה באופן זה בוצעה זמן-מה בכפרים. במחנה הריכוז מאטהאוזן נרצחו בגז יהודים מהולנד ביולי 1942{{הערה|דינה פורת, '''הנהגה במילכוד''', עם עובד תל אביב, עמ' 513.}}. אולם, מחנה ההשמדה המאורגן הראשון הוקם ב[[חלמנו]]. תחילה נלקחו הנרצחים במשאיות שיכלו להכיל כשבעים בני אדם בממוצע. לאחר שנסגרה הדלת מאחורי אחרון הנוסעים בתא המטען, והמשאית הותנעה ויצאה לדרכה, חדר גז המנוע לתא המטען, ותוך פחות מחצי שעה היו כל הנוסעים מתים. גם שיטה זו עוררה ביקורת על חוסר יעילותה; המומחים חיפשו שיטה לרצח המונים זול ומהיר. כך, פותחה שיטת המרכזים הקבועים להשמדה בגז, שלאחריה הגופות יישרפו בו-במקום.
שורה 178 ⟵ 180:
{{ערך מורחב|מחנה השמדה}}
 
לאחר פלישת גרמניה הנאצית ל[[ברית-המועצות]], התבצע רצח העם בעיקר באמצעות המתה ביריות, אך בשלב מסוים החליטו הנאצים להקים מחנות מיוחדים שיועדו לרצח המוני של בני אדם. במחנות השמדה אלו נרצחו יהודים, [[השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה|צוענים]] ואחרים באופן שיטתי ומאורגן. הכשרתם של מחנות להשמדה המונית שיטתית של אנשים היא מאפיין ייחודי של השואה שאין לו אח ורע בהיסטוריה. מעולם קודם לכן לא קמו מקומות שמטרתם היחידה היא להביא למותם ההמוני של בני אדם. מחנות ההשמדה תוכננו בקפידה על ידי אדריכלים גרמנים{{הערה|1= ראו: [http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/auschwitz_architecture/overview.asp ארכיטקטורה של רצח, תוכניות הבניה של אושוויץ-בירקנאו], באתר יד ושם.}} והוקמו בפאתי עיירות בפולין ובשכנותיה, כשהבולטים היו [[אושוויץ]], [[בלז'ץ]], [[חלמנו]], [[יאסנובאץ]], [[מיידנק]], [[מאלי טרוסטינץ]], [[סוביבור]] ו[[טרבלינקה]].
 
הרעיון שהועלה היה ראשון מסוגו בהיסטוריה האנושית: הקמת מחנות שצוידו במיטב הטכנולוגיה המודרנית, ושכל מטרתם היא רצח של המוני בני אדם במהירות וביעילות. מחנות השמדה שימשו להרג שיטתי של יהודים, כמו גם של צוענים ואחרים; בכך, נבדלו מחנות ההשמדה ממחנות הריכוז, שבהם אמנם נרצחו חלק מהאסירים או מתו עקב התנאים הקשים, אך הם שימשו בעיקר כמחנות מעצר. מסילות הרכבת הובילו מן הכפרים והעיירות, במזרח היבשת בעיקר, היישר אל המחנה. המובלים התבקשו לכתוב את שמותיהם על המזוודות באמתלה שישובו לראות את חפציהם - וכך לא ידעו שדרכם אינה אלא הדרך אל המוות.
שורה 186 ⟵ 188:
המתחם בבירקנאו יכול היה לאכלס כ-100,000 אסירים בעת ובעונה אחת, וכלל חמישה מבנים של משרפות ותאי גזים. בכל יום התבצעו מספר סבבים של השמדה. כל סבב כזה יכול היה להכיל כעשרת אלפים קורבנות. הגז שבו נעשה שימוש בתאי ההמתה היה [[ציקלון בה]], ותוך פחות מעשרים דקות הוא היה חונק למוות את כל הנוכחים באולם סגור שאליו הוזרם. לאחר מכן, היו עובדי המתקן, ה[[זונדרקומנדו]], אוספים ושורפים את הגופות.
 
אושוויץ, יותר מכל מחנה השמדה אחר, הפך סמל "הפתרון הסופי" וסמל לרוע האנושי. נרצחו בו כמיליון וחצי אסירים, רובם יהודים. בנוסף, להם בוצענרצחו במחנה [[השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה| רצח צוענים]], שבויי מלחמה מברית המועצותסובייטיים ואסירים פוליטיים מפולין וממקומות נוספים.
 
=== שלב רביעי, בשנים 1943–1945: נסיגה וניסיון לטישטוש ההשמדה ===
שורה 194 ⟵ 196:
התערערותו של "הרייך השלישי" החלה בראשית 1943 ונמשכה עד להתמוטטותו המוחלטת ולכניעתו ב-[[7 במאי]] [[1945]]. אולם גם בשנים אלו ולמרות המאמץ המלחמתי, נמשכה הכחדת קהילות יהודיות בשטחי הכיבוש ובגטאות.
 
ב-[[15 במאי]] [[1944]] החלה [[שואת יהודי הונגריה|השמדת יהודי הונגריה]], ותוך שבועות מעטים גורשו לאושוויץ כ־450,000 יהודים. עם סיום המשלוחים, ביולי 1944, לא היו עוד יהודים בהונגריהב[[הונגריה]] מחוץ ל[[בודפשט]]. ב-1944 פלשו הכוחות הגרמנים לשטחי הכיבוש של [[איטליה הפאשיסטית]] לשעבר וביצעו בהם את מדיניות הפתרון הסופי.
 
עם התקדמות הצבא הסובייטי ממזרח למערב, הזדרזו הנאצים לחסל את מחנות ההשמדה, מחנות הריכוז והגטאות. הם התאמצו לטשטש את עקבות מעשי ההתעללות וההשמדה, ובין השאר, הקימו יחידה מיוחדת לשריפת הגוויות בקברי ההמונים. כאשר נסוגו מערבה מפני צבא ברית המועצות, הם הובילו עשרות אלפי יהודים ב[[צעדות המוות|צעדות מוות]] לגרמניה, (ממחנה אושוויץ לבדו הוצאו כ-50 אלף יהודים). היהודים צעדו בטורים ארוכים, ואנשי גסטפו צעדו בצדדים. בצעדות אלו נחרץ גורלם של אלפי יהודים תשושים וחולים. רבים כשלו ונפלו בדרך, ונורו על ידי החיילים הגרמנים. 200,000 יהודים הועברו בדרך זו למחנות ריכוז בתוך גרמניה.
שורה 202 ⟵ 204:
כוחות [[בעלות הברית]] המשיכו בהתקדמותם לתוך שטחי הכיבוש הנאציים, ושחררו את היושבים במחנות הריכוז וההשמדה. רבים מהם מתו לאחר השחרור, מחוסר יכולת להסתגל למזון שחילקו חיילי בעלות הברית.
 
בשעות האחרונות שלו ושל "הרייך השלישי", נתן היטלר ב"צוואתו הפוליטית" ביטוי לשנאתו התהומית לעם היהודי, וקרא להמשך המלחמה נגד "היהדות הבינלאומית" ועוזריה. המלחמה באירופה הסתיימה בתאריך [[8 במאי]] [[1945]] עם [[כניעת גרמניה הנאצית]], ועמה הסתיימה גם השואה.
{{כרונולוגיה של השואה}}
 
שורה 217 ⟵ 219:
=== ניסויים רפואיים בבני אדם ===
{{ערך מורחב|ניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואה}}
[[קובץ:RomanichildrenAuschwitz.jpg|ממוזער|200px|ילדים [[השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה|צוענים]], שהיו קורבנות לניסויים רפואיים באושוויץ]]
[[קובץ:Child survivors of Auschwitz.jpeg|ממוזער|200px|ילדים תאומים שהוחזקו בחיים, לצורך ניסוייו של [[יוזף מנגלה]]. ילדים אלו שוחררו מאושוויץ על ידי [[הצבא האדום]] בינואר 1945]]
 
שורה 229 ⟵ 231:
אין מידע מדויק בדבר מספר הקורבנות היהודיים אשר נספו בשואה, אך מקובל להעמידו על כשישה מיליונים. הסיבה להיעדר מספר הנספים המדויק טבועה, בין היתר, בסבירות הגבוהה לכך, שלא נערך תיעוד של כל אדם אשר נרצח במהלכה של המלחמה, במיוחד לקראת סופה, אז גבר באופן משמעותי ההרג ההמוני של היהודים. הרג זה היה נטול תיעוד, בשל ה"מאבק נגד השעון" לחיסולם של כל יהודי אירופה - טרם כניעתה של גרמניה הנאצית.
 
כחמישה מיליוני יהודים נרצחו באירופה, בכללם שלושה מיליונים ב[[פולין]]בפולין הכבושה לבדה, ולמעלה ממיליון בשטחיה הכבושים של ברית המועצות. מאות אלפי יהודים אחרים נרצחו ב[[שואת יהודי הולנד|הולנד]]בהולנד, [[שואת יהודי צרפת|צרפת]], [[בלגיה]], [[שואת יהודי יוגוסלביה|יוגוסלביה]], [[יוון]] ו[[שואת יהודי הונגריה|הונגריה]]והונגריה. לפי פרוטוקול [[ועידת ואנזה]], תכננו הנאצים ליישם את "הפתרון הסופי של שאלת היהודים" גם ב[[בריטניה]]בבריטניה, ואף במדינות אשר הגדירו עצמן כניטרליות במהלך מלחמת העולם השנייה, דוגמת [[אירלנד]], [[שווייץ]], [[טורקיה]], [[שוודיה]], [[פורטוגל]] ו[[ספרד]].
 
ההערכה המקובלת על פי רוב חוקרי השואה בימינו, לפיה מספר הנרצחים הכולל עומד על כשישה מיליונים - עלתה לראשונה בנובמבר 1944{{הערה|{{דבר||"ספר שחור" סוויטי על השמדת היהודים|1944/11/28|00115}}.}}. מספר זה קיבל ביסוס בחודשים שלאחר מכן{{הערה|{{דבר||מאזן הדמים|1945/03/14|00104}}{{ש}}{{דבר||מברק ראש קהילת מוסקוה לרב הראשי הרצוג|1945/03/28|00835}}{{ש}}{{דבר|יעקב לשצ'ינסקי|יש לספור ולספר!|1945/04/03|00200}}{{ש}}{{דבר||הישוב חגג בהמוניו את הנצחון|1945/05/10|00100}}{{ש}}{{דבר||אין הדם היהודי מיוצג בועידת הנצחון|1945/05/10|00403}}}}
 
לפי אתר יד ושם{{מקור}}, המספר שישה מיליונים התבסס, בין היתר, בעקבות הערכה מצד [[אדולף אייכמן]], מן האחראים המרכזיים לתכנון ולביצוע "הפתרון הסופי" (והיחיד שנשפט והוצא להורג בישראל).
 
חוקרים שונים, כגון [[ראול הילברג]] ו[[יעקב לשצ'ינסקי]], העריכו כי מספר הקורבנות היהודים נע בין 5 ו-6 מיליון. בשנת{{הבהרה}}, ערכו פרופ' [[ישראל גוטמן]] וד"ר [[רוברט רוזט]] מחקר, במסגרתו העריכו את מספר הנרצחים היהודים בין 5.59 ל-5.86 מיליון. מחקר זה התבסס על [[סטטיסטיקה|נתונים סטטיסטיים]], אשר סקרו את האוכלוסייה היהודית באירופה, לפני השואה - ואחריה{{הערה|1=[http://www.yadvashem.org/yv/he/holocaust/resource_center/faq.asp כמה יהודים נרצחו בשואה? כיצד אנו יודעים זאת? האם ידועים לנו שמותיהם?], אתר "יד ושם".}}. אף ה[[דמוגרפיה|דמוגרף]], פרופ' [[סרג'יו דלה-פרגולה]], העריך כי מספר היהודים שנרצחו נע בין 5.6 ל-5.9 מיליון. לדבריו, הקושי להגיע להערכה מדויקת נובע, בין השאר, מסוגיית ההגדרה של "[[מיהו יהודי]]"{{הערה|1={{הארץ|עפרי אילני|אלמלא השואה היו היום בעולם עד 32 מיליון יהודים|1.1256239|19 באפריל 2009}}.}}. מבין הנרצחים, כמעט מיליון וחצי היו [[ילדים בשואה|ילדים]]{{הערה|[http://www.yadvashem.org/he/remembrance/archive/2009/theme ילדים בשואה], באתר "יד ושם"}}.
שורה 241 ⟵ 243:
מוסד "יד ושם" אסף עד כה (2017) שמות של כ-4.5 מיליוני יהודים שנרצחו בשואה. מאגר זה כולל [[דף עד|דפי עד]] (לאחר הורדת כפילויות) ומאגרי שמות נוספים. סברה מקובלת היא, שבצירוף [[השמדת לא יהודים במלחמת העולם השנייה|הקורבנות הלא-יהודיים אשר נספו בשואה]], עומד מניין הנרצחים בה על 11 מיליון לכל הפחות.
 
הקבוצות העיקריות האחרות אותן רצחו הנאצים היו: [[השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה|צוענים]], [[תוכנית T4 - אותנסיה|חולי נפש ומפגרים גרמניים]], [[מרחב מחיה|אזרחים פולניים]], שבויי מלחמה רוסייםסובייטיים, [[רדיפת הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית|הומוסקסואלים]] ועוד.
 
===מספר הנרצחים לפי מדינה===
שורה 304 ⟵ 306:
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[תגובת העולם לשואה]], [[תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה]]}}
[[קובץ:Museum33.jpg|שמאל|ממוזער|210px|חדר הנצחה לשואת יהודי הונגריה במוזיאון היהודי, ליד [[בית הכנסת הגדול של בודפשט]]]]
התגובות למתחולל בגרמניה הנאצית החלו לאחר עליית הנאצים לשלטון. אספות מחאה המוניות ועצרות תפילה נערכו ב[[היישוב היהודי|יישוב היהודי]] בארץ ישראל. יהודים ולא-יהודים קראו להטיל חרם כלכלי על גרמניה; אבל הדעות היו חלוקות כיצד ליישם אותו. ב[[ועידת אוויאן]] ביולי [[1938]] הביעו המדינות השונות אמפתיה לסבלם של היהודים ב[[גרמניהבגרמניה הנאצית]], הסכימו לקלוט רבים מהם, אך בדרך כלל לא הסכימו להגדיל את מספרם מעבר לכמות המהגרים שנקבעה. בעקבות החמרת בעיית [[פליטים יהודים מגרמניה הנאצית|הפליטים היהודים]] ופליטים אחרים, בעיקר מתנגדי המשטר הנאצי, מגרמניה הנאצית יזמה [[ארצות הברית]] את ועידת אוויאן, שבה הסכימו המדינות השונות להמשיך ולקלוט פליטים, אך במספר שאינו עולה על המכסות שקבעו.
 
לאחר אירועי [[ליל הבדולח]] החליטה [[ממשלת בריטניה]] לאפשר העברת ילדים יהודים מגרמניה הנאצית לבריטניה. מבצע הצלה זה, שהחל בדצמבר [[1938]] כונה [[קינדר-טרנספורט]] וכלל כ-10,000 ילדים. גם [[הולנד]] ו[[שווייץ]]ושווייץ הסכימו לקבל ילדים יהודים כפליטים. המדיניות הבריטית באשר להגירת יהודים לארץ ישראל שתחת שליטתם, נשארה כפי שנוסחה ב"ספר הלבן" של 1939.
 
לאחר פרוץ המלחמה, בספטמבר 1939, הגיע לארצות הברית ולבריטניה מידע רב על האלימות הקשה המופעלת נגד היהודים בפולין. התיאורים אשר שיקפו רק דוגמאות מקריות ממה שהתרחש בפועל, הגיעו מפי נציגים דיפלומטים ואנשי עסקים בכירים, מאזרחים שהושבו למולדתם ומאנשי צבא, והתקבלו בחוסר אמון ובהסתייגות. למעשה, בשנים הראשונות למלחמה, כשידיעות על "הפתרון הסופי" הופצו בעולם, רבים לא האמינו להן ורובן הועלמו מידיעת הציבור. אולם הידיעות הגיעו בזו אחר זו ופרצו אל התודעה הציבורית. כך למשל, בנובמבר 1941, מסר שגריר בריטניה בברן מידע שקיבל מאזרח פולני מהימן, כי קרוב למיליון וחצי יהודים באזור מזרח פולין נעלמו "ואיש אינו יודע איך והיכן". ביוני 1942, פורסמה בלונדון איגרת מפלגת הבונד, שהועברה באמצעות המחתרת הפולנית. האיגרת פירטה סדרה של חיסולים בגטו ורשה ומשלוחים ("[[אקציה|אקציות]]") במזרח ומרכז פולין, והעריכה את מספר הנרצחים בכ-700,000 נפש. לאחר פרסומה פרצה מחאתם של אישים רבים בבריטניה: חברי פרלמנט, ראשי הכנסייה וחברי הפזורה הפולנית הגולה בעיתונות ובשידורי הבי.בי.סי. אחר כך, ביולי 1942 מסרו פקידים סוביטים איגרת חתומה בידי שר החוץ מולוטוב ובה פורטו מעשי [[אכזריות]] והתעללות, בהם רצח 52 אלף יהודים ב[[באבי יאר]]. ביולי 1942 נמסר לראשונה למערב על תוכנית גרמנית כוללת להשמדת היהדות בשטחי הרייך השלישי בשדר הידוע כ[[מברק ריגנר]]. גרהארט ריגנר, נציג [[הקונגרס היהודי העולמי]] בשווייץ, קיבל את המידע הנורא מידידו, תעשיין גרמני, וכתב על כך לפקידים בוושינגטון.
שורה 315 ⟵ 317:
 
ב-19 באפריל 1943 התכנסה [[ועידת ברמודה]], שדנה בהתמודדות עם הצלת היהודים בשטחי גרמניה הנאצית. למעשה, הבריטים והאמריקנים חששו האחריות שתוטל עליהם למצוא קורת גג למאות אלפי פליטים, והוועידה הסתיימה עם מעט תוצאות מעשיות.
לעומת זאת באחדות ממדינות אירופה שתחת הכיבוש הנאצי, כמו [[דנמרק]], פעלו התושבים באופן מאורגן למען היהודים. במדינות אחרות כמו [[פולין]], [[הולנד]], [[צרפת]] ומדינות נוספות היו יחידים, שסייעו ליהודים באופן עצמאי, תוך סיכון חייהם. אלה ידועים כ[[חסידי אומות העולם]]. זאת כשמנגד, רבים באותן ארצות פעלו כמשתפי פעולה עם שלטונות הכיבוש הנאציים.
 
== לאחר המלחמה ==
שורה 324 ⟵ 326:
בסך הכול, 5,025 פושעי מלחמה נאצים הורשעו בין השנים 1945–1949 באזורי גרמניה שנשלטו על ידי ארצות הברית, בריטניה וצרפת, בין היתר ב[[משפט אושוויץ הראשון|משפטי אושוויץ]], ב[[משפטי דכאו]] וב[[משפטי מיידנק]]. משפטים אחרים נוהלו במדינות שבהן המואשמים היו אזרחי המדינה. רבים הוצאו להורג, ורבים אחרים נשפטו לתקופות מאסר ממושכות. מנגד, חלק מהנאשמים קיבלו עונשים קלים משום ש"פעלו על פי הוראות", זכו לתנאים מקלים, ורבים חזרו לחברה זמן קצר לאחר מכן.
 
במסגרת המאמצים לרדיפת הנאצים והבאתם לדין, נתפס [[אדולף אייכמן]], הממונה מטעם הנאצים על מימוש הפתרון הסופי, שהסתתר ב[[ארגנטינה]] תחת שם בדוי, הובא לארץ [[משפט אייכמן|והועמד למשפט]] בישראל ב-[[1961]] ונידון למוות.
 
=== שארית הפליטה ===
שורה 335 ⟵ 337:
[[התנועה הציונית]], שהייתה תנועה בולטת ומיישבת לפני המלחמה, קיבלה אחרי השואה תמיכה כוללת בקרב יהודי התפוצות ואומות העולם. ציונים רבים טענו כי לוּ הייתה קיימת מדינה יהודית בעת השואה, השואה לא הייתה מתרחשת בממדים שהתרחשה. עם עליית הציונות הפכה [[ארץ ישראל]] ליעד ל[[פליט]]ים יהודים רבים, אך הערבים בארץ התנגדו להגירה ובריטניה סירבה לאפשר לפליטים להיכנס לארץ. בשל העמדה הבריטית אורגנו [[תנועת הבריחה]] ופעילות [[ההעפלה]], שבמסגרתן עלו לארץ בצורה לא חוקית (על פי חוקי [[ממשלת המנדט]]) אלפי פליטים.
 
בעקבות יציאתם מאירופה, בתהליך הדרגתי, פורקו מחנות הפליטים עד תחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]], ו-250 אלף היהודים ששכנו בהם מצאו מקלט במדינות שונות. למעלה ממחצית הפליטים (136 אלף) [[העלייה ההמונית|עלו]] לישראל, 80 אלף נוספים היגרו ל[[ארצותלארצות הברית]], והאחרים התיישבו ב[[קנדה]] ובמדינות במרכז ובמערב [[אירופה]], כמו גם ב[[דרום אפריקה]] ובמדינות אחרות בעולם.
 
=== עגונות השואה ===
שורה 345 ⟵ 347:
מראות מחנות הריכוז וההשמדה, ומשפטי נירנברג, ובעיה של מאות אלפי פליטים יהודים באירופה עוררה צעקה ציבורית נרחבת. בארצות הברית דעת הקהל תמכה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. באוגוסט 1945 ביקש הנשיא טרומן מהבריטים שמאה אלף ניצולים יהודים יכנסו לישראל. למרות זאת, הממשלה ה[[הממלכה המאוחדת|בריטית]] התמידה בסירובה להתיר לניצולים ולעקורים לעלות לארץ ישראל מחשש לאינטרסים שלה במזרח התיכון. הדבר הוביל ל[[ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל]] ב-1946. הוועדה קבעה כי פתרון בעיית העקורים הוא בארץ ישראל. בריטניה דחתה את המלצות הוועדה וארצות הברית לחצה על בריטניה לקיים את המלצותיה.
 
הנהגת היישוב הציוני בישראל החליטה להעלות את הפליטים היהודים בכל מחיר - גם בדרכים לא חוקיות והחלה בארגון מבצע [[העפלה]] נרחב, בראשות [[המוסד לעליה ב']]. במסגרת המבצע, העפילו יהודי אירופה לארץ ישראל דרך הים, בהתגנבות בלתי לגאלית באמצעות ספינות. מספר רב של ספינות נתפס ונוסעיהן היהודים הועברו ל[[מחנות המעצר בקפריסין]]. ב-18 ביולי 1947, תפסו הבריטים את אוניית המעפילים [[אקסודוס (אונייה)|אקסודוס]] והחליטו להחזיר את נוסעי האונייה ל[[צרפת]]לצרפת. הסיפור עורר מהומה תקשורתית ותגובות מזועזעות ברחבי העולם ובבריטניה. גורמים אלה הביאו את ממשלת בריטניה לידי מסקנה כי אין באפשרותה לטפל בבעיית הפליטים היהודיים ועליה למסור את הטיפול בארץ ישראל לידי האו"ם.
 
באביב 1947, מינתה עצרת [[האומות המאוחדות|האו"ם]] ועדת חקירה בינלאומית, [[ועדת אונסקופ]], שתבדוק את שאלת ארץ ישראל ותביא את המלצותיה לפתרון. הוועדה סיירה בארץ במטרה לבדוק את שאלת ארץ ישראל, היהודים קיבלו את הוועדה בשמחה, בעוד שהערבים החרימו אותה לחלוטין. חלק מחברי הוועדה הושפעו גם ממראות אקסודוס. באוגוסט 1947 המליצה הוועדה לסיים את המנדט הבריטי ולחלק את הארץ בין שתי מדינות עצמאיות, ערבית ויהודית, כשירושלים והעיר בית לחם הקדושה לנצרות, יהיו שטח נייטרלי בחסות האו"ם (corpus separatum). שתי המדינות היו אמורות לקיים מערכת כלכלית משותפת, על אף ההפרדה הפוליטית ביניהן. ב-[[29 בנובמבר]] 1947- [[כ"ט בנובמבר]] (אור לי"ז בכסלו תש"ח) נערכה הצבעה באו"ם על [[תוכנית החלוקה]], 33 מדינות תמכו, 13 התנגדו, 10 נמנעו ואחת נעדרה. רוב היישוב העברי חגג את ההחלטה, בעוד שהערבים ראו בהחלטה אסון והחליטו לסכל אותה בכוח.
שורה 364 ⟵ 366:
[[קובץ:Stroop Report - Warsaw Ghetto Uprising 06b.jpg|ממוזער|250px|[[תמונת הילד היהודי מגטו ורשה|ילד יהודי מרים ידיו]] עם חיסול [[גטו ורשה]] - מהתמונות המפורסמות של השואה. התמונה הייתה לאחד הדימויים הנודעים ביותר של השואה]]
 
זיכרון השואה, מחקרה והצגתה במוזיאונים ניזומו לראשונה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ובמשך השנים הלכו והתרחבו, הן במדינת ישראל והן ברחבי העולם. מאמצים נרחבים הושקעו ועודם, בתיעוד סיפורי הניצולים; מוסדות ומוזיאונים שונים ב[[ישראל]] ובעולם פועלים להוראת השואה ולהעלאת המודעות כלפיה בקרב הציבור הרחב בכלל - ובקרב ילדים ובני נוער בפרט; תעודות ומחקרים עדכניים אודותיה נערכים ומפורסמים עד ימינו אלה במוסדות אקדמיים, כמו גם במכוני מחקר ייעודיים לחקר השואה, וחלקם אף מתפרסם באמצעי התקשורת, בעקבות גילוי וחשיפת עדויות ותובנות חדשות בעניינה. על מוסדות מובילים אלה נמנים, בין היתר: "[[יד ושם]]", "[[בית לוחמי הגטאות]]" ו"[[מוזיאון השואה האמריקאי]]". נדבך נוסף של הנצחת השואה מצוי ב[[סרטי השואה|קולנוע]] וב[[ספרות השואה]]. לשואה השפעה רבה על תחומי ה[[אמנות]] וה[[ספרות]], ביצירות של יהודים, כמו גם של לא-יהודים. כמה מהספרים המפורסמים אודות השואה נכתבו בידי אנשים שנספו בה, דוגמת [[אנה פרנק]], וניצולי שואה, דוגמת [[אלי ויזל]] ו[[פרימו לוי]]. ספרות זיכרונות ענפה, שכתבו הניצולים בשפות אחדות, ממשיכה לראות אור גם כיום, עשרות שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. ברחבי העולם נבנו אינספור אנדרטאות ואתרי הנצחה, ונערכים מעת לעת גם פרויקטים שונים להנצחתה, כגון "[[פרויקט אטבי הנייר]]" ב[[ארצותבארצות הברית]].
 
השואה מהווה חלק מתוכנית הלימודים ל[[בחינות הבגרות]] בישראל. מאז [[שנות ה-90 של המאה ה-20]], יצאו משלחות תלמידים רבות לביקור באתרי השואה בפולין.
שורה 380 ⟵ 382:
הרב והפרופסור [[דוד גולינקין]] סיפר אודות [[צום יום השואה|מנהג הצום]]:
{{ציטוט|תוכן=אנחנו, שלא חווינו את השואה על עצמנו ובשרנו, איננו מסוגלים לצייר בדמיוננו איך זה היה. אבל מוטיב אחד החוזר כמעט בכל היומנים והזיכרונות שנכתבו על השואה הוא מוטיב הרעב. רבים סבלו מ[[תת-תזונה]] חמורה. כולם ידעו חרפת רעב. אחת הדרכים שבאמצעותן נוכל לנסות להזדהות עם קורבנות השואה ולחוש את מה שחשו - היא הצום. באמצעות הצום נוכל להזכיר לעצמנו בצורה מוחשית את הרעב והסבל של ששת המיליונים. יתר על כן, נזכור שהנאצים ביקשו להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים - מנער ועד זקן, טף ונשים. גם אנחנו היינו יכולים להיכלא או להיהרג; גם אנחנו היינו יכולים למות ברעב.|מקור=הרב והפרופסור דוד גולינקין: "כיצד נקיים את יום השואה?" מתוך: "עת לעשות", כתב העת של [[התנועה המסורתית]], קיץ תשנ"א, 1991.|מרכאות=כן}}
בשנת 2000 הוקם [[כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה]], בהשתתפות 35 מדינות. ב-1 בנובמבר 2005, החליטה העצרת הכללית של ה[[או"ם]] לציין את [[27 בינואר]], יום השנה לשחרור מחנה הריכוז [[אושוויץ-בירקנאו]], כ"[[יום הזיכרון הבינלאומי לשואה]] ולהנצחת קורבנותיה". מאז 2001, טרם החלטת האו"ם, צוין ה-27 בינואר כיום הזיכרון לשואה ב[[בריטניה]]בבריטניה, כמו גם במדינות נוספות, דוגמת [[שוודיה]], [[איטליה]], [[גרמניה]], [[פינלנד]], [[דנמרק]] ו[[אסטוניה]].
 
השואה והשלכותיה העלו בקרב העם היהודי שאלות ותהיות [[תאולוגיה|תאולוגיות]] קשות ונוקבות, באשר לקיומו או אי קיומו של אלוהים, ובאם אכן הוא קיים - מדוע לא סייע לעמו בשעתו הקשה ביותר. שאלות אלו מקבלות משמעות עמוקה ונוקבת עוד יותר - בקרב ניצולי שואה, שהיו עדים לתופת אך לא מצאו לה תשובות, כמו גם בקרב יהודים מאמינים, עד ימינו אלה.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/השואה"