סיימון ראטל – הבדלי גרסאות

 

== קורות חיים ==

ראטל נולד ב[[ליברפול]]. הוא למד נגינה ב[[פסנתר]] וב[[כינור]], אבל את פעילותו בתזמורות החל כנגן [[כלי הקשה]]. הוא החל ללמוד ב[[האקדמיה המלכותית למוזיקה|אקדמיה המלכותית למוזיקה]] ב[[לונדון]] בשנת [[1971]]. שם ניתנה לו מדי פעם הזדמנות לנצח, וב-[[1974]], שנת סיום לימודיו, זכה בתחרות ה[[ניצוח]] על שם ג'ון פלייר. כאשר היה עדיין תלמיד באקדמיה, ארגן וניצח על ביצוע מרשים במיוחד של [[הסימפוניה השנייה של מאהלר]], ואז איתר אותו בעל סוכנות ה[[מוזיקה|מוזיקאים]] מרטין קמבל-וייט בחיפושיו אחרי כישרונות צעירים.

 

בשנת 1974 התמנה ראטל לעוזר מנצח של [[התזמורת הסימפונית של בורנמות']], ובשנת [[1977]] לעוזר מנצח של [[התזמורת הפילהרמונית המלכותית של ליברפול]]. אבל הייתה זו תקופת כהונתו בתזמורת [[ברמינגהאם|ברמינגהם]], משנת [[1980]] עד [[1998]], שמשכה אליו את תשומת לבם של המבקרים ושל קהל המאזינים. לא זו בלבד שהוא עצמו והתבלט והתפרסם הרבה יותר בתקופה זו, אלא שגם התזמורת הפכה בתקופתו לאחת המפורסמות ביותר ב[[בריטניה]]. כאשר פרש ממשרתו שם, הוזכר שמו בין גדולי המנצחים ותזמורת ברמינגהם נמנתה עם הטובות בתזמורות העולם.

 

בשנת [[1999]] התמנה ראטל לממשיכו של [[קלאודיו אבאדו]] כמנצח ראשי של [[הפילהרמונית של ברלין]], משרה הנחשבת לאחת היוקרתיות ביותר בעולם הניצוח. המינוי, שעליו הוחלט בהצבעה בין חברי התזמורת, לא התקבל פה אחד, משום שאחדים מחברי התזמורת, השמרנית מטבעה, העדיפו את [[דניאל בארנבוים]] למשרה זו. אף על פי כן, ראטל קנה גם את לב מתנגדיו בכך שסירב לחתום על החוזה עד שיובטח שכל חבר בתזמורת יקבל שכר הוגן על עבודתו.