נ"מ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת קישורים עודפים
מ הוספת קישור לבין מלחמות העולם
שורה 15:
עם סיום מלחמת העולם הראשונה התגבשה הסכמה כי יכולות כלי הטיס יחייבו ניסיונות רציניים יותר להפילם.
 
[[בין מלחמות העולם]] הייתה זו שוב גרמניה שהייתה חלוצה בתחום הנ"מ. בשנות ה-20 וה-30, בעזרת שיתוף פעולה עם חברות שוודיות ושווייצריות פותחו בגרמניה תותחי 20 מ"מ ו-37 מ"מ נ"מ ששירתו ב[[ורמאכט]] עד סוף המלחמה. ב[[בריטניה]] שלטה הגרסה הרשמית לפיה "המפציץ תמיד יוכל לעבור" ולא נעשו ניסיונות לפיתוח הנ"מ אלא נעשה שימוש בתותחים ישנים מימי מלחמת העולם הראשונה. בשל הגישה הרשמית רק מאוחר יחסית (במחצית השנייה של שנות ה-30) נעשו ניסויים בנ"מ במסגרת המאמצים הבריטים לפיתוח נשק הגנתי כ[[מכ"ם]].
 
מערכות הנ"מ הראשונות היו מבוססות על תותחי נ"מ: מדובר ב[[תותח אוטומטי|תותחים אוטומטיים]] מהירי ירי ב[[קליבר]] 20 מ"מ עד 30 מ"מ. התותחים היו יורים צרורות פגזים ו[[רסס]] המתכת שפגע במטוס הפיל אותו. תותחי הנ"מ הראשונים היו נגררים אך מאוחר יותר הותקנו על [[רכב קרבי משוריין]] והפכו למערכות מתנייעות. בכך התאפשר לכוחות הנ"מ לספק הגנה רציפה ל[[חיל שריון|כוחות השריון]] המסתערים קדימה. שניים מתותחי הנ"מ המתנייעים הידועים ביותר (לפחות עבור [[ישראל]]ים) הם ה"[[מחבט (כלי נשק)|מחבט]]" M-163 שמבוסס על ה-[[M61 וולקן]] ושירת ב[[צה"ל]] וה[[ZSU-23-4|שילקה ZSU-23-4]] ה[[ברית המועצות|סובייטית]] המבוססת על 4 תותחי 23 מ"מ מונחי [[מכ"ם]], ואף נטלה חלק במלחמות כנגד ישראל.