הבדלים בין גרסאות בדף "דויד דאקו"

נוספו 10,968 בתים ,  לפני שנתיים
סיום עבודה
(יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה}} {{מנהיג}} '''דויד דאקו''' (בצרפתית: '''David Dacko'''; {{כ}} 24 במרץ 1930 - 20 בנובמבר 2003)...")
 
(סיום עבודה)
{{בעבודה}}
{{מנהיג}}
'''דויד דאקו''' (ב[[צרפתית]]: '''David Dacko'''; {{כ}} [[24 במרץ]] [[1930]] - [[20 בנובמבר]] [[2003]]) היה [[נשיא]]ה הראשון של [[הרפובליקה המרכז-אפריקאית]]. מעצמאותה ב-[[1960]] ועד שהודח ב[[הפיכה צבאית]] ב-[[1 בינואר]] [[1966]] ונשיאה שנית בין ספטמבר [[1979]] לספטמבר [[1981]].
 
== עלייה לשלטון וקדנציה ראשונה ==
== תולדות חייו ==
לאחר סיום לימודיו התיכוניים הוכשר כ[[מורה]]. היה יד ימינו של דודו, [[ברתלמי בוגנדה]], האיש שהוביל את הרפובליקה לעצמאות ובמשך שש שנים היה סגנו וכיהן במועצת האוטונומיה כשר פנים וכלכלה. כאשר נהרג בוגנדה ב[[תאונת מטוס]] במרץ [[1959]] נכנס דאקו לעמדת מנהיג התנועה הלאומית של ארצו ומפלגת התנועה למען הפיתוח החברתי של אפריקה השחורה (Mouvement pour l'évolution sociale de l 'Afrique noire - MESAN). דקו היה נשיא הרפובליקה החדשה שזכתה בעצמאותה באוגוסט [[1960]]. בשנת [[1964]] ניצבה ממשלת דאקו בפני מספר קשיים: המשק היה בקיפאון, ה[[ביורוקרטיה]] החלה להתפורר, וגבולות המדינה נפרצו על ידי [[פטריס לומומבה|לומומביסטים]], המורדים ב[[הרפובליקה_הדמוקרטית_של_קונגו|קונגו]] השכנה מדרום, ועל ידי מורדים לשחרור [[סודאן]] ממזרח. בנוסף עמד דאקו תחת לחץ ה-MESAN לנסות ולטפח מקורות תמיכה מן החוץ מלבד צרפת (ובת בריתה באותה עת, [[מדינת ישראל]]), לפיכך החל דאקו בפיתוח היחסים עם [[מאו דזה-דונג]], מנהיג [[סין העממית]]. בעקבות זאת קיבלה הרפובליקה הלוואה ללא ריבית של 20 מיליון פרנקים צרפתיים, אך הדבר לא מנע התמוטטות כלכלית, גם בגלל [[שחיתות]] של פקידי ממשל. סין מצידה, החלה בתעמולה [[קומוניזם|קומוניסטית]] בתוך המדינה הצעירה. קשיי המדינה הובילו למספר נסיונות ל[[הפיכה צבאית]], שעל מנת להודפם הקים דאקו ב-[[1966]] בסיוע קצינים ישראלים, כוח משטרתי מזוין עצמאי שישמש כ"משמר נשיאותי".{{הערה|שם=עודד|אריה עודד, '''אפריקה וישראל: ייחודיות ותהפוכות ביחסי החוץ של ישראל''', [[הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס]], 2010, עמ' 43}}
 
== תחת שלטון בוקאסה ==
אולם המרד הגדול קרם עור וגידים דווקא בקרבתו. בן דודו של דאקו, ה[[קולונל]] [[ז'אן-בדל בוקאסה]], היה הקצין המרכזי בצבאו והרבה להופיע בציבור ולצבור אהדה וכוח. ביולי [[1965]], נשלח בוקאסה ל[[פריז]] כחלק ממשלחת דיפלומטית. כשבוקאסה ניסה לחזור לרפובליקה, גילה שדאקו אסר על חזרתו. בוקאסה גיבש תמיכה מהכוחות הצבאיים של הרפובליקה ושל צרפת, שהצליחו לשכנע את דאקו לאפשר את חזרתו של בוקאסה. גם הנשיא הצרפתי [[שארל דה גול]] שוחח בטלפון עם דאקו, ואמר כי לא יעלה על הדעת ש"שותפו לנשק" לא יוכל לחזור לרפובליקה. מאז חזרתו של בוקאסה לרפובליקה, המתיחות בינו לבין דאקו הלכה וגברה. בשלב מסוים דאקו תכנן להחליף את בוקאסה, שכיהן כיועצו האישי לענייני צבא, בלזאמו, שהיה מפקד המשמר המלכותי, ורצה לקדם קצינים בכירים שהיו נאמנים לממשלה. בוקאסה גילה את התוכנית של דאקו והחל להיערך להפיכה. הוא חשש מהמשמר הנשיאותי של דאקו ומאפשרות שהצבא הצרפתי יתמוך בו במקרה של הפיכה. ב-[[31 בדצמבר]] [[1965]], שעה וחצי לפני חצות, התחילה ההפיכה. בוקאסה ובעלי בריתו בצבא השתלטו על עיר הבירה [[בנגי]] בתוך מספר שעות ואילצו את דאקו להתפטר.
 
בוקאסה הפך את הרפובליקה ל[[משטר חד-מפלגתי]], בו הייתה ה-MESAN המפלגה החוקית היחידה ופיתח שלטון [[דיקטטור]]י במדינה. הוא שרד נסיונות הפיכה ו[[התנקשות פוליטית|התנקשויות]] וב-[[1972]] הכריז על עצמו כ"נשיא לכל החיים". את השראתו שאב משליטים כ[[ניקולאה צ'אושסקו]], [[אידי אמין]] ו[[מועמר קדאפי]]. מיד לאחר ההפיכה הושם דאקו ב[[מעצר בית]], אך שוחרר ביולי [[1969]]. בספטמבר [[1976]] מונה ליועצו האישי של בוקאסה. בבדצמבר 1976 הנהיג בוקאסה חוקה חדשה, ביטל את הרפובליקה והפך את המדינה ל[[מונרכיה]] - האימפריה המרכז אפריקנית. ב-[[4 בדצמבר]] [[1977]] הכתיר בוקאסה את עצמו כ"הוד רוממותו הקיסרית בוקאסה הראשון, קיסר מרכז אפריקה". בשלב זה, אנשים רבים במדינה ובשאר העולם ראו בבוקאסה מטורף.
 
== חזרה לשלטון ושארית חייו ==
דאקו הבין שבוקאסה מדרדר את המדינה לאבדון והצליח לשכנע את צרפת לפלוש למדינה על מנת להשיב את השפיות. בערב ה-[[20 בספטמבר]] [[1979]], פלשו חיילי [[צבא צרפת]] לאימפריה המרכז אפריקנית, במסגרת "[[מבצע ברקודה]]". עד הבוקר למחרת השתלטו כוחות [[קומנדו]] צרפתיים וכמה מאות חיילי רגלים על שדה התעופה של בנגי, כמעט ללא התנגדות. ב-[[21 בספטמבר]], בשעה 12:30 בצהריים, הכריז דויד דאקו על נפילת האימפריה המרכז אפריקנית, והשבת רפובליקת מרכז אפריקה תחת נשיאותו.
 
ב-[[1 בספטמבר]] [[1981]] הודח דאקו בהפיכה צבאית ללא שפיכות דמים, שהונהגה על ידי רמטכ"ל צבאו, [[אנדרה קולינגבה]], שירש את דאקו כנשיא. באופן נדיר בהפיכות צבאיות ביבשת, נשאר דאקו במדינה ואף הוביל את מפלגת האופוזיציה, התנועה לדמוקרטיה ופיתוח (Mouvement pour la Démocratie et le Développement - MDD), במסגרתה התמודד בבחירות לנשיאות ארצו ב-[[1993]]. הוא היה פוליטיקאי פעיל ב[[פרלמנט]] והנהיג את האופוזיציה. במרץ [[2003]] ערך [[פרנסואה בוזיזה]] (François Bozizé, {{אנ|François Bozizé}}) הפיכה צבאית. בספטמבר אותה שנה נבחר בוזיזה באופן חוקי לנשיא וכונן מסגרת לשיח לאומי מאחד בחברה המרכז-אפריקאית, ''Dialogue nationale''. דאקו היה אחד המשתתפים במיזם.
 
ב-[[27 בספטמבר]] לקה ב[[אוטם שריר הלב]] והובהל לטיפול בבית חולים ב[[יאונדה]], בירת [[קמרון]], על מנת שיוכל להמשיך לטיפול בצרפת. אולם, ב-[[20 בנובמבר]] נפטר ביאונדה. ממשלת הרפובליקה הכריזה על חודש אבל לזכרו.
 
== יחסיו עם מדינת ישראל ==
[[קובץ:David Dacko - Yitzhak Ben-Zvi 1962.jpg|250px|ממוזער|שמאל|[[נשיא מדינת ישראל]], [[יצחק בן צבי]] עם דויד דאקו בבאנגי, אוגוסט 1962]]
{{ערך מורחב|יחסי הרפובליקה המרכז-אפריקאית-ישראל}}
ישראל והרפובליקה המרכז-אפריקאית קשרו קשרים מראשית עצמאותה. ב-[[17 באפריל]] [[1961]] הגיעה לארץ משלחת מהרפובליקה המרכז-אפריקיאית. המשלחת ייצגה את הרפובליקה בחגיגות [[יום העצמאות]] ה-13 של ישראל, נועדה עם [[נשיא המדינה]] [[יצחק בן-צבי]] וביקרה ב[[מכון ויצמן]], [[האוניברסיטה העברית בירושלים]] ובמוסדות חינוכיים וצבאיים.{{הערה|[http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1961%2F04%2F17&id=Ar00205&sk=6E49C62A הגיעה משלחת הרפובליקה המרכז-אפריקאית], [[דבר (עיתון)|דבר]], 17 באפריל 1961}} בינואר [[1962]] הגיעה לארץ משלחת [[פרלמנט]]רית מהרפובליקה כאורחתה של [[ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל]]{{הערה|[http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1962%2F01%2F22&id=Ar00303&sk=3EE4C507 המשלחת הפרלמנטרית ממרכז אפריקה - אורחת ההסתדרות], דבר, 22 בינואר 1962}}. כחמשה חודשים לאחר מכן, ביוני, הגיע דאקו עצמו לביקור ממלכתי בישראל, במסגרתו נחתמו לראשונה הסכמי ידידות ושיתוף פעולה בין ישראל לרפובליקה המרכז-אפריקאית בלשכת [[נשיא מדינת ישראל]].{{הערה|[http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=KHM%2F1962%2F06%2F14&id=Ar00413&sk=ECA99E44 נחתמו הסכמי ידידות ושיתוף נעולה עם קמ"א], [[קול העם]], 14 ביוני 1962}} דאקו ביקר ברחבי הארץ, בין היתר בקיבוץ [[בית אורן]] וב[[נתניה]]. באוגוסט 1962 ערך נשיא המדינה יצחק בן-צבי ביקור גומלין בבנגי.{{הערה|[http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1962%2F08%2F05&id=Ar00114&sk=EDC66C66 נשייא המדינה הגיע לבאנגי], דבר, 5 באוגוסט 1962}} ב-1966 הקימה ישראל ברפובליקה את המשמר הנשיאותי להגנת משטרו של הנשיא דאקו{{הערה|שם=עודד}}. נוסף על כך הוקמה ברפובליקה תנועה חלוצית בהדרכת חמישה עשר קצינים מה[[נח"ל]], בשילוב של אימון טרום-צבאי והדרכה חקלאית.{{הערה|אריה עודד, '''אפריקה וישראל''', 2010, עמ' 48}}. ישראל ייבאה מהרפובליקה [[יהלום|יהלומים]] גולמיים לתעשיית ה[[ליטוש יהלומים|יהלומנות]].{{הערה|אריה עודד, '''אפריקה וישראל''', 2010, עמ' 53}} היחסים בין המדינות התדרדרו לאחר הדחתו של דאקו, עליית בוקאסה והתקרבותו לאידי אמין ומועמר קדאפי.
 
== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [https://www.britannica.com/biography/David-Dacko ערך] ב[[אנציקלופדיה בריטניקה]]
* [http://news.bbc.co.uk/2/hi/africa/3227672.stm CAR's first president dies], אתר ה-[[BBC]]{{כ}}, 21 בנובמבר 2003
* [http://web.nli.org.il/sites/nli/english/digitallibrary/pages/viewer.aspx?presentorid=NNL_Ephemera&DocID=NNL_Ephemera700252315 כרזה על ביקורו בנתניה]
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל: דאקו, דויד}}
[[קטגוריה:הרפובליקה המרכז-אפריקאית: אישים]]
50,760

עריכות