רבי שמעון ברבי – הבדלי גרסאות

היה מתלמידי אביו, ואביו קרבו משאר תלמידיו, שכן תלמידיו אביו, המבוגרים ממנו בגיל, [[רבי חייא]] ו[[רבי ישמעאל ברבי יוסי]] או [[בר קפרא]] למדו מקרא מפיו{{הערה|{{בבלי|קידושין|לג|א}}. בגמרא מובאות שתי גרסאות האם היה זה בר קפרא או ר' שמואל ברבי יוסי, שכנראה שהכוונה לר' ישמעאל ברבי יוסי.}}, וכן ניתנה לו זכות המילה האחרונה בקביעת הספר הנלמד{{הערה|{{בבלי|עבודה זרה|יט|א}}}}. הערכתו של אביו כלפיו באה לידי ביטוי בכך שכינה אותו "נר ישראל"{{הערה|{{בבלי|ערכין|י|א}}. [[רש"י]] מסביר: "שאתה מאיר עיני חכמים".}}. לפני פטירתו קרא לו רבי ומסר לו "סדרי חכמה"{{הערה|{{בבלי|כתובות|קג|ב}}}}. רבי שיבחו והקפיד מאד על פגיעה כבודו {{הערה|{{בבלי|מגילה|כד|ב}} ו{{בבלי|בבא בתרא|קסד|ב}}; ו{{בבלי|יבמות|קה|ב}}.}}.

לר' שמעון חשיבות רבה בהעברת המשנה מאביו לדורות הבאים. [[יעקב נחום אפשטיין]] מסיק כי העריכה הסופית של המשנה היתההייתה בימיו, ועל פי הנוסח שלו{{הערה|[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40976&st=&pgnum=221 'מבואות לספרות התנאים' ח"ב עמ' 227], ירושלים [[ה'תשכ"ג]].}}. בתלמוד מתואר שרבי שנה לר' שמעון את המשנה בצעירותו, ועל פי משנה זו תיקן ר' שמעון את רבי בזקנותו{{הערה|ראה {{בבלי|בבא מציעא|מד}}: "מתני ליה רבי לר' שמעון בריה: הזהב קונה את הכסף. אמר לו: רבי, שנית לנו בילדותך הכסף קונה את הזהב, ותחזור ותשנה לנו בזקנותך הזהב קונה את הכסף?" וב{{ירושלמי|בבא מציעא|ד|א}} מתואר שר' שמעון אכן שנה "הכסף קונה את הזהב", ואביו העיר לו על כך: "אמר ליה אבוי (אביו): 'חזור בך ותני כהדא הזהב קונה את הכסף', אמר ליה: לינא (אין אני) חוזר בי דעד דהוה חילך עלך אתניתני (שכשעוד היה כוחך בך שנית לי) הכסף קונה את הזהב". מקרה נוסף מתואר ב{{בבלי|עבודה זרה|נב|ב}}: "מתני ליה רבי לר' שמעון ברבי: עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חברו. אמר ליה: רבי, שנית לנו בילדותך עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל ישראל" (וכן ב{{ירושלמי|עבודה זרה|ד|ד}}). }}. יש שטענו, כי אותה משנה ששנה רבי בצעירותו השתמרה בידי ר' שמעון, ומשום שר' שמעון שימש כחכם בישיבת רבן גמליאל ברבי (ראה לעיל) משנה זו הפכה לגרסה הארצישראלית של המשנה, כפי שמשתקף מן [[התלמוד הירושלמי]], ואילו המשנה המאוחרת היא המשנה שהביא עמו [[רב (אמורא)|רב]] ל[[בבל]], והיא המקור לנוסח הבבלי של המשנה, כפי שמשתקף מן [[התלמוד הבבלי]]{{הערה|דוד רוזנטל, '''משנה עבודה זרה - מהדורה ביקורתית''', ירושלים [[ה'תשמ"א]], עמ' 177-179.}}.

בשני התלמודים מתוארת חתונתו. לפי הירושלמי היה זה עוד בימי חייו של [[רבי מאיר]] (רבו של רבי){{הערה|{{ירושלמי|ביצה|ה|ב}}. היימו הסיק מ{{בבלי|כתובות|ח|א}} ומ{{בבלי|נדרים|נא|א}} שלפי הבבלי היתההייתה החתונה בימי נשיאות רבי.}}. יתכןייתכן שהתארס עם בתו של ר' חייא, אך היא נפטרה סמוך לנישואיהם{{הערה|המקרה מסופר ב{{בבלי|כתובות|סב|ב}} מבלי לציין באיזה מבניו של רבי מדובר. הרב [[אהרן היימאן]] שיער שמדובר בו, שכן ממספר מקורות (למשל {{בבלי|ביצה|כח|א}}) עולה שהיה בקשרים טובים עם רבי חייא, ואף היה שותף עמו בעסקים (ראה להלן).}}. כשנולדה לו בת, אביו ניחמו, אך בר קפרא אמר לו שאלו תנחומי הבל{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|טז|ב}}}}.

ר' שמעון ברבי מוזכר במשנת רבי פעם אחת ({{משנה|מכות|ג|טו}}): {{ציטוט|"הרי הוא אומר 'רק חזק [[איסור אכילת דם|לבלתי אכול הדם]] כי הדם הוא הנפש וגו', ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו, הפורש ממנו מקבל שכר, [[גזל (משפט עברי)|גזל]] ו[[איסור עריות|עריות]] שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות"}}אף על פי כן , מצוטט בגמרא בלשון "איתמר" המאפיינת דברי אמוראים. הלכה אחת ממנו מובאת ב{{בבלי|יבמות|מד|א}}: "הכל מודים ב[[מחזיר גרושתו]] שהולד [[חלל (כהונה)|פגום לכהונה]]". החכם היחיד שמוסר טעם הלכה משמו בתלמוד הוא [[רבי אחא בר חנינא]] ({{ירושלמי|יומא|ב|ב}}).