מקסים וייגאן – הבדלי גרסאות

במאי [[1940]] נראתה תבוסתה הצבאית של צרפת כמעט כעובדה גמורה. הצבא הצרפתי, אשר הסתמך על הגנה קווית מאחורי [[קו מאז'ינו]], לא היה מוכן לטקטיקות [[מלחמת בזק|הבליצקריג]] ה[[גרמניה|גרמניות]]. ממשלת צרפת נחלקה בין הנחושים, בהנהגת ראש הממשלה [[פול ריינו]] ואישים כ[[ז'ורז' מנדל]], ובין התבוסתנים, אשר דרשו כניעה, וראו בשיתוף פעולה עם [[גרמניה]] את הדרך היחידה להבטחת קיומה של האומה הצרפתית. כשבוע לאחר פרוץ המלחמה החליט ריינו להחליף את מפקד הצבא, [[מוריס גמלאן]]. ריינו רצה להחזיר לצבא את התעוזה הקשורה בשמם של [[פרדיננד פוש]] ו[[ז'וזף ז'ופר]] אשר עצרו בגופם את ההסתערות הגרמנית במבואות פריז בשנת [[1914]]. נראה כי וייגאן, שלישו המסור של פוש, הוא האיש. וייגאן נקרא לפריז ממקום מושבו בסוריה, והגיע אל העיר ב-[[19 במאי]]. גמלאן פוטר עוד באותו היום. בגיל 73 היה וייגאן למפקד הצבא הצרפתי, וזאת כאשר צבאות גרמניה כבשו את [[ארצות השפלה]] פרצו את הקו הצרפתי ב[[יער הארדנים]], חצו את נהר ה[[מאזמז]] ושעטו מערבה על מנת לכתר את צבאות צרפת וחיל המשלוח הבריטי אשר הוצבו בעמדות עמוק בתוך [[בלגיה]]. הפער בחזית שאותו היה על וייגאן לסתום הגיע למאה ושישים קילומטרים, המוצפים בפלדה גרמנית.