מבצע חמץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 72:
המבצע הביא להסרת האיומים המידיים על תל אביב. כוחות 'ההגנה' בתל אביב, אשר השתחררו מעול ההגנה על עירם וסביבתה, יכולים היו להיפנות למשימות בחלקי הארץ השונים, ולכך נודעו השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת.
 
השלכה נוספת של המבצע היתה כניעת יפו -ההנחה הייתה שכיתור יפו יביא לכניעת תושביה מבלי שיגרור התנגשות עם הכוחות הבריטיים והנחה זו התממשה. ב-[[30 באפריל]] הוכרע הקרב ומפקד "צבא ההצלה" בעיר נמלט ממנה בדרך הים. רוב מוחלט של תושבי העיר הערבים נמלטו ממנה. ובב-[[13 במאי]], חתמויום מנהיגיה על הסכם כניעה. למחרת היום היה ה-[[14 במאי]] יוםלפני [[הכרזת העצמאות]], שבוחתמו עזבומנהיגי אתיפו העירעל המשטרההסכם והצבא הבריטיים ב-14 במאיכניעה.{{הערה|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''' הוצאת דביר, עמ' 104, 2004.}},
 
המבצע הוביל לבריחת רוב התושבים הערבים של יפו והישובים האחרים. כדי למנוע את עזיבת התושבים, הטילה "הועדה הלאומית הערבית" ביפו מס מיוחד על היוצאים. לאחר שהעזיבה לא קטנה, איימה המליציה העירונית בהחרמת רכוש העוזבים ואף בעונש [[מוות]]{{הערה| יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 146}}. למרות זאת רוב תושבי העיר נמלטו דרך הנמל והפליגו בעיקר ל[[ביירות]] ול[[עזה]]. מאוכלוסייה של כ-70,000 אלף ערבים לפני המלחמה נשארו בעיר כ-4,000 ערבים בלבד, 1400 מהם גברים, מכל שכבות החברה{{הערה|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 404}}. אלפי תושבים אחרים עזבו את הכפרים והעיירות שהקיפו את יפו. חלק מהישובים נהרסו וחלקם יושבו בהמשך על ידי עולים יהודים.