דני חלוץ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מ סקריפט החלפות (-, אלוף-משנה), הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 29:
|תאריך לידה=[[7 באוגוסט]] [[1948]]
|תאריך פטירה=}}
'''דני (דן) חלוץ''' (נולד ב־[[7 באוגוסט]] [[1948]]) היה ה[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]] ה־18 של [[צה"ל]] ([[יוני]] [[2005]] – [[פברואר]] [[2007]]), קודם לכן כיהן כ[[מפקד חיל האוויר הישראלי|מפקד]] ה-14 של [[חיל האוויר הישראלי]] ו[[סגן ראש המטה הכללי|סגן הרמטכ"ל]]. כרמטכ"ל פיקד על צה"ל במהלך [[תוכנית ההתנתקות]] ו[[מלחמת לבנון השנייה]]. חלוץ הוא הרמטכ"ל היחיד עד כה שהתחיל את שירותו בצה"ל כ[[טייס]]
==ביוגרפיה==
שורה 38:
=== שירותו הצבאי ===
==== טייס קרב ====
חלוץ התגייס בשנת [[1966]], סיים [[קורס טיס (צה"ל)|קורס טיס]] כ[[טייס קרב]] ביולי [[1968]] ובמהלך [[מלחמת ששת הימים]] סייע ל[[טייסת 147]] שפעלה מ[[חצרים (בסיס)|חצרים]]. בתום הקורס הוצב בקורס האימון המתקדם (קא"מ) על מטוסי [[אוראגן]] ב[[טייסת 113]]. בהמשך שירת במשך ארבעה חודשים כטייס [[מיסטר]], ושמונה חודשים כטייס [[ווטור]]. בדצמבר [[1969]] עבר ל[[טייסת 201]] ("טייסת האחת"), טייסת ה-[[F-4 פנטום]] הראשונה בחיל האוויר. לחם כ[[טייס]] ב[[מלחמת ההתשה]] והשתתף ב־40 גיחות מבצעיות, בהן הגיחה בה נהרג מפקד הטייסת [[שמואל חץ]], שהיה חונכו. ב-[[1971]] הוצב לשירות כמדריך ב[[בית הספר לטיסה]] ובמקביל שירת ב[[הצבת חירום]] בטייסת 201. השתחרר מצה"ל באוגוסט [[1973]] בדרגת סרן.
ב[[מלחמת יום הכיפורים]] (באוקטובר 1973) שירת ב[[שירות המילואים בישראל|מילואים]] בטייסת 201 כטייס פנטום. במהלך המלחמה השתתף ב־43 גיחות תקיפה ובהן ב[[תקיפת המטכ"ל הסורי]]{{הערה|1=דני חלוץ, "'''בגובה העיניים'''", [[ידיעות ספרים]], [[2010]], עמוד 100, "נכנסנו לתקיפה, שקט מוחלט ואף אחד לא יורה... מוזר! ארבעת המטוסים מטילים 24 פצצות על המתחם. הפיצוצים על הקרקע צבעו אותה בכתום שחור. פגענו פגיעות מצוינות. מראה תחנת הכוח קורסת תחת מטר הפצצות היה מרשים בעוצמתו".}}. כמו כן הפיל חלוץ במלחמה שלושה מטוסי אויב: [[מיג-21]] מצרי, ושני מיג-21 סוריים [[תקיפת מתקני הדלק בצפון סוריה|מעל חומס]]. אחרי המלחמה חזר לשירות קבע ובשנים [[1975]]–[[1978]] שירת כסמ"ט ב' וכסמ"ט א' בטייסת 201 וכסגן מפקד טייסת תעופה. השתחרר שוב בשנת 1978 ולמד לתואר ראשון ב[[כלכלה]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]].
חלוץ חזר לשירות פעיל בחיל האוויר בשנת [[1982]], בזמן [[מלחמת לבנון הראשונה]]. לאחר המלחמה הוסב לטייס [[F-16]] ("נץ"). בשנת [[1983]] מונה לראש מדור במחלקת אמצעי לחימה שב[[להק ראש המטה]]. בשנת [[1984]] הועלה לדרגת [[סגן
==== מפקד חיל האוויר ====
במסגרת תפקידו כמפקד חיל האוויר ביצע חלוץ שינויים מקיפים בחיל האוויר וזכה להערכה רבה מקציני החיל. בתקופתו החלו להיקלט מטוסי ה-[[F-16|F-16I]] ("סופה") המסוגלים לתקוף מטרות בטווחים ארוכים בכל תנאי מזג האוויר. כמו כן, הרחיב חלוץ את השימוש ב[[כטב"מ|כלי טיס בלתי מאוישים]] והידק את שיתוף הפעולה עם כוחות היבשה (דבר שבא לידי ביטוי משכנע ב[[מבצע ימי תשובה]]). בתקופתו ביצע חיל האוויר מאות "[[סיכול ממוקד|סיכולים ממוקדים]]" שבהם נהרגו עשרות בכירי [[טרור]] פלסטיניים.
בנוסף, פעל חלוץ לשיפור ה[[תרבות ארגונית|תרבות הארגונית]] בחיל האוויר ולהקטנת מספר [[תאונת אימונים|תאונות האימונים]], התאונות המבצעיות והתקלות הטכניות בחיל{{הערה|1={{nrg|עמיר רפפורט|עידן דן|875/111|25 בפברואר 2005|1|}}.}}. מאמציו נשאו פרי ובתקופתו התאונות בחיל היו מעטות. חלוץ השיג השג נדיר של שנתיים וחצי ברציפות שבהן לא התרסק אף כלי טיס של חיל האוויר{{הערה|{{ynet|פליקס פריש, שרון רופא-אופיר|מפקד חיל האוויר קירקע את כל מטוסי ה-אף-16|2454793|25 בפברואר 2003}}}}.
את כהונתו כ[[מפקד חיל האוויר הישראלי|מפקד חיל האוויר]] חתם חלוץ בפיקוח על [[סיכול ממוקד|חיסולו]] של מייסד ה[[חמאס]] [[אחמד יאסין]] ב־[[22 במרץ]] [[2004]] מ[[טיל]]ים שירו [[מסוק]]י [[AH-64 אפאצ'י]].
במהלך שירותו בחיל האוויר צבר חלוץ כ־4,000 שעות טיסה והפיל ב[[קרב אוויר|קרבות אוויר]] שלושה מטוסי אויב.
שורה 65:
{{ציטוט|מרכאות=כן|אם את בכל זאת מאוד רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה, אז אני אומר לך: אני מרגיש מכה קלה באווירון, כתוצאה משחרור הפצצה. כעבור שנייה זה עובר, וזה הכל. זה מה שאני מרגיש.}}
בעקבות דבריו של חלוץ התעוררה סערה ציבורית. קבוצה של אנשי רוח מן השמאל, בשיתוף עם תנועת "[[יש גבול]]" הגישו עתירה ל[[בג"ץ]] בדרישה לפתוח בחקירה פלילית בעניין הרג הילדים{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=03087940.n30|סוג=בג"ץ|עותר=יואב הס ואחרים|משיב=הפרקליט הצבאי הראשי}}, ניתן ב-23.12.2008}}, ואחר כך דרשו לעכב את מינויו של חלוץ לתפקיד סגן הרמטכ"ל עד שתפתח חקירה שכזו{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=04057570.o11|סוג=בג"ץ|עותר=יואב הס ו-30 אחרים|משיב=סגן הרמטכ"ל, האלוף דן חלוץ}}, ניתן ב-26.1.2005}}.
בג"ץ הורה לחלוץ להבהיר את עמדתו בסוגיה, וחלוץ הגיש תצהיר ובו הסביר כי הדברים אינם משקפים את עמדתו המוסרית:
שורה 94:
במהלך חודש יוני [[2006]], בתגובה להגברת ירי הרקטות מרצועה עזה, הרג צה"ל שני פעילי חמאס ברצועה, לאחר הפוגה ב[[סיכול ממוקד|סיכולים הממוקדים]] בת יותר משנה. כמו כן ביצע צה"ל התקפות נרחבות ברצועה, שבהן נהרגו 7 אזרחים ונפצעו יותר מ-50 בני אדם, בהם נשים וילדים ששיחקו בחוף הים{{הערה|1={{nrg|אמיר בוחבוט וברק רביד|"7 פלסטינים חפים מפשע נהרגו בתקיפה"|433/376|9/6/2006||}}}}. חלוץ הורה להפסיק את הירי עד לסיום תחקיר האירוע. לאחר מכן, חטפו אנשי החמאס את חייל צה"ל [[גלעד שליט]] בסוף יוני 2006, בגבול [[רצועת עזה]], לאחר שעברו את גדר הגבול ב[[מנהרה]] ותקפו עמדה של צה"ל. בעקבות זאת יצא צה"ל, בפיקודו של חלוץ, ל[[מבצע גשמי קיץ]], שנועד לפגוע בתשתיות הטרור ולהפעיל לחץ שיביא לשחרורו של החייל החטוף.
ב־[[12 ביולי]] 2006 פתח [[חזבאללה]] בירי [[רקטה|רקטות]] לאורך [[גבול הצפון]], ובמהלכו תקף סיור של צה"ל, הרג שלושה מחיילי הסיור וחטף שניים אחרים. בעקבות זאת יצא צה"ל למבצע "שינוי כיוון" בלבנון, שהפך ל[[מלחמת לבנון השנייה]]. המערכה התבססה בתחילה על מתקפה אווירית, ובהמשך התרחבה לפעילות קרקעית של [[זרוע היבשה]] שכללה [[גיוס מילואים]] ב[[צו 8|צווי 8]].
במהלך המלחמה נוצר קרע בין חלוץ לבין אלוף [[פיקוד הצפון]], [[אודי אדם]], ובהליך שנתפס כהבעת אי-אמון בתפקודו של האחרון מינה חלוץ את סגן הרמטכ"ל, אלוף [[משה קפלינסקי]], כנציג הרמטכ"ל בפיקוד הצפון. ב-28 ביולי, לאחר שהתלונן על כאבי בטן ותשישות, חלוץ אושפז בבית החולים איכילוב לסדרת בדיקות, שלאחריהן שוחרר למנוחה. האירוע זכה לסיקור נרחב בכלי תקשורת ערביים<!-- לנפח את ה"הישגים" בבינת ג'בל ומארון א-ראס -->.
שורה 106:
====לאחר המלחמה====
לאחר סיום המלחמה התפתח דיון ציבורי לגבי המשך כהונתו של חלוץ בתפקיד, כאשר חלוץ, בתמיכתו של שר הביטחון [[עמיר פרץ]], הצהיר שלא יעזוב את התפקיד ויתמקד בהכנת הצבא לעימות עתידי, כמו גם תיקון הליקויים שהתגלו במהלך המלחמה.
ב-[[17 בינואר]] 2007 חלוץ התפטר מתפקידו. במכתב ה[[התפטרות]] ציין כי המתין לסיום העבודה של ועדות הבדיקה ל[[מלחמת לבנון השנייה]]{{הערה|{{ynet|דני חלוץ|מסמך: מכתב ההתפטרות המלא של חלוץ|3353281|17 בינואר 2007}}}}, ולאחר "שנקבע מתווה ליישום לקחי התחקור", הוא מקבל על עצמו את האחריות ומסיים את תפקידו. ב-[[13 בפברואר]] ב[[ועדת החוץ והביטחון|וועדת החוץ והביטחון]] נשא חלוץ נאום פרידה מריר ובו אמר "הכי כואב לטייס כאשר מספר 2 שלו יורה לו בגב"{{הערה|{{nrg|[[אריק בנדר]]|חלוץ: הכי כואב כשמספר 2 יורה בך בגב|543/285|13 בפברואר 2007||}}.}} ב־[[14 בפברואר]] 2007 הוחלף על ידי [[גבי אשכנזי]].
שורה 112:
===לאחר הפרישה מצה"ל===
[[קובץ:Dan Halutz.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דני חלוץ]]
ב־[[30 באפריל]] 2007 פורסם דו"ח הביניים של [[ועדת וינוגרד]], שחקרה את אירועי [[מלחמת לבנון השנייה]]. בדו"ח נקבע כי חלוץ, בנוסף לראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון פרץ, כשלו בתפקידיהם בניהול המערכה. בדוח הסופי נאמר כי במלחמת לבנון השנייה הייתה החמצה גדולה וחמורה, לאור העדיפות הגדולה של צה"ל על חזבאללה, ומי שאחראי לה הוא הדרג הצבאי, במיוחד כוחות היבשה, עם שותפות מסוימת של הדרג המדיני.
לאחר שפרש מצה"ל, עבר חלוץ לעסקים. הוא מונה ליו"ר ה[[סטארט אפ]] "סטרלינג" שבשליטת איש העסקים [[נוחי דנקנר]], ואחר כך ל[[מנכ"ל]] חברת [[קמור מוטורס]], שבשליטת [[דן ברנר]], יבואנית מכוניות [[BMW]]. בתקופת כהונתו, שתי החברות נחלו כשלונות עסקיים וחלוץ עזב אותן ב-2010, לאחר כשלוש שנים בתפקידו{{הערה|1=עמיר פלג, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4417995,00.html ההפסדים של חלוץ], באתר ynet 15 באוגוסט 2013}}.
בשנת 2010 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "בגובה העיניים" (בהוצאת [[ידיעות ספרים]]), בו הוא משיב, בין השאר, על הטענות שעלו נגדו בנוגע לתפקודו במלחמת לבנון השנייה. חלוץ ממשיך לשרת במילואים כמדריך בבית הספר לטיסה של חיל האוויר{{הערה|1=מוריה בן-יוסף, [http://www.israeldefense.co.il/?CategoryID=483&ArticleID=597 הרמטכ"ל שהתפטר, האלוף שהמשיך הלאה והקמ"ן שהתאבד], "ישראל דיפנס", {{כ}} 11.07.2011.}}.
| |||