הבשורה על-פי יעקב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←תוכן הבשורה: - תקציר ההתרחשות |
סקריפט החלפות (אזור, אחר כך) |
||
שורה 6:
על פי המסופר בראשית הבשורה, היא נכתבה על ידי "יעקב" אשר כתב אותה ב[[ירושלים]] - כך לכאורה הטקסט טוען כי נכתב על ידי [[יעקב הצדיק]] - אחיו למחצה של [[ישו]] (בנו של [[יוסף הקדוש|יוסף]] בן זוגה של [[מרים, אם ישו]]) מנישואיו הקודמים (כטענת בשורה זו - ולא, כמקובל, בנם של יוסף ומרים שנולד לאחר [[הולדת ישו]]).
מחקרים הראו, בהתבסס על תוכן הבשורה, כי כותב הבשורה לא היה מודע למנהגי ה[[יהדות]], ולכן לא ייתכן שיעקב הצדיק (שהיה יהודי) כתב את הבשורה, וכי הבשורה היא [[פסאודואפיגרפיה]]. [[ארמז]]ים ו[[אנלוגיה|הקבלות]] ל[[תרגום השבעים]] מהם ניתן לראות את ההבדלים בין תרגום זה לטקסט המסורה המקורי בעברית של [[התנ"ך]] מעידים על כך שכותב הבשורה לא ידע [[עברית]] וכי קרא את התנ"ך רק ב[[יוונית]].
המלומדים מסכימים כי הבשורה נכתבה באמצע [[המאה השנייה]]. אזכורה הראשון מופיע בכתבי [[אוריגנס]] מ[[אלכסנדריה]] מ[[המאה השלישית]], הקובע כי בשורה זו דומה ל[[הבשורה על פי פטרוס|בשורה על פי פטרוס]]{{אנ|Gospel of Peter}} וכי הטקסט מאוחר (לאור סגנונו ולאור העובדה כן הן בשורה זו והן הבשורה על פי פטרוס טענו כי יעקב הוא בנו של יוסף מנישואיו הקודמים).
שורה 24:
* החלק השלישי מתאר את לידת ישו ואת החבאתו מ[[הורדוס]].
תמה חוזרת בספר היא שמירה אישית שהאל מעניק למרים, טהרתה ובתוליה הנצחיים (דבר שנקבע על ידי ה[[מיילדת|מיילדות]] הבאות לבדוק אותה לאחר הולדת ישו).
כחלק מתמה זו מספרת הבשורה כי "אחיו" של ישו המוזכרים בבשורות אחרות הם ילדיו של יוסף מנישואיו הקודמים. מסיבה זו נאסר הספר לקריאה על ידי [[הכנסייה הקתולית]], מפני שעמדת הבשורה תואמת את עמדת [[הכנסייה היוונית אורתודוקסית]] בדבר אחי ישו (ה"[[אדלפוי]]") - בניגוד לעמדת הכנסייה הקתולית לפיה ה"אחים" הם למעשה בני דודים של ישו.
תיאור המופיע בבשורה זו ואינו מופיע בספרי ה[[בשורות]] המהווים חלק מהברית החדשה הוא תיאור הולדתו של ישו במערה, ותיאור הירצחו של [[זכריה (כהן)|זכריה]], אביו של [[יוחנן המטביל]] ב[[בית המקדש]], כאשר לא רצה להסגיר את מיקום בנו.
תיאור הולדת ישו במערה זכה לפופולריות, ובעקבותיו יצירות אמנות רבות מתקופת ה[[רנסאנס]] וכן יצירות דתיות ([[איקונין|איקונות]]) ביזנטיות מתארות את הולדת ישו בתוך מערה.
שורה 35:
אשתו של יואכים, אנה, התאבלה. לאחר שיחה עם המשרתת שלה היא מתנקה, לובשת בגדי חתונה ובשעה התשיעית יורדת לשבת בגן ולהתפלל אל האל.
אנה נושאת עיניה השמיימה ובשיחתה/תפילתה לפני האל שופכת את נפשה בזעקה קיומית - לשם מה נוצרתי? אפילו העצים והחיות יותר מועילים לפניך ה'.
מלאך מתגלה לאנה ואומר לה שהאל שמע את תפילתה ויוולד לה ילד שיוודע בכל העולם. אנה מבטיחה שהילד שיולד לה יוקדש לאל.
ביום למחרת יואכים הולך למקדש ומביא את הקרבנות לכהן. הוא עושה לעצמו סימן על פני הכהן ולאחר שהסימן מתגשם הוא גם חוזר לביתו וכעבור תשעה חודשים נולדת בת - מריה.
לאחר שישה חודשים הילדה גדלה ואנה ניסתה לתת לה ללכת - לאחר שהצליחה. החליטה אנה שמריה לא תלך יותר על הקרקע וסידרה לה מיטה מכריות. בגיל שנה ערכו סעודה לכבודה ויואכים ציין שביתו מוקדשת לכהנים. בסיום הסעודה אנה שרה שיר שבח לה'. (מקביל לשירת חנה)
לאחר שמלאו שנתיים לילדה, מציע יואכים לקחת את הילדה למקדש אולם אנה מתעקשת ומבקשת להמתין לגיל 3. בהיותה בת שלוש מובלת הילדה אל בית ה' בתהלוכה.
מריה מסתדרת במקדש ולא שבה להוריה. מזון היא מקבלת מידי המלאך. בהגיעה לגיל 12 חוששים הכהנים לכך שהיא תטמא את מקדש ה' ולכן מבקשים מהכהן הגדול (זכריה) להתפלל כדי להבין מה לעשות. המלאך מצווה על זכריה לקחת את מריה אל אלמני העם ומי שיקבל סימן לגביו הוא יהיה בעלה של מריה.
בהתכנסות של כל האלמנים מגיע גם יוסף. לאחר הניסוי שבו כל אחד מן האלמנים לוקח מטה (כמו אצל קורח), באה יונה ועפה הישר אל ראשו של יוסף ולכן הכהן מצווה עליו לקחת את מריה לביתו. יוסף חושש מפני "מה יגידו" והוא הרי זקן ובעל ילדים. הכהן לוחץ עליו ומזכיר את ספקותיהם של דתן ואבירם.
הכהנים מזמינים שבע בתולות ומציגים לפניהם צעיפים בצבעים שונים. מריה לוקחת את הארגמן וחוזר לבית.
מריה בדרכה למלא כד מים שומעת קול מדבר אליה ואיננה רואה את מקורו. בשובה הביתה היא מוציאה את הצעיף ואז המלאך מתגלה אליה ומבשר לה שהיא עתידה ללדת בן בזכות זה שמצאה חן בעיני האל. בתשובה לשאלתה אומר לה המלאך שהיא תיפקד בידי האל.
כאשר מריה הולכת אל הכהן הוא מספר לה שהיא תהיה אהודה ומבורכת בפי כל הדורות. היא הולכת לאליזבת ושם היא נמצאת שלושה חודשים כאשר הריונה הולך ומתפתח. באותה העת היא בת 16.
בחודש השישי להריונה שב יוסף מעבודתו/מבניינו והוא רואה שמריה הרה. הוא נחרד וכועס על כך שקיבל אותה כמשמורת בהיותה בתולה מאת הכהנים וכעת היא הרה. הוא שואל אותה איך עשתה לו כך. היא עונה: לא בא אליי אף אחד, אלוהים יודע
יוסף חושש מאוד ובמהלך הלילה הוא מתחבט מה לעשות - מצד אחד, אם יסתיר את חטאה ייפגע, מצד שני, אם יוציא את חטאה לאור גם ייפגע. מלאך מתגלה אליו בחלום הלילה ואומר לו - אל תפחד, יוולד לה בן ושמו יהיה ישוע כי הוא יושיע אתכם.
פונה אל יוסף אדם בשם אנאיס ושואל אותו מדוע לא הגיע לחגוג עם כולם. תוך כדי שיחה מבחין אנאיס שמריה ילדה בן. הוא הולך לספר לכהן שבתורו נוזף ביוסף על כך שטימא את האשה הבתולה שקיבל מהמקדש וכוס גם על מריה עצמה שנטמאה. יוסף אומר לכהן שהוא טהור ולא עשה למריה דבר, מריה אף היא
הכהן מודיע ליוסף שעליו לוותר על מריה. יוסף פרוץ בבכי והכהן מחליט לעשות מבחן אמת ליוסף ולמריה ונותן לשניהם לשתות את מי המרים. לאחר ששניהם שותים את המים (שאמורים לבדוק אם מישהו מהם נטמא/שיקר), לא קורה דבר. לאחר ששניהם יצאו זכאים, יוסף לוקח את מריה לביתו שמח וטוב לב.
באותו זמן היה צו של הקיסר אוגוסטוס על מרשם אוכלוסין של כל האנשים. יוסף לא ידע כיצד לרשום את מריה, מצד אחד, לרשום אותה כאשתו אינו יכול, מצד שני, גם לרשום אותה כבתו אינו יכול. יוסף מתבונן על מריה ורואה אותה בוכה וחושב שהיא עסוקה באותו עניין כמותו (החשש מהצו הקיסרי) במבט שני הוא רואה אותה צוחקת. הוא שואל אותה על חילופי מצב הרוח שלה והיא אומרת לו - אני רואה בעיניי שני עמים. אחד בוכה ואחד צוחק. היא כורעת ללדת ומבקשת ממנו למצוא לה מקום.
הוא מכניס אותה למערה ומשאיר את שני בניו לצדה תוך שהוא הולך לחפש מיילדת
פתאום יוסף רואה אישה יורדת מן הגבעה. האישה שואלת אותו - "לאן אתה הולך?" יוסף מסביר את המצב ומציין שהולך לחפש מיילדת עבריה. האישה מטילה ספר בסיפור של יוסף (האשה ההרה איננה אשתו, היא בתולה קדושה שהרתה לאלוהים). שניהם הולכים למערה
המיילדת מביאה את סלומי למריה ולבקשתה מריה מאפשרת לסלומי להרגיש שהיא אכן בתולה. אולם, ספק זה של סלומי עולה לה בתחושת צריבה חזקה בידה על כך שהטילה ספק בקיומו של הנס. סלומי מתפללת לאל שישיב לה את ידה ומלאך נגלה אליה ואומר לה שאם תגע בילד, ידה תשוב לתיקונה. סלומי עושה זאת ומבטיחה שתעבוד לילד. בצאתה מהמערה היא שומעת קול שמצוה עליה לא לומר דבר עד שיגיע הילד לירושלים
יוסף בא לחזור ליהודה אך הוא מגלה שיש מהומה גדולה בבית לחם, שכן הגיע מגי ואמר "איפה נולד מלך היהודים?, ראינו את הכוכב שלו ובאנו לסגוד לו." הורדוס שמע זאת והוטרד ושלח (מסיבותיו) לחפש את מלך היהודים שנולד. המאגי תיאר את המראה בכוכבים של לידת מלך היהודים ככוכב ענק שהיה בשמיים והסתיר את כל שאר הכוכבים.
| |||