כלבת – הבדלי גרסאות

במשנה מובא אף דעתו של [[מתיא בן חרש]] הסבור שאכילת חלק מכבדו של הכלב היא תרופה בדוקה נגד כלבת{{הערה|{{משנה|יומא|ח|ו}}}}, פרופ' [[שמואל קוטק]] שיער שר' מתיא בן חרש שהתגורר ברומי הושפע מהרפואה המקובלת שם{{הערה|למשל מהרופאים [[פדניוס דיוסקורידס]] ופלינוס}}. מנגד חכמים פקפקו על פעולתה של תרופה זו.

 

===ישראל===

עד שנת 1913 היו צריכים ננשכים שהיה חשד שננשכו על ידי חיה נגועה בכלבת לנסוע ל[[איסטנבול]] או ל[[מצרים]] לקבלת זריקות חיסון נגד כלבת.{{הערה|{{מוריה||מכון פסטור בירושלים|1913/02/06|00204}}}} בעקבות שני מקרי מוות מכלבת בתחילת 1913, פנו נכבדי הקהילה בירושלים, בהם [[דוד ילין]], אל [[נתן שטראוס]] בבקשה שיקים מכון פסטר בירושלים{{הערה|{{הצבי||מכון פסתור בירושלים|1913/02/07|00100}}}} ובמרץ 1913 הובטח שהמכון יוקם.{{הערה|{{מוריה||יסוד מכון פסטור בעירנו|1913/03/04|00302}}}} באפריל 1913 החלה המשלחת של [[פטר מיהלנס]] לטפל בנשוכים נגד מחלת הכלבת.{{הערה|{{מוריה||ירושלים|1913/04/04|00204}}}}. במהרה נפתח המכון הכל לאומי בשותפות יהודית-גרמנית בה ניתן הטיפול נגד כלבת על ידי מחלקה בראשות [[אריה בעהם]].{{הערה|{{החרות ירושלים|ד"ר אריה בהם|מכתב גלוי|1913/09/03|00305}}}} הפעילות נמשכה תחת [[תחנת הבריאות העברית]].