דיספוריה מגדרית – הבדלי גרסאות

'''דיספוריה מגדרית''' (באנגלית: '''Gender Dysphoria''') כוללת קונפליקט בין ה[[זהות מגדרית|זהות המגדרית]] או ה[[זוויג|מין פיזיולוגי]] של אדם ששויכה לו בלידתו, לבין הזהות המגדרית שאיתה הוא מזדהה. אנשים עם דיספוריה מגדרית עלולים להרגיש תחושה חזקה של [[דיספוריה|אי-נוחות, אומללות או מצוקה]] ביחס למגדר שיועד להם, שלפעמים קשורה לאי-נוחות ביחס לגוף שלהם (במיוחד התפתחות בזמן [[בגרות מינית|הבגרות המינית]]) או לאי-נוחות ביחס ל[[תפקידי מגדר|תפקידים המגדריים]] שמצופים מהם. {{הערה|[https://www.psychiatry.org/patients-families/gender-dysphoria/what-is-gender-dysphoria What Is Gender Dysphoria?], The American Psychiatric Association}} מצוקה כזו עשויה להופיע בקרב [[טרנסג'נדר]]ים. [[האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית]] שאחראית לפרסום "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות" ([[DSM|DSM-5: Diagnostic and Statistical Manual]]) מבהירה כי "אי-נוחות מגדרית, אינה בפני עצמה הפרעה נפשית. המרכיב הקריטי בדיספוריה מגדרית הוא נוכחות קלינית של מצוקה שמשויכת למצב זה".{{הערה|[https://www.psychiatry.org/File%20Library/Psychiatrists/Practice/DSM/APA_DSM-5-Gender-Dysphoria.pdf Gender Dysphoria], American Psychiatric Publishing}}

המונח '''דיספוריה מגדרית''' הופיעה לראשונה כקטיגוריהכקטגוריה אבחונית בDSM-5, לאחר דיון ממושך בקרב הקהילה הקלינית והמחקרית בתחומי הרפואה והפסיכולוגיה. הדיון במונח זה התרחש לאור הביקורת, שהגיעה מהקהילה ה[[טרנסג'נדר]]ית ומאנשי טיפול ומחקר מסוימים, על האבחנה שהופיעה במהדורה הקודמת של ה-DSM, ה-[[DSM-IV-TR]], '''הפרעת זהות מגדרית''' (ב[[אנגלית]]: '''Gender identity disorder''', ב[[ראשי תיבות]]: '''GID'''), לפיה מצוקות שנובעות מחוויית המגדר מוגדרות כ[[הפרעה נפשית|הפרעות נפשיות]]. למרות השינוי שחל ב-DSM, "הפרעת זהות מגדרית" עדיין מופיעה במדריך האבחנות הפסיכיאטריות ([[ICD|ICD-10]]: international classification of diseases).

אנשים בגילאים שונים עשויים לחוות דיספוריה מגדרית כאשר המגדר שאליו הם שויכו בלידתם אינו משקף את חוויית המגדר שלהם או את ה"פרפורמנס" המגדרי (באנגלית: gender performance) שלהם (המושג "פרפורמנס" מתייחס במקרה זה לאופן שבו אנשים מבטאים את ה[[זהות מגדרית|זהות המגדרית]] שלהם). עם זאת, לא כל אדם שחש אי התאמה בין המגדר שאליו שויך בלידה ובין החוויה או המבע המגדרי שלו, ירגיש בהכרח מצוקה נפשית או יחווה קשיים רגשיים. זוהי סוגיה מורכבת, ואחד הגורמים החשובים שמשפיעים על מידת המצוקה הנחווית הוא מידת הקבלה של הסביבה וקיומה של רשת תמיכה חברתית נגישה ופעילה. מי שמתמודדים עם דיספוריה מגדרית, עשויים להזדקק לנטילת הורמונים או להתערבויות כירורגיות שונות כדי להקל על מצוקתם הנפשית.

'''קריטריון A:''' חוסר התאמה בין השיוך המגדרי בלידה (גבר או אישה) ובין החוויה ו/או ההבעה המגדרית (פרפורמנס) של האדם. תחושה זו של אי התאמה צריכה להימשך לפחות שישה חודשים ולבוא לידי ביטוי ''לפחות באחד'' מששת תת-הסעיפים של קריטריון A (תת-סעיפים אלה קשורים בהעדפה של המאפיינים הפיזיולוגיים, הרגשיים והחברתיים שנחשבים קשורים למגדר שעמו האדם מזדהה ולדחייה של המאפיינים שנחשבים כתואמי המגדר שאליו האדם שויך בלידה, והם מפורטים ב-DSM-5).

'''קריטריון B:''' מצוקה נפשית ניכרת שקשורה לחוסר ההתאמה בין חוויית המגדר של האדם ובין המגדר הנתפש או המיוחס לו או לה על ידי הסביבה, ו/או פגיעה בתפקוד החברתי, הלימודי ו/או בתחומי חיים אחרים.

'''קריטריון A:''' חוסר התאמה בין השיוך המגדרי בלידה (גבר או אישה) ובין החוויה ו/או הפרפורמנס המגדריים של האדם. תחושה זו של אי התאמה צריכה להימשך לפחות שישה חודשים ולבוא לידי ביטוי ''לפחות'' ''בשניים'' מתוך ששת תת-הסעיפים של קריטריון A (תת-סעיפים אלה דומים לאלו שמפורטים בחלק מתייחס לאבחנה של ילדים, אך אינם זהים וגם הם מופיעים ב-DSM-5).

'''קריטריון B:''' מצוקה נפשית ניכרת שקשורה לחוסר ההתאמה בין חוויית המגדר של האדם ובין המגדר הנתפש או המיוחס לו או לה על ידי הסביבה, ו/או פגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, האקדמי ו/או בתחומי חיים משמעותיים אחרים.

* הזדהות חזקה לאורך זמן עם המגדר השני (ולא רק במטרה לזכות ברווחים חברתיים-תרבותיים שונים בשל השתייכות למגדר זה).

בעבר היה קושי להעריך את שכיחות התופעה, ולרוב היא הייתה מוערכת על פי אחוז המעוניינים בתהליךבהליך ל[[שינויהתאמה מיןמגדרית]].

== גורמים משוערים ==

הטיפול המקובל הוא [[טיפול פסיכולוגי]], שמטרתו לרוב היא לתמוך באדם ובהתמודדותו עם תחושותיו, ללא ביקורת ושיפוטיות, לעזור לו לחוש בנוח עם הזהות המינית המגדרית הרצויה, וכן ללוות ולתמוך בו במקרה של החלטה על בלוקרים, הורמונים ו[[ניתוח לשינוילהתאמה מיןמגדריתן]]. כאשר מדובר בילד או מתבגר, הטיפול נועד במקביל לתמוך גם בהורים, להדגיש את חשיבות התמיכה שלהם בילד ללא ביקורת, לעזור להם לסייע לילד בהתמודדותו מול התגובות וה[[סטריאוטיפ]]ים בחברה לגבי התנהגותו, וכן להסביר להם את חשיבות ההתערבות המוקדמת, בין אם תוביל לשינוי בזהותו המינית של הילד ובין אם לאו.