אדולף היטלר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 97:
ב-7 באוקטובר [[1916]], נפגע היטלר ברגלו מרסיס של פגז ב[[הקרב על הסום|קרב על הסוֹם]] והועבר לאשפוז בגרמניה. זו הייתה הפעם הראשונה מחוץ לחזית מזה שנתיים. לאחר שהחלים, נסע לטייל ב[[ברלין]], ולאחר מכן הוצב לתפקיד קל במינכן. במינכן נדהם היטלר לראות את האדישות של האנשים כלפי המאמץ המלחמתי. מאוחר יותר, הוא נטה לתלות את האשם ב[[יהודים]], בהם ראה קושרי קשר נגד המאמץ המלחמתי הגרמני.
 
כדי להתרחק מהאזרחים הלא אכפתיים, ביקש היטלר לשוב אל חבריו בחזית ונשלח לשם במרץ [[1917]]. אחרי שבדצמבר 1914 קיבל היטלר את אות "צלב הברזל" מדרגה שנייה, הוא קיבל באוגוסט [[1918]] את אות [[צלב הברזל]] מדרגה ראשונה, עיטור נדיר למדי לחייל שאינו קצין (דרגתו של היטלר הייתה רב -טוראי, קורפורל). האירוניה היא, שאת ההמלצה לצלב הברזל נתן מפקדו של היטלר, השליש היהודי של גדודו [[הוגו גוטמן]], עובדה שהיטלר השתדל להסתיר בשנים שלאחר מכן{{הערה|ראו גם [[ארנסט הס]] מפקדו היהודי של היטלר שזכה אחר כך להקלות מסוימות}}. על אף שהיה חייל טוב, לא נחשב היטלר מתאים לפקד כקצין, גם מטעם היעדר רכוש, דבר ששימש עדיין באותה תקופה אלמנט חשוב בקביעת אפשרות קידום בדרגה.
 
ככל שהתקדמה המלחמה והכף הלכה ונטתה כנגד הגרמנים, נטה היטלר יותר ויותר ל[[מרה שחורה]]. הוא היה מתבודד ומשתלח ב"יריבי גרמניה", היהודים וה[[מרקסיזם|מרקסיסטים]]. באוקטובר [[1918]], בעקבות מתקפת גז בריטית ליד איפר (Ypres), סבל היטלר מעיוורון זמני ונשלח לטיפול בבית חולים צבאי.