אורי ברבש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: אלוף-משנה
שורה 40:
בדצמבר [[1989]] נבחר ברבש לבמאי העשור בקולנוע הישראלי בסקר שנערך על ידי [[המכון הישראלי לקולנוע]] ועיתון [[ידיעות אחרונות]].
 
בשנת [[1990]] יצר ברבש את "דרך הנשר", שוב עם אחיו בני, שכתב את התסריט יחד עם אסי דיין. הסרט עוקב אחר רגעיו האחרונים של אדם עקב מחלה ממארת, בכיכובם של [[אלי דנקר]], [[גידי גוב]] ו[[נורית גלרון]]. ב-[[1991]] ביים את "זמן אמת", אותו כתב בני, המספר על הליכי חשבון הנפש על [[אלוף -משנה]] לשעבר עם [[מלחמת יום כיפור]], בכיכובו של אסי דיין. ב-[[1992]] שיתפו האחים פעולה פעם נוספת, ליצירת [[סרט המשך|סרט ההמשך]] של "מאחורי הסורגים" ("מאחורי הסורגים 2") המספר את המשך עלילותיהם של אסירי הכלא, אך הסרט נכשל בקופות ובביקורות. באותה שנה יצרו את "[[ללקק ת'תות]]" בכיכובם של [[אקי אבני]] ו[[אורי בנאי]].
 
בשנת [[1994]] ביים ברבש את [[סדרת טלוויזיה|סדרת הטלוויזיה]] "[[משפט קסטנר (סדרת טלוויזיה)|משפט קסטנר]]" אותה כתב [[מוטי לרנר]] ואשר זכתה בסוף אותה שנה ב[[פרס האקדמיה לטלוויזיה]]. בסדרה כיכבו [[ששון גבאי]], [[יונה אליאן]] ו[[יצחק חזקיה]]. באותה שנה ביים גם את הסרט "[[ייפוי כוח (סרט)|ייפוי כוח]]", בכיכובו של [[יורם חטב]], אודות [[דב גרונר]] - לוחם ה[[אצ"ל]] שהוצא להורג על ידי [[המנדט הבריטי|הבריטים]]. ב-[[1995]] ביים את סדרת הטלוויזיה "סיטון" בכיכובו של ששון גבאי ואשר עוקבת אחר עורך דין המתקשה לנהל כרצוי את חייו האישיים. בשנת [[1997]] ביים את הסדרה "קו 300", אותה כתב מוטי לרנר ושעקבה אחר הפרשה ההיסטורית שנקראה [[פרשת קו 300]] או "פרשת השב"כ".