אסכולת תל אביב – הבדלי גרסאות

אסכולת תל אביב דנה ב"'''מילוי פערים'''" בטקסט. במספר מאמרים מזכירים פרי ושטרנברג דוגמה קלאסית למילוי פערים על ידי הקורא: בשיר "[[יונתן הקטן]]", לא מציין הטקסט כי מכנסיו של יונתן נקרעו בשל הטיפוס על העץ; אך הקורא, המבקש לקשור כמה שיותר פרטים זה לזה, מסיק זאת בעצמו – ובכך ממלא פער בטקסט. אסכולת תל אביב מכנה קריאות כאלה בשם "'''היפותזות'''", ומכלילה מספר היפותזות תחת ההגדרה "'''מסגרת'''". כל קורא ניגש לטקסט כשהוא מצויד במסגרות – תמונות שלמות של "התנהגות" של העולם. קיימת אצל כל קורא מסגרת של מסעדה, למשל (מסגרת זו כוללת מלצר, שולחנות, מפות, טבח וכו'). כשהקורא נתקל בפרט מידע, הוא מנסה להכפיף אותו אל מסגרת מוכרת לו, במסגרת היפותזת הקריאה שלו. לשיטתה של אסכולת תל אביב, ומנחם פרי בפרט, הטקסט הספרותי מערער על המסגרות ועל ההיפותזות. הטקסט '''טורף את היפותזות הקריאה''' של הקורא, ומחייב אותו לבנות היפותזות חדשות תוך כדי קריאה.

 

 

רעיונות חשובים נוספים שאסכולת תל אביב דנה בהם בהרחבה הם [[מבע משולב]], [[מספר (ספרות)|מספר]], [[מספר מובלע]], אלמנטים של סלקציה ו[[קומפוזיציה]], [[נקודת תצפית (ספרות)|נקודת תצפית]] משולבת, ועוד.