הקרב על גוש עציון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 137:
בשעה 16:30 נתקבלה הידיעה על נפילת כפר עציון, ובן-גוריון, [[לוי אשכול]] ו[[ישראל גלילי]] החליטו להבריק למגיני היישובים האחרים בגוש (רבדים, עין-צורים ומשואות-יצחק), כי אם לא יוכלו להמשיך בקרב, ישמידו את נשקם ויניפו דגל לבן.{{הערה|[[מיכאל בר-זוהר]], '''בן-גוריון''', כרך ב, פרק ד, עמ' 742–743.}}
 
לאחר כיבוש כפר עציון, הערבים המשיכו להמטיר אש על שלושת היישובים הנותרים של הגוש, וכן על ח'רבת זכריה. מתוך חשש כי גורל המגינים של היישובים הללו יהיה זהה לזה של המגנים של כפר עציון, החליטה הנהגת היישוב בירושלים לסגת מהיישובים בתנאי שהלגיון הערבי יגן על התושבים. מעט אחרי חצות התקבלה הודעה על הסדר כניעה שהושג, והוכרז על הפסקת אש החל משעה 4:00 בבוקר ה-14 במאי. למרות ההסכם, התנפל המון ערבי על ח'רבת זכריה, בטרם הגיעו למקום חיילים סדירים או 'הצלב האדום'. כמה מן המגינים ומן הערביפהערבים פתחו באש, וכמה קורבנות נפלו. [[גם לאחר הגעת נציגי 'הצלב האדום וחיילים ערבים סדירים, אירעו מקרים בהם בלתי סדירים פתחו באש. בסופו של דבר, 'הצלב האדום]]' הוביל את הפצועים לירושלים, והלגיון הערבי לקח את שאר המגינים, 320 במספר, כ[[שבוי|שבויי מלחמה]].
 
בשעה 11:00 בבוקר, ה-14 במאי 1948, הגיעה למטה הכללי הידיעה על כניעת גוש עציון.{{הערה|מיכאל בר-זוהר, '''בן-גוריון''', כרך ב, פרק ד, עמ' 746.}}