דאדא – הבדלי גרסאות

פעילות תנועת הדאדא התחילה ב[[ציריך]] שב[[שווייץ]] כהתארגנות להעלאת מופעים וערבים ספרותיים ב"[[קברט וולטר]]" (Cabaret Voltaire). עם מייסדי ה[[קברט]] נמנו [[טריסטן צארה]], ה[[צייר]] [[מרסל ינקו]], [[ז'אן ארפ]] ואשתו [[סופי טאובר]], [[פרנסיס פיקבייה]], [[הוגו באל]] ואחרים. באל פנה אל יאן אפרים (Jan Ephraim), בעליו של בית קפה בשם "Holläandisch Meierei Cafe", ברחוב שפיגלגאסה מס' 1 (Spiegelgasse) בציריך, וסיכם איתו על פתיחת הקברט האוונגרדי. בקברט, שנקרא על שם [[וולטר]], הוגה הדעות והסטיריקן הצרפתי בן [[המאה ה-18]], ערכו האמנים תערובת מקורית בין מופעי בידור, ערבים ספרותיים, [[מיצג]]ים בעלי רוח [[ניהיליזם|ניהיליסטית]], ו[[גלריה]] לאמנות. הוגו באל מציין ביומנו מאותם השנים כי "האידיאלים של התרבות ושל האמנות בתור תוכנייה למופע בידור - זה הואזהו ה"[[קנדיד]]" שלנו כנגד הזמנים"{{הערה|1=וולטר תכנן להקים ב[[שווייץ]] תיאטרון כדי להעלות את קנדיד כמחזה. Ball, Hugo, '''Flight Out of Time''', University of California Press, Berkley, 1995, p. 66, VI/3/1916}}.

לצד יצירות עצמאיות ומקוריות, הוצגו בקברט מיטב יצירות האמנים ה[[מודרניזם|מודרניסטים]] בני התקופה. מקום נרחב הוקדש לפעילות ספרותית שכללה הקראת ספרות ושירה מודרניסטית, בהם שירים אקספרסיוניסטיים כגון אלה של [[אלזה לסקר שילר]], [[פרנץ ורפל]], מקס יעקב (Max Jacob) ואחרים. כמו כן הושמעו יצירות [[מוזיקה|מוזיקליות]] כגון "Berceuse" של [[קלוד דביסי]] או [[סונאטה]] ל[[פסנתר]] ו[[צ'לו]] (אופוס 32) מאת [[קאמי סן-סנס]], והציגווהוצגו עבודות של ציירים כגון [[פבלו פיקאסו]] לצד עבודות אמנות שיצרו חולי נפש. באחד הערבים הללו, עלה אל הבימה גבר שביצע שתי הומורסקות מאת [[אנטון צ'כוב]] וקינח בזמרה של שירי עם. ביומנו כתב באל: "האם אתה יכול לדמיין מישהו השר שירי-עם ל[[תומאס מאן|תומאס]] ול[[היינריך מאן]]?".{{הערה|1=Ball, Hugo, '''Flight Out of Time''', University of California Press, Berkley, 1995, p. 54.}} האירועים בקברט היו פופולריים ומשכו קהל רב שהיה צמא לשערוריות שסיפקו חברי הקבוצה.

שתי הדמויות המרכזיות בקברט היו הוגו באל וטריסטאן צארה. בעוד באל נתפש כמנהיג האינטלקטואלי והאמנותי של התנועה, היה צארה אחראי במידה רבה לפרסומה הרב. באל תיאר אותו באחת מהופעותיו בקברט בה הקריא שירים אותם שלף מתוך כיסי בגדיו השונים.{{הערה|1=Ball, Hugo, '''Flight Out of Time''', University of California Press, Berkley, 1995, pp. 50-51.}} יאנקו תיאר אותו כ"אדם הראשון בהיסטוריה שהצליח להתפרנס משירתו".{{הערה|1=ניומן, פרנסיס מ., "יאנקו/דאדא: ראיון עם מארסל יאנקו", בתוך: '''דאדא וסוריאליזם בצרפת''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 143.}} במופעיהם נהגו חברי הקבוצה להעליב את הקהל ולגדף אותו, להציג [[מחזה|מחזות]] קצרים ו[[תיאטרון האבסורד|אבסורדיים]], כמו מחזות לחלוק, למטרייה ולמכונת כתיבה. תוך שימוש במסכות [[קרטון]] [[גרוטסק#בספרות|גרוטסקיות]] העלו חברי הקבוצה גם מופעי [[מחול]] "פרימיטיביים", שבהם כיכבה סופי טאובר כרקדנית. "כולם נלכדו בשיכרון בלתי נתפש", כתב באל ביומנו, "הקברט הקטן עמד להתפרק והוא הופך להיות מגרש משחקים לרגשות משוגעים".{{הערה|1=Ball, Hugo, '''Flight Out of Time''', University of California Press, Berkley, 1995, pp. 51-52.}}

עבודות האמנות של הדאדאיסטים היוו אתגר לכל האמונות והמוסכמות של החברה האירופית. העבודות שאבו השראה ממודלים אמנותיים שונים שמקורם באמנות ה[[אוונגרד|האוונגרדיתאוונגרדית]] של תחילת [[המאה ה-20]]. יצירות דאדא רבות השתמשו בשפה האמנותית המופשטת שאותה פיתחו ה[[קוביזם]] וה[[פוטוריזם]]. אולם, אופי העבודות ואף דרכי יצירתן נועדו לזעזע את הקהל מתוך תקווה אוטופית לשינוי המצב החברתי והפוליטי. לשם כך פיתחו הדאדאיסטים טכניקות אמנות חדשות, שנועדו לערער את השיפוט האמנותי-[[אסתטיקה|אסתטי]], שזוהה עם התרבות האירופית.

[[ז'אן ארפ]], לדוגמה, יצר [[קולאז']]ים מגזרי [[נייר]] צבוע ו[[תבליט]]ים עשויים מ[[עץ (חומר גלם)|עץ]] ובהם צורות מופשטות ומעוגלות (שאותן יכנהכינה בהמשך "ביו-מורפיות"). ארגון הצורות בעבודות אלו נעשה על פי שיטת המקריות, לפי אופן נפילת הצורות על גבי משטח העבודה. גם טכניקות אחרות שבהן השתמשו הדאדאיסטים כללו מידות שונות של מקריות וניסיון ליצירת חוסר הבנה. העיקריות שבהן היו סוגים שונים של שירה חסרת מובן ותוכן רציונלי שבוצעו כחלק מן המופע הקברטי, כגון "[[שירה פונטית]]" — שירה הכוללת הברות חסרות משמעות, ושירה "[[שירה סימולטנית|סימולטנית]]", כלומר שירה שבה כמה אנשים מקריאים טקסטים שונים בו זמנית במעין קקופוניה.{{הערה|1=הוגו באל מכנה אותם ביומנו "שירים ללא מילים" (Verse Ohne Worte) או "שירת צלילים" (Lautgedicht) ראו: '''Dada''', National Gallery of Art, Washington, 2005, p.27.}}

אמן אחר, [[מרסל ינקו]], יצר תבליטים עשויים עץ בסגנון [[קוביזם|קוביסטי]]-מופשט, ציורים אקספרסיביים המשולבים ב[[קולאז']]ים, וכן סדרה של ציורים בסגנון השואב מהקוביזם ומה[[פוטוריזם]] שתיארו את אירועי הדאדא. בצילום ציור אבוד הנושא את השם "קברט וולטר" ([[1916]]), מתואר מופע קברט בליווי פסנתרן. אל מול הבימה הקטנה יישובים הצופים סביב שולחנות עגולים ומגיבים למופע. בציורים אחרים, כדוגמת "נשף בציריך" ([[1915]]),{{הערה|1=הציור נמצא באוסף מוזיאון תל אביב לאמנות.}} מופיעים זוגות רוקדים המתוארים גם הם כדמויות שמורכבות מצורות גאומטריות.

במופע ידוע שהתקיים בקברט ב-[[23 ביוני]] [[1916]], הופיע הוגו באל על הבימה, כשהוא לבוש תלבושת וצילינדר עשויים מקרטון, כמעין שריון, והקריא את שירו "קרוואן הפילים", שיר פונטי וחסר משמעות, המשלב השפעות של האמנות הפרימיטיבית. באל תיאר מופע זה כך: "לבשתי תלבושת מיוחדת שתוכננה בידי יאנקו ([[מרסל ינקו]]) ובידי. רגלירגליי היו נתונות בגליל הדוק של קרטון כחול ונוצץ שהגיע עד למותנילמותניי, ועד אותו מקום נראיתי כאובליסק. למעלה לבשתי צווארון ענקי גזור מבריסטול, מצופה אדום מבפנים וזהוב מבחוץ. הוא הודק לצווארי בצורה כזאת שהרמת מרפקימרפקיי והורדתם הניעה אותו ככנפיים. על כל זאת נוספה מגבעת גבוהה וגלילית של רופא אליל בפסי לבן-וכחול. ...העלו אותי לבמה בחשיכה, ואני פתחתי בקצב איטי ובחגיגיות: gadji beri bimba glandridi laula lonni cadori ...". {{כ}}[[דאדא#cite note-14|<span class="mw-reflink-text">[14]</span>]] תגובת הקהל הנזעם מן הזעזוע ומן האבסורד שבמופע היוותה, על פי, חלק אינטגרלי מהמופע. ריכטר תיאר את באל כ"עומד אין-נוע כ[[ג'ירולמו סבונרולה|סבונרולה]] קנאי ואדיש."

ה"קברט וולטר" פעל במשך כשישה חודשים. סגירתו נבעה מחוסר אמצעים להפעילו ובעיקר מדרישת המשטרה המקומית לסגור את המקומות הציבוריים עד שעה עשר.{{הערה|1=ניומן, פרנסיס מ., "יאנקו/דאדא: ראיון עם מארסל יאנקו", בתוך: '''דאדא וסוריאליזם בצרפת''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 145.}} לאחר סגירתו העתיקו חברי הקבוצה את פעילותם למקומות אחרים. בחודש מרץ [[1917]] פתחו באל וצארה תערוכות ב"גלריה דאדא" שמוקמהששכנה בגלריה קוראי (Corray), ברחוב Bahnhofstrasse מספר 19. עם המציגים בתערוכה הראשונה, שאורגנה בכשלושה ימים, נמנו [[ואסילי קנדינסקי]], [[פאול קלי]] ואחרים.{{הערה|1=Ball, Hugo, '''Flight Out of Time''', University of California Press, Berkley, 1995, p. 100.}} במסגרת הגלריה גם ניתנו הרצאות, כגון הרצאה של צארא על האמנות המופשטת. בגלריה חזרה הקבוצה על אופן פעילותו של הקברט. איימי הנינג הציגה מופע של [[תיאטרון בובות]] "פוליטי", [[סופי טאובר]] הופיעה בריקודים "מופשטים" כשהיא עוטה מסכות קרטון שעיצב יאנקו, וצארא חיבר והציג "שירים כושיים". מופעים כגון זה שיקפו את ההתעניינות ה[[אתנוגרפיה|אתנוגרפית]] באמנות אפריקאית, שהייתה פופולרית באירופה בתחילת [[המאה ה-20]]. עבור הדאדאיסטים שימשה התרבות האפריקאית כמודל אלטרנטיבי לתרבות ה[[אירופה|אירופית]].