הרובע היהודי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 25235873 של 176.230.127.194 (שיחה) |
קידוד קישורים, אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 3:
[[קובץ:Old Jerusalem, Jewish Quarter, Tiferet Israel street.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרובע לעת ערב]]
'''הרובע היהודי''' (ב[[ערבית]]: '''حارة اليهود''') שוכן בחלקה הדרום-מזרחי של [[העיר העתיקה]] ב[[ירושלים]], והוא אחד מארבעת הרבעים בעיר העתיקה, לצד [[הרובע המוסלמי]], [[הרובע הנוצרי]] ו[[הרובע הארמני]]. שמו היה מקובל מאז [[המאה ה-19]].{{הערה|החלוקה לארבעת הרבעים מקובלת בספרות הנוסעים ומחקר העיר החלה בראשית המאה ה-19; ראו: {{עיר בראי תקופה|א}}, עמ' 27.}}
ברובע גרים כ-4,200 תושבים,{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.jerusalem.muni.il/he/residents/myneighborhood/neighborhoods/thejewishquarter/|כותרת=שכונת הרובע היהודי|אתר=האתר הרשמי של עיריית ירושלים|תאריך_וידוא=2016-10-29}}}}
==מיקום==
שורה 18:
===נדידת הקהילה מהר ציון והתבססותה===
במחצית [[המאה ה-15]] נתגלע סכסוך מר בין יהודים ל[[נזיר (נצרות)|נזירים]] [[פרנציסקנים]] בדבר החזקה על קבר דוד המלך בהר ציון. שליטי העיר ה[[ממלוכים]] שמו קץ לסכסוך, בכך שגירשו את הנצים מהמקום והפכוהו ל[[מסגד]]. ה[[נצרות|נוצרים]] פנו לרובע הנוצרי, ואילו היהודים פנו לאזור שהיה אז ריק יחסית, בין הרובע הארמני להר הבית, בדרום-מזרח העיר. זוהי ראשיתו של הרובע היהודי במקומו
העדויות על ראשיתו של הרובע היהודי ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] קלושות, אולם נראה כי היישוב התרכז סביב מתחם [[בית כנסת הרמב"ן]]. המבנה עצמו נחשב לעתיק שבבתי הכנסת ברובע, אך הוא לא מיוחס ל[[רמב"ן]] עצמו. הלה ביקר בירושלים וחיזק את היישוב בה כבר ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]], כשהיהודים התגוררו בהר ציון. ההשערה היא כי קהילת בית הכנסת ששיפץ הרמב"ן בהר ציון נדדה למקומה החדש, ואתה נדד גם השם. קהילה זו סבלה מהתנכלויות של מוסלמים מקומיים, כחלק מחיכוכים שנתגלעו בין יושבי הרובע היהודי לסובביו באותה עת. במשך כל תקופה זו סבלו היהודים וכל הלא-מוסלמים בארץ מ[[התקופה הערבית בארץ ישראל#תנאי עומר|חוקי עומר]] המפלים, ולא הורשו לשפץ את בתי הכנסת שלהם, או לבנות חדשים לידם.
שורה 69:
===תחילת המאה העשרים===
בתחילת המאה העשרים חיו כ-20,000 יהודים בעיר העתיקה, כשליש מתוכם ברובע המוסלמי. הצפיפות הרבה (140 נפש ל[[דונם]]), העוני והקנאות הדתית הביאו אט אט להגירת יהודים אל מחוץ לחומות, עד כי ברובע נותרו בעיקר עניים ו[[יהדות חרדית|חרדים]]. את עליבותו של הרובע באותה עת תיאר ארי בן זהב "בסוד עניי הכותל":
{{ציטוט|תוכן="הצצתי לתוך המעונות של העניים. איזו עזובה! לא היו אלה דירות, אלא מאורות חשוכות. מפה הציץ אור נר דועך, משם - אור גחלים. אוויר החדר היה מלא מר עשן. האנשים נראו כצללים, מהם נעים ומהם יושבים תחתיהם, כדמויות מכשפים ומכשפות בציורים מתקופות רחוקות."}}
שורה 77:
===בתקופת המנדט הבריטי===
המצב הביטחוני ברובע בימי [[המנדט הבריטי]] הלך והדרדר, עם פרוץ [[פרעות תר"פ]], [[פרעות תרפ"א|תרפ"א]], ו[[פרעות תרפ"ט|תרפ"ט]] [[שנות ה-20 של המאה ה-20|בשנות ה-20]]. אנשי [[הגדודים העבריים]] ואחר כך [[ההגנה]] הגיעו לרובע היהודי והגנו על התושבים. אולם הפרעות הביאו לבריחה של יהודים אל מחוץ לעיר העתיקה, והנשארים הצטופפו באזור בתי הכנסת בלב הרובע. בימי [[המרד הערבי הגדול]] ([[1936]]-[[1939]]) הגנו הבריטים על הרובע היהודי על ידי הקפתו ב[[גדר תיל|גדרות תיל]], אולם הוא הותקף שוב ושוב בירי ו[[פצצה|פצצות]]. הגישה לכותל דרך [[שכונת המוגרבים]] המוסלמית הייתה כמעט לבלתי אפשרית, והרובע הלך וננטש מתושביו ומתלמידי הישיבות שבו. ב-
==הרובע היהודי בימי מדינת ישראל==
שורה 83:
[[קובץ:Old city monument.JPG|שמאל|ממוזער|220px|אנדרטה לזכר חללי הרובע היהודי]]
{{הפניה לערך מורחב|הרובע היהודי במלחמת העצמאות}}
כ-1,700 יהודים נותרו ברובע היהודי עם עזיבת הבריטים את הארץ ב-[[13 במאי]] [[1948]], ולהגנתם רק כ-150 לוחמים, אנשי [[ההגנה]] ו[[אצ"ל]]. עם יציאת הבריטים תפסו לוחמי הרובע את העמדות הבריטיות במסגרת [[מבצע שפיפון]]. ב-16 ב[[מאי]] החלו הערבים לתקוף את הרובע, ובמהלך מתקפת היומיים כבשו כשליש משטחו. בלילה שבין ה-17 ל-18 במאי ניסתה [[חטיבת עציוני]] לפרוץ לעזרת הנצורים באזור מגדל דוד אך נכשלה. בלילה שבין ה-[[18 במאי]] ל-[[19 במאי]] הצליח כוח [[פלמ"ח]] מחלקתי בפיקודו של [[דוד אלעזר]], לפרוץ את [[שער ציון]], ובעקבותיו נכנסה תגבורת, בפיקודו
ב-[[28 במאי]] נותרו פחות מחמישים לוחמים יהודים כשירים ברובע. בלחץ האוכלוסייה האזרחית המותשת ומתוך דאגה לחייהם, חתם מפקד הרובע [[משה רוסנק]] אחר הצהריים על כתב הכניעה. בכיכר בתי מחסה התאספו התושבים בטרם צאתם מהרובע ומתוכם נלקחו גברים אל השבי. בסך הכל יצאו 341 לוחמים ותושבים ל[[שבי]] בירדן. תושבי הרובע גורשו מערבה אל מחוץ לחומות, וכל הרכוש ברובע היהודי הולאם. הירדנים לא התירו ליהודים להוציא את מתיהם, ואלה נותרו בקברם הזמני בלב הרובע עד [[מלחמת ששת הימים]]. פליטי הרובע היהודי שוכנו בשכונת קטמון, שרק כחודש לפני כן נכבשה על ידי הפלמ"ח וההגנה. שבויי הרובע שוחררו לאחר המלחמה תוך תשעה חודשים.
שורה 92:
[[קובץ:Jewish quarter Jerusalem.jpg|250px|ממוזער|שמאל|שכונת המוגרבים לרגלי הרובע היהודי 1947]][[קובץ:Hakotel_IMG_2674.JPG|שמאל|ממוזער|250px|רחבת הכותל ובתי הרובע היהודי, במקום שכונת המוגרבים]]
בניגוד ל[[הסכם שביתת הנשק עם ירדן]], שבו נקבע שישראלים יוכלו לפקוד את [[הכותל המערבי]], השלטון הירדני לא אפשר לישראלים להגיע למקום.{{הערה|"הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזרח התיכון" אייל נווה, נעמי ורד, דוד שחר - הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ - ירושלים - 2009. עמוד 150}}
=== בשלטון מדינת ישראל ===
זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים החליטה ממשלת ישראל לשקם את הרובע היהודי ולהקים בו יחידות דיור במהירות האפשרית. בין היתר קודמה תוכנית להקים מספר דירות שרד לשרי הממשלה ברובע היהודי.{{הערה|[[דוד קרויאנקר]], "ירושלים - המאבק על מבנה העיר וחזותה"}} בפועל, [[יגאל אלון]], [[שר החינוך]] באותה עת, היה הפוליטיקאי היחיד שעבר לגור ברובע, בבית שתוכנן ועוצב עבורו{{הערה|{{xnet||מה מסתתר מאחורי המכתב שהסעיר את הרשת: ביקור בביתו של יגאל אלון|3108615}}}} (לאחר פטירתו של אלון בשנת 1980, עברה דירתו לשימוש של בית דין רבני, בשנת 2000 נמכרה לישיבת "[[אש התורה]]" על ידי [[החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי]]).{{הערה|שם=פה גר פעם יגאל אלון?|1={{הארץ|ניר חסון|פה גר פעם יגאל אלון? כך התחרד הרובע היהודי בירושלים|1.1176720|10 ביוני 2011}}}}
באפריל 1968 הפקיעה מדינת ישראל את שטח הרובע היהודי, לרבות רחבת [[הכותל המערבי|הכותל]] והמבנים שהיו בה. ביולי 1968 החליטה הממשלה להקים את "[[החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי|החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ]]" כ[[חברה ממשלתית]] בשליטת המדינה. בינואר 1969 נוסדה החברה כדי לשקם ולפתח את הרובע כאתר לאומי, דתי, היסטורי ותרבותי. ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] השלימה החברה את שיקומו ובנייתו של הרובע היהודי, השיגה את מטרתה ואמורה הייתה להיסגר.{{הערה|1=[http://www.mevaker.gov.il/serve/showHtml.asp?bookid=460&id=57&frompage=401&contentid=8372&parentcid=8367&direction=1&bctype=0&frombutton=0&startpage=13&sw=1680&hw=980 מבקר המדינה - דוח שנתי 56ב לשנת 2005 ולחשבונות שנת הכספים 2004, עמוד 388] }} נכון לשנת 2019 החברה ממשיכה לפעול.
שורה 107:
בראשית שנות ה-70, במקביל לפעילות הארכאולוגית, החל תהליך של שיקום ובנייה של הרובע, תוך ניסיון לשמר את תוואי הסמטאות הקדום ככל האפשר. בתי הכנסת שוקמו ונוקו מזבל הבהמות ומהלכלוך הרב שהצטבר בהם, ועקב הנסיבות, יכלו הרשויות להטמין את כל כבלי החשמל והטלפון מתחת לאדמה. לאחר דיונים ארוכים נותרו בתי הכנסת 'החורבה' ו'תפארת ישראל' בחורבנם, כדי לשמר במשהו את ימי חורבנו של הרובע. '[[בית הכנסת החורבה|החורבה]]' [[שימור מבנים|שוחזר]] והוקם מחדש ב-[[2010]].
החל משנות ה-80 הפך הרובע לשכונת מגורים מבוקשת בקרב הציבור הדתי והחרדי, חלקם ממוצא [[הקהילה האנגלוסקסית בישראל|אנגלו-סקסי]]. בציבור הדתי לאומי בולטים תלמידי ובוגרי [[ישיבת הסדר|ישיבת ההסדר]] "[[ישיבת הכותל|הכותל]]", השוכנת ברובע. בקרב הציבור החרדי ברובע דומיננטית קבוצת ה"זילברמנים", בני משפחתו העניפה ותלמידיו של הרב [[יצחק שלמה זילברמן]]. הללו נוהגים על פי מנהגי [[הגר"א]], והקימו ברובע מוסדות חינוך מבוקשים הפועלים על פי [[שיטת זילברמן]] וקולטים תלמידים מכל רחבי ירושלים ואף מחוצה לה. בהדרגה הלך והתגבר האופי החרדי של הרובע.{{הערה|
חיי היום-יום ברובע אינם פשוטים: הסמטאות צרות וצפופות ומרחב המחיה קטן; לא ניתן להגיע עם כלי הרכב הפרטיים עד הבית, ויש להחנותם במגרשי החנייה המעטים שבשולי הרובע; קהל התיירים העצום המשוטט בסמטאות בכל שעות היממה מטריד את מנוחת השכנים. למרות כל זאת, קרבתו הגדולה של הרובע לכותל המערבי והאווירה הקהילתית והדתית, כמו גם סגנון הבתים העתיק הכולל קשתות וכיפות, הפכו אותו לאטרקציה [[מקרקעין|נדל"נית]], ולאחת מהשכונות היקרות ביותר בירושלים.
שורה 120:
בתקופה הביזנטית שקק האזור פעילות דתית וציבורית, ועל כך יעידו כנסיית הנֵיאה הענקית, ששרידיה מצויים מתחת לכיכר בתי מחסה, והשני הוא הקארדו הביזנטי, שנסלל כדי לאפשר מעבר ישיר ונוח מהכנסיות שבמצפון העיר, לכנסיית הנֵיאה שבדרום. מן [[התקופה הערבית בארץ ישראל|התקופה המוסלמית הקדומה]] לא נותרו ממצאים יוצאי דופן, אך בתקופה הצלבנית בנו [[גרמניה|גרמנים]] חברי [[המסדר הטבטוני]] בתחומי הרובע היהודי של ימינו שתי כנסיות צלבניות, וה[[ארמנים]] הקימו מנזר.{{הערה|1=ד' בהט, מפה בתוך 'אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, עמ' 84}}
* '''[[החומה הרחבה]]''' - (רחוב בוני החומה) - קטע [[ביצור]] המתוארך לימי [[חזקיהו]] המלך, המעיד על גבולה הצפוני של ירושלים בימי בית המקדש הראשון. רוחבה המיוחד של החומה - שבעה מטרים - הוא שהקנה לה את שמה כבר בפי [[נחמיה]] לפני כ-2,500 שנה, שכנראה ראה שרידים שלה בשובו מ[[בבל]] ({{תנ"ך|נחמיה|ג|ח}}). חשיבותה של החומה היא בהיותה ההוכחה המכרעת הראשונה לכך שירושלים התרחבה אל הגבעה המערבית כבר בימי בית ראשון.
* '''[[המגדל הישראלי]]''' - (קצה רחוב פלוגת הכותל) ביצור מימי בית ראשון, שהיה מחובר כנראה לחומה הרחבה, השוכנת בסמוך לו. המגדל בנוי באבני [[גוויל]], והיה ככל הנראה חלק משער. הוא נשרף עם חורבן ירושלים והמקדש הראשון בשנת [[586 לפנה"ס]], וביסודותיו נראים עדיין האפר וראשי [[חץ|חצים]] המלמדים על הקרבות.
שורה 135 ⟵ 134:
==אתרי דת==
* '''[[הר הבית]]''' - הרחבה של בית המקדש. קיום הרחבה כוללת את מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע.
* '''[[הכותל המערבי]]''' - נחשב לאתר הקדוש ביותר ליהדות אחרי [[הר הבית]], שכן הכותל המערבי היה הקרוב ביותר ל[[קודש הקודשים]] של [[בית המקדש]] מבין שאר כתליו. רחבת התפילה מציגה כ-60 מטרים בלבד מתוך כ-500 מטרים המהווים את אורכו של הכותל כולו. את המשך הכותל ניתן לראות ב[[מנהרות הכותל]] (לעיל).
* '''[[בית כנסת הרמב"ן]]''' - (רחוב היהודים) - בית הכנסת הקדום ביותר ברובע היהודי, המתוארך למחצית [[המאה ה-15]], ומשמש כ[[בית כנסת]] [[אשכנזים|אשכנזי]] וכ[[בית מדרש]]. מבנה בית הכנסת היה הראשון ששוקם לאחר [[מלחמת ששת הימים]] ב-[[1967]], כדי לחנכו מחדש במלאת 700 שנה בדיוק לביקור [[הרמב"ן]] בירושלים ב-[[1267]].
* '''[[מסגד סידנא עומר]]''' - (רחוב היהודים פינת רחוב בית אל) - [[מסגד]] לא פעיל
* '''[[בתי הכנסת הספרדיים]]''' - (רחוב משמרות הכהונה) - מתחם של ארבעה בתי כנסת, שלמרות שמם, אחד מהם משמש דווקא כבית כנסת אשכנזי. בית הכנסת הקדום מבין הארבעה נקרא על שם [[רבן יוחנן בן זכאי]], ומתוארך לשלהי [[המאה ה-16]]. בתי הכנסת ניזוקו מאד לאחר גירוש היהודים מ[[העיר העתיקה]] ב-[[1948]]. ושוקמו לאחר שיבתם במלחמת ששת הימים.
* '''[[בית כנסת בית אל]]''' - (רחוב בית אל) - בית כנסת של [[קבלה|מקובלים]], שהיה פעיל מאד מ[[המאה ה-19]] ועד תש"ח. בבית הכנסת נקשרו סיפורים ואגדות על טקסים ותפילות [[תיקון חצות]] ייחודיים שנערכו בו. שער הכניסה המשוחזר של בית הכנסת מציג את שערי העיר העתיקה, ומדגיש את [[שער הרחמים]] שדרכו, על פי [[המסורת היהודית]], ייכנס [[המשיח]].
* '''[[בית כנסת החורבה]]''' - (רחוב היהודים 89) - בית כנסת שעבר גלגולים רבים, החל מהקמתו בראשית [[המאה ה-18]] על ידי קהילת [[רבי יהודה החסיד]], עבור בהחרבתו כעשרים שנים מאוחר יותר, הקמתו מחדש, ופיצוצו במהלך [[מלחמת העצמאות]] בתש"ח. לאחר חמישים שנה החל שיקום המבנה בהתאם למתכונתו מ[[המאה ה-19]], בנייתו הושלמה ב-[[2010]] והוא נחנך ונפתח לקהל.
* '''[[בית כנסת תפארת ישראל]]''' - (רחוב הקראים) - שרידי בית כנסת [[חסידי]] שהיה מן הגבוהים ברובע היהודי, וחרב במהלך הקרבות במלחמת העצמאות. המבנה לא נכלל בתוכנית שיקום הרובע לאחר מלחמת ששת הימים, ונותרו ממנו שרידי קירות מחוזקים בבטון, המתנשאים לגובה של שתי קומות. בעקבות שיקום בית הכנסת החורבה, החל בשנת 2014
* '''[[בית הכנסת הקראי (ירושלים)|בית הכנסת הקראי]]''' - (רחוב הקראים) - בית הכנסת היחיד ברובע היהודי, השייך לקהילת ה[[קראים]]. המבנה שקוע לעומק של כשני מטרים, דבר המעיד על בנייתו בתקופה קדומה יותר, שבה פני הקרקע היו נמוכים יותר, כנראה ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]], עם מעבר [[היישוב]] היהודי לאזור זה.
שורה 214 ⟵ 213:
*מיכאל יעקובסון: [http://www.xnet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3096389,00.html בית בן 500 שנה ברובע היהודי], 25.7.12, Xnet
*[[מיכאל יעקובסון]]: [http://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4829438,00.html האדריכל משה ספדיה גר מול הנוף הכי יפה בעולם, ומבכה את עתידו], 18 ביולי 2016, [[xnet]]
*[[מיכאל יעקובסון]]: [https://michaelarch.wordpress.com/2017/11/04/
== הערות שוליים ==
| |||