צוללים קדימה – הבדלי גרסאות

שמו של גיבור הספר הוא טבול, ומוצאו מ[[מרוקו]] ולא מאלגמ[[אלג'יריה]] (בניגוד לסלע שעליו מבוסס הסיפור). עומר שילבה בספר את הגרסה כאילו סלע הצליח להגיע לשייטת בדרך לא פורמלית, בעזרת קשרים עם חבר שהתקבל לשייטת, ברמז לאיתן ליפשיץ, כמתואר לעיל. {משפט זה לא ברור} חלקו האחרון של הספר, המתאר את חלקו {פעמיים חלקו. נא לנסח מחדש} של הגיבור, טבול (או שחר, לאחר ששינה את שמו) בפשיטה על [[אלכסנדריה]] במהלך [[הזירה הימית במלחמת ששת הימים|מלחמת ששת הימים]] הוא בדוי; סלע לא השתתף בפעולה זו. מי שהשתתף בפעולה ונפל בשבי היה ידידו של סלע, [[רס"ן]] איתן ליפשיץ, שסייע לו בשעתו להתקבל ל[[שייטת 13]]. גם פרטי הפעולה בדויים: בספר מתואר כיצד הלוחמים מצליחים לחמוק משבי ולשוב ל[[ישראל]], ואילו במציאות נפלו הלוחמים בשבי.

טבול מצטרף לקבוצה של נוער ציוני ומפליג באונייה לארץ. בתחילת דרכו הוא עובר חוויות הסתגלות רבות וקשות. הוא חי בקיבוץ ועובד עבודה חקלאית פיזית קשה, אך קשים לא פחות געגועיו לאביו, לאחיותיו ולאומנת שטיפלה בו. הוא זוכה ללעג על שמו ואינו מתקבל מבחינה חברתית בקיבוץ "חבר'ה! טמבול המטובל הגיע! זו היתה קבלת הפנים שלה זכיתי בקיבוץ החדש". לבסוף הוא עוזב וחי בגנים ציבוריים. על סף רעב, ייאוש וחרטה על הצעד שעשה, מתגייס טבול לצבא. גם כעת {לא מתאים כאן, עדיף "אז"} דרכו אינה קלה. בצבא הוא משנה את שמו לשחר, נשלח לקורס נהיגה ובדרכו הנחושה והעקבית הוא מצליח לחבור לאסף , בן קיבוץ בדרוםמהדרום, שעוזר לו להתקבל לקורס הצלילה הנכסף.

במהלך השבי המצרי,שחר וחבריו ליחידה עוברים עינויים ובחדרי חקירות, ולמרות כל זה לא מספרים שום דבר "איש מן החבר'ה לא הוציא מפיו הגה.הם יכולים להכת אותנו עד מוות-ואף אחד מאיתנו לא יגלה ולא יספר דבר" {נא למחוק ציטוטים}

*שחר - שחר גיבור הסיפור עולה לבד לארץ ישראל למרות שאביו לא מרשה לו והכל, במטרה להתגייס לצבא ולהיות צוללן בצה"ל.

*דלית - אחות של אסף ולימים אשתו של שחר.

*עמוס - חברו של שחר שהכירו ביחידת הצוללנים.

*יפתח - מפקדו של שחר.

*אסף - חברו הטוב של שחר אשר הכירו בצבא ולימים נהיה גיסו.

*יוסי - חבר של שחר אשר הכיר אותו ביחידת צוללנים.

*איתן לפשיץ - עוזר לשחר לעבור משירות בנהיגה לשירות כצוללן. {איתן או אסף עזר לו?}