קיפא – הבדלי גרסאות

'''יוסף''' (או יהוסף בר קַיָפָא) '''הכהן''', המכונה '''בר''' '''קַיָפָא''' (לעיתים נקרא בטעות כַּיָיפָא), היה ה[[כהן גדול|כוהןכהן הגדול]] ב[[ירושלים]] במחצית הראשונה של [[המאה הראשונה]] לספירה. בן ל[[בית קתרוס (כהונה גדולה)|בית קתרוס]]. הוא מונה, לתפקיד במקום [[שמעון בן קמחית]], בידי המושל הרומי ולריוס [[ואלריוס גראטוס]]{{הערה|[[יוסף בן מתתיהו]], [[קדמוניות היהודים]], ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיף 35.}} בשנת [[18]], ובין השניים היו יחסים טובים.

ככוהן גדול ומנהיג דתי הייתה לקיפא אחריות רבה, כמו ניהול קופת ה[[בית המקדש|מקדש]], ניהול משטרת המקדש ועוד תפקידים אישיים, דתיים ומנהליים רבים, האחדשאחד מהם הוא תפקיד נשיא ה[[סנהדרין]], המועצה ובית המשפט היהודי ש[[חקירת ישו בידי הסנהדרין|דן במקרה של ישו]].

תפקידו הנוסף ומעורר המחלוקת היה לשמש כחולייה מקשרת בין הסמכות הרומית לאוכלוסייה היהודית. כוהניםכהנים גדולים מונו מתוך אצולת ה[[צדוקים]] ובידי [[רומא העתיקה|רומא]] מאז זמנו של [[הורדוס]], ורומא ציפתה מהכהן הגדול שישמור על הסדר באוכלוסייה היהודית. ידוע ממקרים אחרים שלעיתים היו הנציבים הרומים דורשים מהכוהנים לעצור ולהסגיר יהודים אשר נחשדו כמסיתים ותועמלנים.

קיפא היה חתנו של [[חנן בן שת]] מ[[בית חנן (כהונה גדולה)|בית חנן]], הכהן הגדול בין השנים [[6]] ל-[[15]] לספירה וראש משפחה ששלטה בראש צמרת הכוהנים במשך רוב המאה הראשונה לספירה. חנן מוזכר ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] וייתכן שהוא ככוהןככהן גדול ומנוסה שירת לצדו של קיפא בסנהדרין שנקראה לקבוע את גורלו של ישו.

על פי [[הברית החדשה]] היה זה קיפא ששלח את ישו לנציב העליון פונטיוס פילאטוס, על מנת שיוציאו להורג. מניעיו של קיפא להסגרת ישו אינם ברורים: יש היסטוריונים הטוענים כי לא הייתה לו ברירה. אחרים טוענים כי ראה בישו איום להמשך שלטונו, וייתכן שהאמין כי אם ישו לא יכלאייכלא או אף יוצא להורג בעוון מרידה יפגע הדבר בסבלנותם של הרומאים כלפי היהודים.

כוהנים גדולים, כולל קיפא, היו מוערכים ושנואים כאחד על ידי הקהילה היהודית. כסמכות הדתית העליונה הם נטלו תפקיד עיקרי בחיי הדת והסנהדרין, אולם, באותו זמן מחו יהודים רבים על הקשר הקרוב ששמרו עם השלטון הרומי וחשדו בהם בלקיחת שוחד או בעיסוק במעשי מרמה אחרים.