ויקיפדיה

כלבת – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הגהה
מ סקריפט החלפות (אוכלוסייה, על ידי), אחידות במיקום הערות שוליים, הגהה, תיקון כיווניות הערת שוליים
שורה 2:
{{פירוש נוסף|נוכחי=מחלה|אחר=[[סרט אימה]] ישראלי בעל אותו שם|ראו=[[כלבת (סרט)]]}}
{{מחלה
|שם=כלבת
|תמונה=[[קובץ:Rabies Virus EM PHIL 1876.JPG|250px]]
|כיתוב=תצלום מיקרוסקופי של מספר נגיפי כלבת
שורה 16:
|Mesh={{Mesh|זיהוי=D011818}}
}}
 
'''כלבת''' היא [[מחלה]] [[נגיף|נגיפית]] [[מוות|קטלנית]] התוקפת את [[מערכת העצבים]] של ה[[יונקים]]. למחלה תיעוד היסטורי רב, והיא קיימת גם בתקופה המודרנית.
 
לנגיפי הכלבת שני מאפיינים ייחודיים: הם אינם הופכים לפחות אלימים במהלך ה[[אבולוציה]] (למרותאף על פי שבדרך כלל משתלם ל[[טפיל]] שהפונדקאי שלו ישרוד יותר זמן כדי שיוכל לנצלו לזמן ממושך יותר), וטווח המאכסנים שלהם (מספר המינים שהם יכולים לתקוף) הוא רחב מאוד. המחלה מידבקת לא רק בקרב ה[[כלביים]], כפי ששמה העברי עשוי לרמז, אלא בקרב כל ה[[יונקים]] כגון [[פרה|פרות]], [[כבש|כבשים]]ים, [[סוס|סוסים]]ים, [[חתוליים|חתולים,]], וכן גם ב[[אדם]].
 
הגורם למחלה הוא נגיף [[RNA]] חד-גדילי מקבוצת ''Rhabdoviriae'' וצורתו דמוית קליע. הוא אינו מגיע למוח דרך [[מחזור הדם]] אלא דרך סיבי עצב קרועים ועל כן קשה יותר לאבחון. הנגיף מתקדם במעלה מערכת העצבים אל המוח וכל עוד אינו מגיע למוח, בעל החיים נקרא '''נשא'''. קצב התקדמות הנגיף במערכת העצבים הוא כ[[סנטימטר]] ליום. קצב התפרצות המחלה תלוי במיקום הנשיכה. הנגיף נקשר לתאי המטרה, ככל הנראה באמצעות ה[[קולטן]] ל[[מוליך עצבי#אצטילכולין|אצטילכולין]] - הממלא תפקיד מפתח בהעברת אותות מן העצב אל
 
ה[[שריר]].
 
==דרכי העברת הנגיף==
הגורם למחלה הוא נגיף המועבר לרוב בנשיכה מ[[בעל חיים]] נגוע אחד לאחר. מגע עם [[רוק (ביולוגיה)|רוק]] הוא דרך ההדבקה המשמעותית ביותר - בנשיכה, בליקוק, במגע רוק עם ה[[עין]], ה[[אף]] או ה[[פה]]. הנגיף מגיע ממקום הנשיכה אל ה[[מוח]] דרך [[נוירון|תאי העצב]] המובילים אליו. ב[[טבע]] קיים מאגר של נגיפי כלבת בעיקר ב[[תן|תנים]], [[זאב]]ים, [[שועל]]ים, [[חולדה|חולדות]], [[דביבון|דביבונים]] ו[[עטלף|עטלפים, ובעצם]] בכל יצור חי בעל דם חם. בעלי חיים נגועים עלולים לשמש כ[[וקטור (ביולוגיה)|ווקטורים]] המעבירים את הנגיף, ולהדביק גם בני אדם הבאים עימם במגע.
 
באופן תאורטי, הנגיף יכול לעבור מבן אדם אחד לאחר דרך מגע של נוזלי גוף, אך לא ידועים מקרים כאלו.{{הערה|שם=ברניר}} מקרה נדיר של העברת הנגיף מבן אדם אחד לאחרים היה כאשר [[השתלת קרנית|הושתלו קרניות]] של אנשים נגועים בכלבת באנשים אחרים ואלו מתו מכלבת.{{הערה|{{מעריב||מת מכלבת אחרי השתלת קרנית|1979/12/06|00900}}}}
שורה 36 ⟵ 35:
אחד הסימנים הראשונים של המחלה הוא שינוי התנהגותי. לדוגמה: [[כלב]] ידידותי הופך לתוקפני. חיות בר נזהרות בדרך כלל מבני אדם;
 
התקרבות חית בר לבני-אדם ביוזמתה, עשויה להוות סימן לכך שהחיה נגועה במחלה. זוהי דוגמה ל[[טפיל משנה-התנהגות]], כאשר הדבקה בנגיף משפיעה על התנהגות בעל החיים הנגוע, והשינוי ההתנהגותי מגדיל את הסיכוי שהנגיף ידביק פרטים נוספים.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=S. L. Klein, R. J. Nelson|שם=Encyclopedia of Animal Behavior|מקום הוצאה=Oxford|מו"ל=Academic Press|שנת הוצאה=2010-01-01|עמ=216–225|קישור=http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/B9780080453378001431}}}}.
 
עם התקדמות המחלה מתפשט הנגיף דרך עצבי הפנים ומגיע לבלוטות הרוק. משלב זה החולה מתחיל להיות מדבק באמצעות הרוק (לדוגמה, דרך נשיכה). בשלב הבא הנגיף יורד לכיוון שרירי הבליעה. התוצאה היא פגיעה ביכולת הבליעה, ו[[ריר|ריור]] מוגבר. עקב הכאב הכרוך בבליעה, יימנע החולה מ[[שתייה|שתיית]] [[מים]] למרות ה[[צמא]]. הקושי בבליעה יכול להופיע אצל בני אדם ואצל שאר היונקים שנגועים וחולים במחלה. סימן נוסף הוא פוטופוביה - תסמין של רגישות יתר לאור ופחד (בעת) או סלידה מאור השמש וממקומות מוארים באור חזק. הסובלים מפוטופוביה לרוב יחפשו מקלט במקומות חשוכים, עקב פגיעה במערכת העצבים וכתוצאה מכך, איבוד יכולת השליטה על התרחבות וכיווץ האישונים. לחולים יהיו אישונים מורחבים ולכן הם יפחדו לצאת החוצה לאור השמש ולסביבה מוארת עקב הכאב וה[[סינוור]]. לאחר מכן מתחיל להתפתח [[שיתוק]] בכל הגוף, שיתוק שרירי ה[[נשימה]] ומוות.
שורה 42 ⟵ 41:
הזמן שעובר מהידבקות במחלה ועד התפרצותה נע בין מספר שבועות לשנה,{{הערה|ראו דוגמה ל-11 חודש: {{ידיעות תל אביב|הבריאות בא"י בשנת 1933|בעיריות ובמועצות בארץ|1934/11/15|01000}}}} ועל כך משפיעים גורמים רבים. כיוון שהמחלה מועברת במערכת העצבים, על נגיף הכלבת לבוא במגע ישיר עם תאי עצב (במצב תאורטי יכולה לקרות הידבקות עקב מגע בין תא עצב נגוע לתא עצב בריא, אך הסיכויים לכך קטנים). ברגע ההידבקות הנגיף מתחיל לנוע במערכת העצבים לעבר עמוד השדרה, וממנו לכיוון הראש. משך הזמן עד התפרצות המחלה מושפע מגודל הנשיכה, מספר הנשיכות, קירבה לעמוד השדרה וקירבה לראש.
 
שני סוגי התנהגות מאפיינים את ה[[מחלה]]: סוג אחד, הוא תגובה סוערת המאופיינת בריצה בלתי מבוקרת למרחקים ארוכים, תוקפנות רבה, נגיסה בעצמים שונים ואובדן כושר השיפוט.
 
סוג שני הוא, רגיעה המלווה ב[[דיכאון]], שיתוק והתנהגות מוזרה.
שורה 53 ⟵ 52:
בשנת [[1903]] זיהה נֶגְרִי את גורם המחלה ואף תיאר גופיפים תוך-תאיים אופייניים במוחם של בני אדם ובעלי חיים נגועים. מאז קרויים אלה "גופיפי נגרי", ועד ימינו מהווה נוכחותם בבדיקה שלאחר המוות את שיטת האבחנה לפגיעת הכלבת.
 
חיסון הכלבת "השתדרג" במהלך השנים. בעבר, החיסון התבצע בעזרת מספר רב (~20) של זריקות אל תוך בטן החולה. בשנות ה-40 הוערך הסיכון בחיסון ב-1:5500 מקרים שבהם החיסון גורם לשיתוק ו-1:18000 מקרים שבהם החיסון מסתיים במוות.{{הערה|{{המשקיף||לבעית הכלבת|1945/07/26|00301}}}}. באמצע שנות ה-70 פותח חיסון משופר שכלל רק שש זריקות.{{הערה|{{מעריב|ד"ר מייכל הלברשטם|חיסון חדש נגד כלבת|1977/09/02|10101}}}}
 
כיום, למי שכבר ננשך ניתנים שני סוגי חיסון: הסביל שניתן מיד עם הנשיכה, וחיסון שני, פעיל, אחרי כ-10 ימים ושוב במרווחי זמן קבועים.
חיסון פעיל - 5 זריקות, בימים: 0, 3, 7, 14, 28. המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) הוציא הנחיה שעל פיה מספיקות 4 זריקות בלבד בימים: 0, 3, 7, 14 (למדוכאי חיסון עדין מומלץ חיסון הכולל 5 זריקות).
 
אוכלוסיהאוכלוסייה נוספת שממליצים לה להתחסן היא אנשים בסיכון גבוה, וכן מטיילים הנוסעים לארצות שבהם סכנת הכלבת גבוהה.
 
===פרוטוקול מילווקי ===
 
ידוע על מספר מועט של אנשים ששרדו את המחלה לאחר התפרצות הסימפטומים שלה. חלקם קיבלו חיסון לפני התפרצות המחלה והסימפטומים הופיעו אצלם למרות החיסון. פרוטוקול מילווקי הוא צורת טיפול בכלבת בשלב הופעת התסמינים. הנערה ג'ינה גיזה (Jeanna Giese) היא אחת מכעשרה בני אדם שנדבקו בכלבת ושרדו.{{הערה|[http://www.cdc.gov/mmwr/preview/mmwrhtml/mm5350a1.htm Recovery of a Patient from Clinical Rabies --- Wisconsin, 2004]|שמאל=כן}}. עד הצלתה, הטיפול היחיד שניתן היה רק טיפול תומך להקלת הסבל ולא היה ידוע כיצד לרפא את המחלה.
היא שרדה את מחלת הכלבת לאחר הופעת התסמינים "אף על פי שלא הייתה מחוסנת נגד כלבת".{{הערה|1=Alan C. Jackson, "[http://content.nejm.org/cgi/content/extract/352/24/2549 Recovery from Rabies]", '''[[New England Journal of Medicine]]'''' (June 16, 2005), 352 (24), 2549-2550|שמאל=כן}}{{הערה|1=Rodney E. Willoughby, Jr, "[http://www.sciamdigital.com/index.cfm?fa=Products.ViewIssuePreview&ARTICLEID_CHAR=335D5A16-2B35-221B-6753CA35E3D2164C&sc=I100322 A Cure for Rabies?], '''Scientific American Magazine''' (April 2007), 296 (4), 70-77|שמאל=כן}} בספטמבר [[2004]], ננשכה גיזה בת ה-15 באצבעה על ידי [[עטלף]], אך לא פנתה לקבלת טיפול. שלושים ושבעה ימים לאחר מכן היא פיתחה [[תסמין|תסמינים]] של כלבת. כדי לנסות ולהצילה היא הוכנסה ל[[תרדמת]] באופן יזום וניתן לה קוקטייל של תרופות אנטיוויראליות ([[Ribavirin]] ו-[[Amantadine]]) בזמן שחיכו ש[[מערכת החיסון]] שלה תפתח [[נוגדן|נוגדנים]] שיילחמו ב[[נגיף]]. צורת טיפול זו מכונה פרוטוקול [[מילווקי]].
 
גיזה הוצאה מהתרדמת לאחר שבעה ימים. לאחר שלושים ואחד ימים בבית החולים, נקבע שגיזה נקייה מה[[נגיף|ווירוס]] והיא שוחררה מהבידוד בו הייתה נתונה. יכולותיה הקוגניטיביות לא נפגעו אך היא סבלה מפגיעה מוטורית קשה. היא עברה טיפולים שיקומיים ושוחררה ב-[[1 בינואר]] [[2005]]. עד נובמבר 2005 כבר הייתה מסוגלת ללכת בעצמה, חזרה לבית הספר, ובהמשך החלה ללמוד נהיגה, ובסוף גם קיבלה רישיון נהיגה. ג'ינה גיזה התחתנה בספטמבר 2014.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = FOX 11|כתובת = http://fox11online.com/2014/09/19/rabies-survivor-jeanna-giese-getting-married/|כותרת = Rabies survivor Jeanna Giese getting married}}}}
שורה 73 ⟵ 72:
 
==היסטוריה==
מחלת הכלבת היא מחלה עתיקה מאוד, ומוזכרת בהרבה מקורות עתיקים. התיעוד העתיק ביותר למחלת הכלבת מופיעה ב[[חוקי אשנונה]]. על פי חוקים אלו, אדם שכלבו הראה סימפטומים של כלבת, מוטלת עלו האחריות למנוע מהכלב לנשוך אחרים. אם מישהו ננשך על ידי אותו הכלב והננשך מת, בעל הכלב חייב לשלם [[קנס]] גבוה.{{הערה|Dunlop, Robert H; Williams, David J (1996). Veterinary Medicine: An Illustrated History. Mosby. {{ISBN|0-8016-3209-9}}}}.
 
בגמרא נותנים חמישה סימנים מזהים לכך שכלב הוא "כלב שוטה": "{{ציטוטון|פיו פתוח ורירו נוטף ואזניו סרוחות וזנבו מונח על ירכותיו ומהלך בצידי דרכים וי"א אף נובח ואין קולו נשמע}}", כמו כן יש דיון האם המחלה מופיעה אצל כלבים בגלל רוח רעה ש[[דיבוק|נדבקת]] בהם, או בגללמכיוון שכושפו בידי [[מכשפה|מכשפות]].{{הערה|{{בבלי|יומא|פג|ב}}}}. כמו כן הוא נמנה בין המזיקים שמותר להורגם ב[[שבת]], אפילו אם הם לא רצים אחריו.{{הערה|{{בבלי|שבת|קכא|ב}}}}.
במשנה מובא אף דעתו של [[מתיא בן חרש]] הסבור שאכילת חלק מכבדו של הכלב היא תרופה בדוקה נגד כלבת.{{הערה|{{משנה|יומא|ח|ו}}}}. פרופ' [[שמואל קוטק]] שיער שר' מתיא בן חרש שהתגורר ברומי הושפע מהרפואה המקובלת שם.{{הערה|למשל מהרופאים [[פדניוס דיוסקורידס]] ופלינוס}}. מנגד חכמים פקפקו ביעילותה של תרופה זו.
 
שם המחלה בעבר היה מזוהה עם אחד מ[[סימפטום|תסמיניה]] הבולטים - הידרופוביה, [[פוביה]] ([[פחד]] קיצוני) מ[[מים]]. ה[[רמב"ן]] מביא תופעה פסיכולוגית ידועה בזמנו, לפיה אדם הנגוע בכלבת בהביטו במים יראה דמות כלב ובעקבות כך ימות. כמו כן הנגוע יראה דמויות כלבים קטנים בנוזל השתן.{{הערה|רמב"ן פירוש על {{תנ"ך|במדבר|כא|ט}}. [http://toraumada.blogspot.com/2015/04/Tazria-leprosy-and-infectious-disease.html וראו כאן]}}.
===ישראל===
עד שנת 1913 היו צריכים אנשים שננשכו או שהיה חשד שננשכו על ידי חיה נגועה בכלבת לנסוע ל[[איסטנבול]] או ל[[מצרים]] לקבלת זריקות חיסון נגד כלבת.{{הערה|{{מוריה||מכון פסטור בירושלים|1913/02/06|00204}}}} בעקבות שני מקרי מוות מכלבת בתחילת 1913, פנו נכבדי הקהילה בירושלים, בהם [[דוד ילין]], אל [[נתן שטראוס]] בבקשה שיקים מכון פסטר בירושלים{{הערה|{{הצבי||מכון פסתור בירושלים|1913/02/07|00100}}}} ובמרץ 1913 הובטח שהמכון יוקם.{{הערה|{{מוריה||יסוד מכון פסטור בעירנו|1913/03/04|00302}}}} באפריל 1913 החלה המשלחת של [[פטר מיהלנס]] לטפל בנשוכים נגד מחלת הכלבת.{{הערה|{{מוריה||ירושלים|1913/04/04|00204}}}}. במהרה נפתח המכון הכל לאומי בשותפות יהודית-גרמנית בה ניתן הטיפול נגד כלבת על ידי מחלקה בראשות [[אריה בעהם]].{{הערה|{{החרות ירושלים|ד"ר אריה בהם|מכתב גלוי|1913/09/03|00305}}}} הפעילות נמשכה על- ידי [[תחנת הבריאות העברית]].
 
כבר בשנות ה-20 הובטח טיפול רפואי חינם לננשכים, במטרה להיאבק בכלבת בארץ ישראל.{{הערה|{{דואר היום||הודעות רשמיות|1924/02/01|00306}}}} הרשויות עסקו בהשמדת כלבים משוטטים, רישום כלבים והמתה בחינם של כלבים שנמסרו על ידי בעליהם.{{הערה|{{דואר היום||על מקרי כלבת מסוכנים|1931/01/18|00401}}}} בראשית 1928 הותקנו תקנות חדשות לטיפול בכלבת.{{הערה|{{דואר היום||תקנות הכלבת|1928/03/22|00601}}}}
שורה 86 ⟵ 85:
בשנת 1933 מתו שלושה אנשים מכלבת.{{הערה|{{ידיעות תל אביב|הבריאות בא"י בשנת 1933|בעיריות ובמועצות בארץ|1934/11/15|01000}}}}
 
בעשור הראשון של מדינת ישראל מתו 23 בני אדם מכלבת.{{הערה|שם=ברניר}} 14 מתו מ-12 במאי 1948 עד מרץ 1949 בשעה שמחלת הכלבת התגברה מאוד בעקבות הקשיים שלהם גרמה [[מלחמת העצמאות]]: מחסור בחיסונים{{הערה|{{דבר||בתי־חולים ממשלתיים עוברים לידי יהודים|1948/04/08|00312}}}} ועזובה בכפרים הערביים שתושביהם עזבום.{{הערה|{{הצופה||14 קרבנות כלבת בשנה האחרונה|1949/03/31|00305}}{{ש}}{{הבוקר||12 מתו מכלבת|1949/03/27|00430}}{{ש}}{{דבר||עוד שני קרבנות כלבת|1949/03/31|00412}}}} בשנת 1951 התבצע בישראל, לראשונה בעולם, מבצע ארצי לחיסון כל הכלבים הפרטיים נגד כלבת, בשיתוף [[ארגון הבריאות העולמי]]. בעקבות זאת ירדה מאוד תפוצת הכלבת בישראל, אולם, בשנת 1954 חזרה תפוצת הכלבת לעלות:{{הערה|{{על המשמר|מ. תל צור|גוברת סכנת הכלבת|1955/11/06|00202}}}} חמישה אנשים מתו מכלבת בשנים 1954 - 1955,{{הערה|{{חרות||חמישה אנשים מתו מכלבת|1955/12/11|00411}}{{ש}}{{הצופה||סכנת הכלבת מחמירה והולכת|1955/11/30|00304}}{{ש}}{{הבוקר||מת מכלבת|1954/10/22|00210}}}} לפחות שני אנשים נפטרו בראשית 1956{{הערה|{{דבר||נער בן 13 מת מכלבת|1956/02/28|00405}}{{ש}}{{למרחב||כלב שוטה גרם לכלבת במחוז שלם|1956/03/22|00324}}}} ומקרה מוות נוסף היה בשנת 1957.{{הערה|{{למרחב||מזהירים מפני נשיכת כלבים|1957/08/27|00301}}}}. בסוף 1960 מתה ילדה מכלבת לאחר שאחות סירבה לשלוח אותה לקבלת חיסונים.{{הערה|{{מעריב||הכלב לא חוסן - האחות נתרשלה - הילדה מתה|1962/02/08|01302}}}}. מאז הפכו מקרי המוות מכלבת לנדירים; שלושה מקרים היו בשנת 1997 ועוד מקרה אחד בשנת 2003{{הערה|https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2614513,00.html|שם=משרד הבריאות יחקור מות תושבת הנגב מכלבת}} כיום מנהל משרד החקלאות מעקב קבוע אחרי מקרי כלבת בישראל ומציג באתר האינטרנט שלו את כל האירועים המדווחים שבהם נמצא נגיף הכלבת בבעל חיים.{{הערה|[http://www.moag.gov.il/vet/Yechidot/Machon/maabada_kalevet/airueim%20kalevet/Pages/default.aspx אירועי מחלת הכלבת בישראל], משרד החקלאות ופיתוח הכפר}} מספר האירועים המתגלים מדי שנה בישראל אינו עולה על כמה עשרות: היו שנים שבהם פורסמו פחות מעשרה מקרים (למשל, ב-2006 פורסמו תשעה מקרים) והיו שנים (למשל, 2003) שבהם נתפרסמו קרוב לשבעים מקרים. רובם הגדול של המקרים הוא בצפון הארץ.{{הערה|שם=ברניר}}{{הערה|{{ynet|ארז ארליכמן|2011: 32 מקרי כלבת התגלו בישראל|4169447|1 בינואר 2012}}}}
 
בישראל מחויבים בעלי כלבים לחסן את כלביהם מפני כלבת.{{הערה|{{הצופה||חיסון כלבים מפני כלבת|1951/02/27|00324}}}} בשנת [[2002]] חוקק ב[[ישראל]] חוק להסדרת הפיקוח על כלבים בנוסף לפקודת הכלבת הוותיקה יותר מימי [[המנדט הבריטי]], שעדיין תקפה ועודכנה במהלך השנים. לפי החוק חייב כל כלב בן שלושה חודשים בחיסון. החיסון תקף בכלב לשלוש שנים על פי הוראות היצרן, אולם החוק מחייב לחסן מדי שנה ואילו ארגון הבריאות הבינלאומי ממליץ לחסן את הכלבים כל שישה חודשים במדינות הנגועות בכלבת. כיום מחייב החוק לחסן כלבים בלבד. מבין חיות הבר, ניתן לחסן רק שועלים באמצעות חיסון אורלי ב[[מזון]].
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/כלבת"