הגדה של פסח – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
עודפים |
||
שורה 50:
המנהג הנפוץ הוא לטבול את ה"כרפס" בחומץ או במי מלח ומנהג נפוץ פחות הוא לטובלו ב[[חרוסת]]. מקור המנהג כנראה במתאבנים שהוגשו לפני הסעודה העיקרית.
לוקחים חתיכה קטנה של ירק, פחות מ"כזית",{{הערה|ה[[רמב"ם]] כתב שיש לאכול מהירק שיעור [[כזית]], וכן הוא דעת הגר"א (מעשה רב קצא). אחרים, כגון רבי [[מאיר הכהן מרוטנבורג]], בעל "הגהות מיימוניות", חלקו עליו, וסברו שמספיקה אכילה מועטה יותר, וכן פסקו ה[[ארבעה טורים|טור]] וה[[שולחן ערוך]]. האחרון פסק שיש לאכול דווקא '''פחות''' מכזית, משום שיש ספק בשאלה אם יש
===יחץ===
בוצעים את
לאחר מכן '''מוזגים את כוס היין השנייה''' - מהלך שאמור להפתיע את המשתתפים בסעודת החג ולעורר שאלות, שכן לאחר כוס הקידוש ולפני הארוחה, אין נוהגים לשתות עוד. זהו הפתיח למצוות המגיד, שעיקרה הוא קושיות הצעירים ומתן תשובות עליהן.
שורה 93:
הצעיר שואל: {{ציטוטון|מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת}} ומתייחס לארבעה מאפיינים:
#
#
# טבילת הירקות במי מלח או חומץ: "שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אַפִלּוּ פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים".
# ההסבה: "שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין". שאלה זו מתייחסת למנהג לאכול את הסדר ב[[שכיבה]] על כריות (בהסבה) בניגוד לישיבה רגילה על כיסא.
שורה 162:
====פרקי הלל====
[[קובץ:בצאת-ישראל-ממצרים.jpg|250px|ממוזער|[[בצאת ישראל]], מתוך [[הגדת מנטובה]], [[1560]]]]
בסיום המגיד אומרים את תחילת ה[[קריאת ההלל|הלל]] - מזמורים - {{תנ"ך|תהלים|קיג}} {{תנ"ך|תהלים|קיד|ללא=ספר}} (
יש ראשונים שסוברים שצריכים לברך על הלל, אבל להלכה לא מברכים.{{הערה|הברכה מופיע בהגדה שבסידור פראג רי"ט (1519), דף 96 ע"א.[http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001160280/NLI לספר] במאגר הספרים הסרוקים של [[הספריה הלאומית]].}}
====ברכת אשר גאלנו====
לאחר אמירת ההלל ובסיום המגיד נאמרת
נוסח הברכה משתנה בין ההגדות השונות ובמהלך הדורות ערכו בו הפוסקים הגהות שונות. אחת מן ההגהות הנפוצות נסובה על המלים "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים". בעלי ה[[תוספות]]{{הערה|1=פסחים קט"ז עמוד ב'}} וראשונים נוספים{{הערה|1=למשל ר' [[דוד אבודרהם]]}} מציינים כי יש לגרוס קודם זבחים ולאחר מכן פסחים, שכן זבח הוא [[קרבן חגיגה]] שאף הוא היה נאכל בליל הסדר בזמן בית המקדש, וכיוון שקרבן החגיגה נאכל לפני [[קרבן הפסח]] יש להזכירו קודם. ברם בהגדות השונות היו גם שגרסו "מן הפסחים ומן הזבחים" (למשל [[רס"ג]]{{הערה|1=מהדורת יואל-אסף-דוידזון עמוד קמ. לפי שיטתו גרסה זו היא בכל השנים ולא רק כשחל פסח במוצאי שבת כפי שיפורט בהמשך.}}) והיו שנימקו גרסה זו בשל העובדה שכאשר חל פסח במוצאי שבת לא היו מביאים קרבן חגיגה, ולכן כיוון שהפסח נאכל תמיד - יש להקדימו. בשו"ת [[מהר"י וייל]]{{הערה|1=סימן קצג}} פוסק לפי שיטה זו שרק כאשר פסח חל במוצאי שבת יש להפוך את הסדר ולומר "מן הפסחים ומן הזבחים" וביתר השנים יש לומר "מן הזבחים ומן הפסחים", אך שיטה זו נתקבלה רק בחלק מן ההגדות והיו שהשיגו עליה.{{הערה|1=להרחבה בסוגיה זו ראו הגדה שלמה, עמודים 142–143. על כל פנים, פשרה זו צריכה עיון, שחלק זה של הברכה הוא בקשה על שנה הבאה, ואם כן, לא משנה באיזה יום חל פסח זה.}}
שורה 177:
===מוציא מצה===
מוציאים שלוש מצות: העליונה והתחתונה שלימות, והאמצעית פרוסה,
===מרור===
שורה 183:
[[קובץ:Washington Haggadah.jpg|250px|ממוזער|אכילת מרור, [[הגדת וושינגטון]]]]
{{הפניה לערך מורחב|מרור}}
===כורך===
שורה 199:
בסיום הסעודה, אוכלים מצה, זכר לקורבן הפסח שהיה נאכל בסוף הסעודה, ולאחריו אסור היה לאכול דבר. כך גם לאחר אכילת מצה זו, אין לאכול דבר. המצה הנאכלת היא המחצית השנייה של המצה האמצעית אשר נחציתה ב[[#יחץ|יחץ]], ואוכלים בהסבה.
לאחר אכילת האפיקמון מברכים את
===ברך===
בתום הסעודה, מוזגים את כוס היין השלישית ומברכים את
====כוס שלישית====
|