הקרב על גוש עציון – הבדלי גרסאות

ב-[[8 בדצמבר]] 1947 נערכה התקפה על מכונית שיצאה מגוש עציון לירושלים. התוצאה המידית הייתה ניתוק התנועה הסדירה בין גוש עציון וירושלים, מקור האספקה העיקרי של גוש עציון, ומכאן ואילך, התנהלה התנועה בשיירות מאובטחות. ב-[[11 בדצמבר]] [[1947]] נשלחה [[שיירת העשרה|שיירה של ארבע מכוניות]] שנועדה להוביל אספקה מירושלים ליישובי גוש עציון. השיירה הותקפה, עשרה מבין 26 נוסעיה נהרגו, וששה נפצעו. בין ההרוגים היו חמישה חברי כפר עציון, חבר משואות יצחק וחבר עין צורים. בתגובה, פגע כוח שיצא מן הגוש באוטובוס ערבי על כביש חברון-ירושלים. ב-[[5 בינואר]] [[1948]], [[כ"ג בטבת]] [[ה'תש"ח]], פונו האמהות והילדים, מן הגוש, בסיוע בריטי ל[[ירושלים]], למעט אם אחת שסרבה לעזוב את כפר עציון. אלה עברו להתגורר ב[[מנזר רטיסבון]] שבירושלים, או ב[[בית הכרם]] (בזמן [[ההפוגה הראשונה]] הם עברו ל[[פתח תקווה]]). באותו החודש הותקף לראשונה הגוש על ידי מאות רבות מתושבי הר חברון בפיקודו של [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני|עבד אל-קדר אל-חוסייני]]. ההתקפה, שכוונה אל ח׳רבת זכריה ועין צורים, נבלמה, אך הגוש נחלש והיה זקוק לתגבורת כוח אדם ונשק. {{הערה| שם=תולדות1|תולדות מלחמת הקוממיות (1967), הוצאת מערכות - ענף היסטוריה במטה הכללי, 91.}} ב-[[12 בינואר]] [[1948]], [[א' בשבט]] [[ה'תש"ח]], יצאה שיירה מירושלים עם ציוד לחימה ואספקה. השיירה הותקפה אך הצליחה להגיע לגוש עציון. בשיירה זו הגיע לגוש [[עוזי נרקיס]] וקיבל את הפיקוד מ[[דני מס]]. ב-[[13 בינואר]] [[1948]], [[ב' בשבט]] [[ה'תש"ח]] חזרה השיירה מגוש עציון והותקפה בפאתי [[בית לחם]]. בהתקפה [[שיירת השניים|נהרגו שניים מנוסעי השיירה]], נוטר וחבר רבדים. כדי להתגבר על הניתוק, נערך ניסיון להטיל ממטוסים אספקה בהיקף מוגבל. ניסיונות אלה לא עלו יפה, לעיתים קרובות. לפיכך, הוחלט להכשיר, בסמוך לצומת הפנימית של הגוש, מסלול למטוסים.

ב-[[14 בינואר]] [[1948]], [[ג' בשבט]] [[ה'תש"ח]], ערכו הערבים [[קרב ג' בשבט|התקפה גדולה על גוש עציון]]. בהתקפה השתתפו, באופן יוצא דופן ללחימת הערבים המקומיים באותה מלחמה, ערבים ממקומות מרוחקים יחסית, כמו [[הנגב]] וה[[שומרון]]. עם זאת, גרעין הכוח התוקף היו לוחמי [[צבא הג'יהאד הקדוש]], ועליהם פיקד [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני]]. ההתקפה, אשר הצטיינה בארגון, תכנון וסדר צבאיים, התמקדה בח'רבת זכריה, שכיבושה היה מבתר למעשה את הגוש לשניים. על הח'רבה הגנו אנשי תגבורת החי"ש. בהתקפת נגד של מגיני הגוש התוקפים נהדפו באבידות כבדות. אבדות המגינים היו שלושה הרוגים מקרב חברי רבדים. לאחר קרב זה היה צורך דחוף לחזק את הגוש הכוח בלוחמים, בתחמושת ובחומרי רפואה. לפיכך, בלילה שבין 15 בינואר ל-16 בינואר נשלחה רגלית לגוש עציון [[הל"ה|מחלקת תגבור]]. המחלקה, ובה 35 לוחמים, נתגלתה, הותקפה, וכל אנשיה נהרגו. למחרת נפילת הל״ה יצאה פלוגה בת 80 לוחמים לחיפוש אחר עקבותיהם. היא הגיעה עד לפתח הוואדי, שם נתקלה במארב ונאלצה לסגת להר-טוב.{{הערה|שם=תולדות1 }}