אקרוסטיכון במקרא – הבדלי גרסאות

'''[[אקרוסטיכון]]''' הוא מונח בתחום ה[[שירה]] וה[[פרוזה]], המבטא סידור מכוון של שורות, מילים או בתים, באופן שה[[אות]]יות שבראשן יוצרות רצף [[אלפבית]]י מוכר, שם, ביטוי או משפט{{הערה| מליץ, "אקרוסטיכון במקרא", בית מקרא 36, ע"מ 250.}}. מקור המילה אקרוסטיכון ב[[יוונית]], והיא שילוב של המילים Akros – קיצון, ו-Stichos – שורה{{הערה| מילון אבן שושן, ערך "אקרוסטיכון".}}.

ב[[אכדית]] נמצאו שבעה אקרוסטיכונים היוצרים שמות או משפטים הנוגעים ליצירה או למחברה. האקרוסטיכון ה[[בבל]]י המוכר ביותר נמצא ביצירה "התיאודיציה הבבלית", המתוארכת ל-[[המאה ה-10 לפנה"ס|1000 לפנה"ס]] בקירוב וכתובה באכדית{{הערה| Soll, “Acrostic”, the Anchor Bible Dictionary.|שמאל=כן}}. בשיר 27 בתים, היוצרים אקרוסטיכון בו נזכרים שמו ותאריו של מחבר היצירה{{הערה| . יצירה זו יוצרת את המשפט: "אנוכי סגיל כינם אוביב הכוהן המשביע מברך אל ומלך". ראה שפרה וקליין, "בימים הרחוקים ההם", ע"מ 564-565.}}. ההבדל העיקרי בין האקרוסטיכונים הכתובים אכדית לאלו שבמקרא הוא שהם נושאים מסר מילולי בעל משמעות, ואילו מרבית האקרוסטיכונים במקרא בנויים על פי סדר ה[[אלפבית עברי|אלפבית העברי]] ואינם יוצרים מילים או משפטים{{הערה| Brug, “Near Eastern Acrostics and Biblical Acrostics Biblical Acrostics and Their Relationship to Other Ancient Near Eastern Acrostics”, NEH Seminar: The Bible and Near Eastern Literature, Yale 1987, p. 5-6.|שמאל=כן}}. הבדל נוסף נובע מאופיו של הכתב האכדי. ה[[כתב יתדות|כתב האכדי]] מורכב מסימנים המסמלים הברות שלמות, בעוד שהכתב העברי הוא אלפביתי. קיים קושי בפענוח האקרוסטיכונים באכדית הנובע מכך שאותו הסימן יכול לסמל מספר הברות שונות. כך בחלק מהאקרוסטיכונים האכדיים סימן נקרא כהברה אחת בתוך השיר, וכהברה שונה לחלוטין במסר האקרוסטיכון{{הערה|Brug, p. 5.|שמאל=כן}}.

באוצר השירה ה[[אוגריתית]] לא ידועים לנו אקרוסטיכונים של ממש, אולם ישנם טקסטים המכילים רצף של מספר שורות הפותחות כולן במילה או הברה זהה. כמה חוקרים ביקשו לראות בטקסטים אלה "קווזי-אקרוסטיכונים" (מעין אקרוסטיכונים){{הערה| Watson, “Quasi – Acrostics in Uguritic Poetry”, UFT 12, pp. 445-447.|שמאל=כן}}. ואולם, במקרים אלה לא מתקבל צירוף בעל משמעות כלשהי, ולכן קשה לראות הקבלה כלשהי בין "קווזי אקרוסטיכונים" אלה לאקרוסטיכון המקראי{{הערה|שם=Common1|1= Brug, p. 4.}}.

ב[[מצרית קדומה|מצרית]] נמצאו מספר שירים שעושים שימוש בתחבולה ספרותית הדומה במידת מה לאקרוסטיכון. אחד מן השירים הללו נקרא "המנון ל[[אמון (אל)|אמון]]" והוא חובר ב[[האלף ה-2 לפנה"ס|אלף השני לפנה"ס]]. במזמור זה, המילה הראשונה בכל בית היא בעלת צליל הדומה למספרו של הבית. אמצעי ספרותי זה מזכיר במידה מסוימת את רעיון האקרוסטיכון האלפביתי שמופיע במקרא, שכן בשני המקרים פתיחת הבית מבטאת את מספרו בשיר{{הערה| Brug, pp. 6-7.|שמאל=כן}}.

ביחס לכלל הספרות שנמצאה במזרח הקדום, התופעה של אקרוסטיכון אלפביתי היא ייחודית למקרא.

בספר [[תהלים]] יש שמונה{{הערה| Freedman and Geoghegan, “Psalm 119: The Exaltation of Torah”, p. 1.|שמאל=כן}} אקרוסטיכונים אלפביתיים. זהו המקור הגדול ביותר לאקרוסטיכונים במקרא. בחלק מהמזמורים האקרוסטיכון הוא מלא, ובחלקם האקרוסטיכון חסר אותיות. האקרוסטיכונים האלפביתיים נבדלים בתדירות החלפת האותיות. בשלושה אקרוסטיכונים מופיעה אות האלפבית בראשית כל פסוק (כ"ה, ל"ד, קמ"ה), בשני אקרוסטיכונים מתחלפת אות לרוב כל שני פסוקים (ט'-י', ל"ז), בשני מזמורים האות מתחלפת בכל צלע (קי"א, קי"ב) ובמזמור אחד מתחלפת האות כל שמונה פסוקים (קי"ט).

במספר נוסחים אחרים כגון [[תרגום השבעים]], ה[[וולגטה]] ואחת מגרסאות תהלים שנמצאו ב[[קומראן]], נוסף פסוק במקום הנו"ן החסרה בנוסח המסורה. בקומראן הפסוק שנוסף הוא: "נאמן אלוהים בדבריו וחסיד בכול מעשיו"{{הערה|בעותק אחר שנמצא בקומראן לא מופיע פסוק נוסף. Kimelman, "Psalm 145: Theme, Structure, and Impact", JBL 113 No. 1, p. 50.}}. חוקרים משערים שזהי תוספת מאוחרת ולא חלק מהמזמור המקורי. אחת הסיבות לכך היא שהצלע השנייה בפסוק חוזרת במדויק על המופיע בפסוק י"ז ("...וחסיד בכל מעשיו"), בעוד שבגרסה החסרה אין כלל כפילויות דומות. בנוסף, הביטוי "נאמן אלוהים בדבריו" מזכיר את הברכה שנאמרת לאחר ההפטרה "האל הנאמן בכל דבריו" וזהי הוכחה אפשרית לכך שפסוק זה הוא תוספת מאוחרת{{הערה|Kimelman, p. 50.|שמאל=כן}}. מבחינה תוכנית השמטת הנו"ן לא פוגמת ברצף המזמור והיו אף שטענו שהחסרת הנו"ן תורמת למבנהו{{הערה|Kimelman, p. 50. בזק, "צורות ותכנים במזמורי תהילים".}}.

במזמור כ"ה מופיע אקרוסטיכון החסר את האותיות ו' ו-ק' כאשר במקום ה-ק' מופיעה ר' פעמיים ובסופו נוספה האות פ'. במזמור ל"ד מופיע אקרוסטיכון החסר את האות ו' בלבד. בסופו גם כן מופיעה פ'. ע"פ צ'רסקו, המטרה בהוספת ה-פ' בסוף שני מזמורים אלו היא על מנת ליצור אקרוסטיכון של המילה "אלפ" על פני התחלתו אמצעו וסופו של המזמור (פסוקים א', י"א ו-כ"ב בשני המזמורים). אקרוסטיכון משוער זה מסייע להדגיש את אופיים האלפביתי של שני המזמורים והשמטת ה-ו' שומרת על אורך של 22 פסוקים כמספר אותיות האלפבית{{הערה| Ceresko, p. 101.|שמאל=כן}}. חוקרים אחדים אף הציעו כי השמטתה של ו' דווקא מבוססת על [[צופן אתב"ש|שיטת האתב"ש]], שיטת הצפנה בה האות הראשונה באלפבית מסמלת את האחרונה וכן הלאה (א' ו-ת', ב' ו-ש' ג' ו-ר'...): על פי שיטה זו, ו' היא בת זוגה של פ', והשמטתה מפצה על הכפלת האות פ' באקרוסטיכונים אלה{{הערה| Brug, p. 3.|שמאל=כן}}.

שני מזמורים אלו דומים מאוד זה לזה בסגנונם ובמבנם. שניהם כוללים אקרוסטיכון במבנה זהה בו בכל פסוק שתי צלעות, וכל צלע פותחת באות מהאקרוסטיכון. זאת למעט שני הפסוקים האחרונים שבכל אחד מהם 3 צלעות ו-3 אותיות מהאקרוסטיכון{{הערה| דעת מקרא, תהלים וכן: Dahood, Mitchell, Psalms - Anchor Yale Bible, p. 127.}}. מזמור קי"א מתמקד בגדלותו וצדקתו של האל, ואילו מזמור קי"ב מתאר את הצדיק ירא ה' ושכרו{{הערה|שם=Common2|1= Brug, p. 1.}}. בנוסף למבנה האקרוסטיכוני הזהה, ישנם ביטויים דומים או זהים המופיעים בשני המזמורים, כמו "חנון ורחום "(קי"א, ד) ו-"חנון ורחום וצדיק" או "(ו)צדקתו עמדת לעד" (קי"א, ג'- קי"ב, ג' - קי"ב ט'). קווי הדמיון הרבים בין שני המזמורים האלו מביאים את רוב החוקרים להסכים שהם נכתבו על ידי מחבר אחד{{הערה|Dahood, p. 127.|שמאל=כן}}.

מזמור קי"ט הוא הארוך מכל מזמורי תהלים וארכו 176 פסוקים. הנושא המרכזי במזמור זה הוא שבח התורה{{הערה| Brug, p. 2.|שמאל=כן}}. הוא מחולק ל-22 בתים שכל אחד מהם מחזיק שמונה פסוקים המתחילים כולם באות האקרוסטיכון. הדוגמה היחידה במקרא לאקרוסטיכון במבנה דומה שבו חזרה על האותיות נמצאת בפרק ג' באיכה, שבו בכל בית שלושה פסוקים המתחילים באות מהאקרוסטיכון. לעומת זאת במרבית הטקסטים הבבליים הכתובים באקרוסטיכון{{הערה| Soll, “Acrostic”.|שמאל=כן}} ישנה חלוקה המזכירה את מזמור קי"ט, כלומר: השיר מחולק לבתים ובכל אחד מהם 'אות'{{הערה|הכתב האכדי מבוסס על סימנים שמבטאים הברות מסוימות, והוא אינו אלפביתי. משום כך ראוי לומר שהאקרוסטיכון האכדי מורכב מסימנים ולא מ-"אותיות" - מונח שמתאים יותר לכתב אלפביתי.}} מהאקרוסטיכון פותחת את כל שורות הבית.

השיר "[[אשת חיל]]" מופיע בסוף ספר משלי והוא עוסק בשבח האישה האידיאלית וכלילת המעלות. השיר בנוי כאקרוסטיכון אלפביתי שלם בו כל פסוק פותח באות מן האלף-בית{{הערה| Brug, p. 1.שם=Common2}}. הפסוק האחרון, באות ת', מסיים את "אשת חיל", אך הוא גם מסיים את ספר משלי כולו.

[[מגילת איכה]] מכילה קינות על חורבן בית המקדש הראשון. ארבע הקינות הראשונות בנויות באקרוסטיכון אלפביתי שלם. הפרק החמישי והאחרון אינו מכיל אקרוסטיכון, אך הוא באורך של 22 פסוקים, כמניין אותיות האלף-בית. חוקרים רבים סבורים כי מספר זה של פסוקים אינו מקרי, וכי פרק ה' משתמש ב'אקרוסטיכון ריק'{{הערה|קיום והיקף תופעה זו ברחבי המקרא שנוי במחלוקת בין חוקרים. אך במקרה זה השימוש ב-22 פסוקים כנראה לא מקרי. ראה: E. Assis “The Alphabetic Acrostic in the Book of Lamentations,” CBQ 69 (2007), p.711.}}, כלומר, הוא מכיל 22 פסוקים בגלל הזיקה הכללית שלו למסגרת של אקרוסטיכון, אך סדר האותיות חופשי ואיננו עוקב אחר האלף-בית. אם נקבל הנחה זו, הרי מגילת איכה כולה מעוצבת בצורה זו או אחרת סביב האלפבית העברי{{הערה| Hillers, “Anchor Yale Bible – Lamentations”, pp. 24-25.|שמאל=כן}}.

פרקים א', ב' ו-ד' הם באורך 22 פסוקים כל אחד, והם כוללים אקרוסטיכונים בהם כל פסוק מתחיל באות מאותיות האלפבית. בפרקים א' ו-ב' יש בכל פסוק שלוש שורות-שיר ואילו בפרק ד' שתי שורות-שיר{{הערה| Assis, pp. 710-711.|שמאל=כן}}. שלושת הפרקים האלו קשורים זה לזה גם מבחינות אחרות. כך למשל, שלושתם פותחים במילה "איכה". פרק ג' לעומת זאת יוצא דופן במבנהו. בכל בית שלושה פסוקים הפותחים כל אחד באות מהאקרוסטיכון, כך אורכו הוא 66 פסוקים – בשונה מכל הפרקים האחרים.

בפרק א' באיכה האקרוסטיכון האלפביתי מתחלק לשני חלקים שווים באורכם. הראשון מ-א' עד כ' והשני מ-ל' עד ת'. במחצית הראשונה, המקונן מדבר בגוף שלישי על "בת ציון", היא ירושלים שחרבה. במחצית השנייה, לעומת זאת, "בת ציון" מבכה בגוף ראשון את מר גורלה{{הערה| Heater, “Structure and Meaning in Lamentations”, pp. 306-307.|שמאל=כן}}. במקרה זה חציית האקרוסטיכון לשניים משמשת כאמצעי אמנותי להבלטת נקודות המבט השונות בקינה.

בשלושה מפרקי איכה (ב,ג,ד) סדר האלפבית שונה במקצת מהסדר הידוע. האות פ' מופיעה לפני האות ע'. מאחר שתופעה זו חוזרת שלוש פעמים סביר שאין מדובר בטעות אלא בבחירה מכוונת. חיזוק נוסף לכך הוא שבית האות פ' נפתח באופן כמעט זהה בפרקים ב' ו-ג': "פצו עליך פיהם"(ב, ט"ז) ו-"פצו עלינו פיהם"(ג, מו){{הערה| Heater, p. 314. This quotes Weisman, “Die Klaglieder”, p. 33.|שמאל=כן}}. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו כמה כתובות אלפבית עתיקות בהן סדר האותיות פ' ו-ע' הפוך מן המוכר לנו, כמו בפרקים אלה באיכה{{הערה| ש. אחיטוב, "הכתב והמכתב", עמודים 15, 145, 159. אהרן דמסקי, "ידיעת ספר בישראל בעת העתיקה", ע"מ 271.}}. פ' מקדימה את ע' גם ב[[תרגום השבעים]] למזמור אשת חיל. כמו כן, בגרסה של איכה פרק א' המופיעה באחת מ[[מגילות קומראן]] פ' מקדימה את ע', שלא כמו ב[[נוסח המסורה]] שלפנינו. ייתכן שעדויות אלו יכולות להצביע על סדר אחר שהיה מקובל לאלפבית{{הערה|אחיטוב, ע"מ 15.}}. היו חוקרים שאף הציעו שבמזמור ל"ד בתהלים הקדימה פ' את ע' בנוסחו המקורי, על אף שאין לכך כל עדות נוסח עתיקה. זאת על פי ההקשר בלבד: הפסוק הפותח באות צ' במזמור זה לא מתאים להיקרא כהמשכו של הפסוק הפותח באות פ' אלא דווקא כהמשכו של הפסוק הפותח באות ע'{{הערה|Mitchell, "The Peh/Ayin Order in the Acrostics of the Book of Eichah", p. 3.|שמאל=כן}}.

ייתכן שבאיכה ה', בחלקה האחרון של המגילה, ישנה התייחסות תמציתית לתבנית האקרוסטיכון האלפביתי המופיע בארבעת הפרקים הקודמים. באיכה ה' י"ט-כ' המילים שבראש צלעות הפסוקים מתחילות באותיות א', כ', ל' ו-ת'. אותיות אלו הן בדיוק ההתחלה (א), האמצע (כ, ל) והסוף (ת) של האלפבית העברי בהתאמה{{הערה| Heater, pp. 310-311.|שמאל=כן}}:

לא ידוע מדוע דווקא מגילת איכה מתאפיינת בשימוש כה אינטנסיבי באקרוסטיכון. חוקרים שהתייחסו לשאלה זו הציעו שהאקרוסטיכון, בהיותו מסגרת נוקשה ופורמלית באופיה, מתפקד כגורם המאזן את ההתפרצות הרגשית רבת העוצמה שבמגילה, ובכך הופך אותה מזעקה בלתי מרוסנת ליצירה ספרותית מאורגנת שמובנה בה מתח בין צורה לתוכן{{הערה| Adeney, Songs of Solomon and the Lamentations of Jeremiah, 66-67.|שמאל=כן}}{{הערה| Assis, “The Alphabetic Acrostic”, p. 717.|שמאל=כן}}.

לפי כמה חוקרים, פרק א' של [[נחום]] מכיל אקרוסטיכון חלקי. אקרוסטיכון זה, אם קיים, הוא מאוד חסר ולא עקבי. הוא מגיע רק עד האות כ' וחסרות בו האותיות ד', ז' ו-י'. בנוסף, הרווח בין אותיות האקרוסטיכון אינו זהה, ומיקומן אינו זהה בפסוקים השונים{{הערה| Pinker, “Nahum 1: Acrostic and Authorship”, Jewish Bible Quarterly, p. 4.|שמאל=כן}}. יש לציין כי כל האקרוסטיכונים האחרים שזוהו במקרא נמצאים בפרקי שירה ומזמור. זהו האקרוסטיכון היחיד שנמצא בטקסט נבואי.

חוקרים העלו כמה השערות לגבי תפקידו של האקרוסטיכון האלפביתי. אפשר שמטרתו של האקרוסטיכון דידקטית, והוא נועד לסייע לקורא המזמור לזכור את תוכנו כדי שיוכל לחזור עליו על פה. השערה זו עשויה להתאים למספר אקרוסטיכונים כגון אלה שבתהלים קי"א - קי"ב. ואולם במקרים אחרים, כדוגמת מזמור קי"ט או איכה ג', אין צורת האקרוסטיכון מקלה על זיכרון היצירה. על פי השערה אחרת, לאקרוסטיכון תפקיד ספרותי: הוא נועד להעניק תחושה של שלימות ליצירה, וליצור את הרושם שהנושא נדון עד תום{{הערה| מליץ, ע"מ 259.}}. מזמור קי"ט משמש דוגמה נאה להצעה זו. חוקרים אחדים שיערו כי מדובר בקישוט אומנותי משוכלל שנועד להקנות לשיר איכויות מיוחדות המבליטות את כשרונו הפואטי של מחבר השירה: אקרוסטיכון אלפביתי מהווה מסגרת מוגבלת ונוקשה, והיכולת לחבר יצירה מוצלחת במגבלות אלה נחשבת לביטוי של כשרון ספרותי מיוחד. עוד הוצע כי עיקר תרומתו של האקרוסטיכון ליצירה היא במישור הוויזואלי, שכן הוא יוצר אפקט ויזואלי הרמוני עבור קורא המעיין בה כשהיא בצורתה הכתובה{{הערה| Brug, p. 4.שם=Common1}}.