מיצובישי מוטורס – הבדלי גרסאות

בתחילת [[שנות השישים]] [[כלכלת יפן]] חוותה תהליכי צמיחה, המשכורות עלו והתפוצה של [[מכונית משפחתית|מכוניות משפחתיות]] גדלה. חברת תעשיות כבדות מרכז יפן, ששינתה את שמה לשין מיצובישי תעשיות כבדות (Shin Mitsubishi Heavy-Industries), הקימה מחלקה ייעודית לתחום הרכב כחלק ממטה החברה. בשנת [[1959]] השיקה החברה את דגם ה[[מיצובישי 500]]. בהמשך הוסיפה החברה להיצע הדגמים גם את המיניקה והקולט 1000, המכונית הראשנה בסדרת המכוניות שנשאו את אותו השם. בשנת [[1964]] הוצג דגם הדבונייר (Debonair), מכונית יוקרה בתצורת סדאן שיועדה לשוק היפני ושימשה כרכב של מנהלי החברה.

 

שלושת החברות למיצובישי תעשיות כבדות. בתוך שלוש שנים ייצרה החברה למעלה מ-75,000 רכבים מדי שנה. הגידול במכירות וההצלחה של דגם הגלאנט, שהושק בשנת [[1969]], הובילו את החברה למסקנה כי יש להקים גוף מרכי שירכז את כל הפעילות בענף הרכב. ב--[[2 באפריל]] [[1970]] הוקמה חברת מיצובישי מוטורס כ[[חברת בת]] של מיצובישי תעשיות כבדות. ניהול החברה החדשה ניתן לטומיו קובו, מהנדס מחטיבת כלי הטיס של החברה.