הגדה של פסח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏כרפס: הגיג שלא קשור לעניין
הגהה, ניסוח, קישורים פנימיים, עריכה, הוספת מקור
שורה 84:
 
"הא לחמא" נאמר בארמית, מכיוון שהיא הייתה לשונם של המוני בית ישראל מאז תקופת החשמונאים. {{ציטוטון|ולפיכך הוצרכו לחבר דברי הגדה בלשון הארמית לפשוטי-העם, לנשים וילדים שלא ידעו עברית}}.{{הערה|שם=גולדשמידט 7|'''סדר הגדה של פסח, על פי מנהג אשכנז וספרד,''' מוגה ומבואר על ידי דניאל גולדשמידט, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, תש"ז (הדפסה נוספת: תש"ח), עמ' 7}} יש מחלוקת בין החוקרים מתי נכתבה הפסקה הא לחמא עניא, האם ב[[תקופת בית שני]], או אחרי החורבן.{{הערה|שם=גולדשמידט 7}}
 
הסיום "לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין" נאמר בעברית כי הוא כבר לא חלק מהפניה לעניים, אלא בקשה, תפילה לה'. רבי נטוראי גאון כותב שכך היה מנהג בבל, שלא היו סוגרים דלתותיהם, אלא מזמינים שכנים עניים לבוא לביתם לאכול יחד. עתה אנו מקדימים ומחלקים לעניים כספים לפני פסח, והם נקראים [[קמחא דפסחא]] (ירושלמי בבא בתרא א ד).
 
יתר על כן, בטרם החורבן, בהיות הבית בנוי, נהגו לאכול את הסעודה אך ורק "בני החבורה" אשר "נמנו" על הקורבן קודם לשחיטתו. ואת הסעודה היו עורכים במקום סגור. כלומר, את העניים היה צריך להזמין שעות רבות קודם סעודת החג וממילא נוסח ההזמנה היה שונה, אישי ולא אחיד.{{הערה|אביתר אביבי, בספר "ימי העומר", מסדרת "יד לאביתר"}}
 
====ההיגד הראשון: ארבע קושיות ומעשה שהיה בבני ברק====
שורה 173 ⟵ 169:
 
====כוס שנייה====
לאחר סיום סיפור יציאת מצרים שותים את כוס היין השנייה.

במנהג הספרדים אין מברכים "ברוך... בורא פרי הגפן" על כוס זו (וכן על כוס רביעית להלן), ובמנהג האשכנזים מברכים על כל כוס וכוס "ברוך... בורא פרי הגפן".
 
===רחצה===
לפניברוב העדות מקובל שלפני הברכה על המצה [[נטילת ידיים|נוטלים ידיים]], ומברכים "על נטילת ידיים".{{הערה|'''סדר הגדה של פסח, על פי מנהג אשכנז וספרד''', מוגה ומבואר על ידי דניאל גולדשמידט, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, תש"ז (הדפסה נוספת: תש"ח), עמ' 59.}}
 
===מוציא מצה===
שורה 188 ⟵ 186:
 
===כורך===
אוכלים שוב מרור כשהוא כרוך במצה, כזכר למנהגו של [[הלל הזקן]] בזמן [[בית המקדש]] לכרוך את המצה עם המרור ועם קורבן הפסח. כיום, רוב המצות הן קשות, והכריכה נעשית בכמעין [[כריך]], כאשר המרור מונח בין שני שברי מצה.
 
===שולחן עורך===
יתר על כן, בטרם החורבן, בהיות הבית בנוי, נהגו לאכול את הסעודה אך ורק "בני החבורה" אשר "נמנו" על הקורבן קודם לשחיטתו. ואת הסעודה היו עורכים במקום סגור. כלומר, את העניים היה צריך להזמין שעות רבות קודם סעודת החג וממילא נוסח ההזמנה היה שונה, אישי ולא אחיד.{{הערה|אביתר אביבי, בספר "'''ימי העומר"''', מסדרת "יד לאביתר"}}
 
עורכים את השולחן לאכילת ארוחת החג. יש נוהגים לפתוח את הארוחה באכילת [[ביצה (מזון)|ביצה]] טבולה במי מלח.
 
בעדות השונות נהגו לאכול מאכלים מיוחדים בליללליל הסדר. בעדות [[אשכנז]] נהוג לאכול [[מרק עוף]] עם כופתאות העשויות מקמח מצה או מקמח תפוחי אדמה ([[קניידלאך]]) ודג ממולא - ([[גפילטע פיש]], המוכןהעשוי מקמח מצה או תפוחי אדמה).
 
ב[[עדות המזרח]] נהגו לאכול אורז (שאשכנזים נמנעים מלאוכלו בשל איסור [[איסור אכילת קטניות בפסח|קטניות]]) ומאכלים שאמורים לציין את גזירות [[המן]] שעל פי המסורת הטיל את הגורל שלו בחג הראשון של פסח.
שורה 231:
 
==קריאת ההגדה==
יש נוהגים שעורך הסדר קורא את כל הטקסטים, ויש נוהגים שכל משתתף בסדר קורא קטע בתורו, וחלק מהקטעים אף מושרים על ידי המסובים במנגינה מסורתית.
 
על פי ההלכה, בזמן אכילת המצה ושתיית ארבע כוסות של יין יש להסב על צד שמאל כמנהג בני החורין בתקופה הרומית, אך אין להסב בזמן קריאת ההגדה עצמה. גם שתיית ארבע כוסות נתקנה משום 'דרך חירות', ומספרן מרמז גם ל[[ארבע לשונות של גאולה]] - "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי" "ולקחתי" ({{תנ"ך|שמות|ו|ו}}-ז).
 
ההגדה מיועדת לכל הגילאים, אולם מפני הדגש המיוחד שיש בחינוך הילדים ובמיוחד במצווה זו, מכוונת היא במידה רבה לילדים. רבים מהמעשים הנהוגים בליל הסדר נועדו לעורר עניין וערנות אצלם, כדי שישאלו במה שונה הלילה משאר הלילות. כגון: אכילת [[כרפס]] בתחילת הסדר וסילוק המאכלים מהשולחן בטרם האכילה. נהוג שהילד הקטן קורא את נוסח ה"[[מה נשתנה]]", שבו ארבע שאלות על השינויים שבין ליל הסדר ללילות רגילים. גם מנהג גניבת ה[[אפיקומן]] הונהג כדי להשאיר את הילדים ערים. יש הנוהגים להציג את עצמם כבאים מארץ רחוקה, וגם המנהג להשאיר כיסא ל[[אליהו הנביא]], כמו המנהג לפתוח לו את הדלת, מיועד לגרום להתעוררות אצל הילדים. בנוסף נוהגים לחלק לילדים אגוזים, על-מנת לגרום לילדים להישאר ערים עד סוף הסדר.
 
הסיום "לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין" נאמר בעברית כי הוא כבר לא חלק מהפניה לעניים, אלא בקשה, תפילה לה'. רבי נטוראי גאון כותב שכך היה מנהג בבל, שלא היו סוגרים דלתותיהם, אלא מזמינים שכנים עניים לבוא לביתם לאכול יחד. עתה אנו מקדימים ומחלקים לעניים כספים לפני פסח, והם נקראים [[קמחא דפסחא]] (ירושלמי בבא בתרא א ד).
 
==התפתחות ההגדה==