ציונות דתית – הבדלי גרסאות

לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]] החל זרם מוגבר של דתיים לאומיים להתגייס ליחידות קרביות ב[[צה"ל]]. בסוף שנות השמונים החלו לקום [[מכינה קדם-צבאית|מכינות קדם-צבאיות תורניות]] המכשירות מבחינה רוחנית דתיים לאומיים לשירות מלא בצה"ל ומעודדות אותם לתרום ככל האפשר. לאבי המכינות נחשב הרב [[אלי סדן]], שהקים את המכינה הראשונה, [[מכינת בני דוד]] ביישוב [[עלי (יישוב)|עלי]]. עוד קודם וגם לאחר מכן הוקמו [[ישיבת הסדר|ישיבות הסדר]] רבות, המשלבות במסלול של חמש שנים שירות קרבי מקוצר עם לימוד תורני. עקב צעדים אלה, גדל אחוז החיילים הדתיים לאומיים המשרתים ביחידות הקרביות של צה"ל. השירות הצבאי הפך לרכיב מכונן בדמותו הרוחנית והחברתית של הצעיר הציוני הדתי{{הערה|1=[[דב שוורץ]], [http://humanities1.tau.ac.il/zionism/templates/ol_similu/files/israel16/Israel16_schwartz.pdf '''הציונות הדתית ורעיון האדם החדש'''], [[ישראל (כתב עת)]] 16, [[2009]], עמוד 154. }}.

 

 

בציונות הדתית ראו בכך תופעה מבורכת המעידה על כך שהכיפות הסרוגות נטלו את מקומם של בני ה[[קיבוץ|קיבוצים]] בתפקיד המסורתי של "החלוץ שלפני המחנה" והעלית האיכותית של [[ציונות|המחנה הציוני]], המוביל בהנהגה ובתרומה למדינה ולחברה{{הערה|1=* פרופ' [[הלל וייס]], [http://www.eudi.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=16440 החיל הדתי החדש בספרות העכשווית ובהקשר ספרות המלחמה העברית], ייעודי}}.