תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 37:
במאה ה 17 או בראשית המאה ה-18 יושב המקום מחדש על ידי תושבים מוסלמים-שיעים (מתואלים) שעסקו בעיקר ב[[חקלאות]].
 
הכפר בתקופה העות'מאנית היה מוקף חומה עם מיגדליםמגדלים והביצור שולב בביצורי המצודה הצלבני, ששופצה במהלך אותה תקופה ושימשה כנראה כמבנה המגורים המרכזי של משפחת התקיף ששלט במקום. ציור של הביצור והחומה ומפת הכפר מופיעה בתאורי הסקר הבריטי של "הקרן לחקירת ארץ ישראל". תושביו של הכפר במאה ה-18 לקח הכפר חלק ב[[מרד המתואלים]], שדוכא בידי השלטון העות'מאני. ב-[[1837]] נפגע הונין ב[[רעידת אדמה]] חזקה באזור, וככל הנראה יושב מחדש לאחריה. באותה רעידת האדמה נפגע קשות גם [[מבצר שטונף|מבצר הונין]] שניטש ותושבי הכפר עשו [[שימוש משני]] באבניו לצורך בניין בתי הכפר.
 
הכפר היה אחד מ[[שבעת הכפרים|שבעה כפרים]] [[מתואלים]] ב[[הגליל|גליל]] שאי הבהירות לגבי מעמדם ומעמד תושביהם לאחר סיום [[המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה]], משום המחלוקת על תיחום שטחי המנדט הבריטי והמנדט הצרפתי בצפונה של [[ארץ ישראל]], הוסרה, עם אישרורו של [[הסכם ניוקומב-פולה]] האנגלו-צרפתי ב-1924 על ידי [[חבר הלאומים]] בו נקבע שהכפרים בשטח [[המנדט הבריטי|ארץ ישראל המנדטורית]].